פסוק א
להמית את דוד. בערמה ובשגגה היוצאת מבלי דעת שבדבר המלך נעשה
חפץ בדוד. בהצלחתו ובטובתו:

פסוק ב
השמר נא בבקר. רצה לומר, זכור אמרי למחר בבקר, ותשב בסתר ותחביא עצמך:

פסוק ג
ליד אבי. למקום אבי, בסמוך לו
בשדה וגו'. היות דרכו היה לטייל בבקר, בהשדה ההיא אשר צוה יונתן את דוד להחביא עצמו שם
בך. בעבורך
וראיתי מה. רצה לומר, מה ישיב לי, ואגיד לך מיד בהיותך קרוב אלי נחבא בהשדה ההיא:

פסוק ד
בדוד טוב. בעבור דוד דבר טוב, ללמד עליו זכות
אל יחטא. במיתת דוד
וכי מעשיו. לא די שלא חטא לך, כי אפילו מעשיו טוב לך:

פסוק ה
בכפו. הוא ענין משל, ורצה לומר, כמו המשים דבר מה בכפו, קרוב לאבדו מיד בפתוח הכף, כן הוא סכן נפשו להיות קרוב להאבד, ועל ידו עשה ה' תשועה לישראל:

פסוק י
בדוד ובקיר. זרק החנית בכח, עד אשר תחלוף גוף דוד ותנעץ עוד בקיר, וכשנפטר מפניו, נעצה החנית בהקיר, כי נפטר מפניו אחר שיצאה החנית מתחת יד שאול
בלילה הוא. לא נס מיד מבית המלך, רק חזר לביתו, ונס משם בלילה קודם הבקר:

פסוק יא
לשמרו. לבל יברח בלילה, ולהביאו אליו בבוקר לעמוד לפניו כמאז, בכדי להמיתו בתחבולה בהטלת חנית וכדומה, כי היה בוש בדבר להמיתו לעיני העם על לא חמס בכפו, ולזה ערום יערים כאלו עושה שלא מדעת:

פסוק יב
בעד החלון. והשומרים שמרו בהפתח שמצד האחר:

פסוק יג
שמה מראשותיו. עם כי כסתה הראש, חששה פן ימששו ממעל וידעו כי תרפים הם כי אין בהם שער, ולזה שמה מראשותיו נאד מעור העזים והשער ממעל, להטעות את הבאים למשש, (ועשתה עוד התחבולות ההם, למען לא ירדפו אחריו, ובהתמהמהם יתרחק למלט נפשו)
ותכס. כסתה את הראש ממעל, כאלו עשתה לשמרו מן הצנה וכדומה, ולמען לא יראו שתרפים הוא:

פסוק יד
וישלח. בבקר שלח אחריו לעמוד לפניו כמאז:

פסוק טו
לראות את דוד לאמר. רצה לומר, שיאמרו שהולכים לבקרו ולראותו, כי שאול חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו, ולזה אמר העלו וגו', כאומר, הלא תראו שאיננו חולה, ולזה העלו אותו להמיתו לעיני העם, כי מעתה הוא חייב מיתה על שהתל בי:

פסוק יז
למה ככה רמיתני. וחוזר ומפרש כי שלחת את אויבי, ואמרת חולה הוא, למען ימלט בעוד התמהמהנו, ולמה הרבית לרמות אותי כל כך
הוא אמר אלי. ולא מעצמי שלחתיו, כי הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך בעבור זה, והייתי אם כן אנוסה בדבר, וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא, להסתיר הדבר, ובהאריך הזמן תנוח החימה:

פסוק יח
בניות. שם מקום ברמה, הוכן למושב בני הנביאים:

פסוק כ
וירא. כל אחד מן המלאכים
ושמואל עומד. ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעות שמואל
ותהי. באמצעות הנביאים כלם, באה שפע הנבואה גם על המלאכים, ולא חששו מעתה לדברי שאול:

פסוק כג
ותהי עליו. עודו בדרך:

פסוק כד
ויפשט. פשט בגדי מלכות, להתדמות להנביאים במלבושיהם ובל יתגאה עליהם
ויפול. נפל על פניו ארצה, וכמו שנאמר בדניאל(י ט) ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה
ערום. רצה לומר, מן בגדי מלכות
על כן יאמרו וגו'. כי בפעם הראשון שניבא בעת המלכו, לא נתחזק עדיין המשל בפי הבריות לומר הגם שאול בנביאים, וכשניבא שנית, אז התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בו, הגם שאול בנביאים: