פסוק ג
ביהודה. עם שאנו בין אנשי שבטך, אנו מתפחדים, ומכל שכן כאשר נלך קעילה:

פסוק ד
ויוסף וגו'. בכדי לאמץ לב אנשיו שאל שוב:

פסוק ה
וינהג. נהג לעצמו, להיות לו לשלל:

פסוק ו
קעילה. כשבא אל דוד היה בגבול קעילה.
אפוד ירד. לפי שנאמר למעלה (פסוק ב) וישאל דוד בה', לזה אמר שאביתר הביא עמו האפוד, ובו שאל:

פסוק ז
נכר. מסר אותו אלהים בידי, אחרי שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריח, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה:

פסוק ט
וידע דוד. הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה, ולזה פחד פן ימסרוהו בידו:

פסוק י
בעבורי. בכדי לתפוש אותי:

פסוק יא
היסגרני. האם דעתם למסור אותי בידו
הירד. האם דעתו לרדת הנה.
ירד. דעתו לרדת, ועל כי אין אורים ותומים משיבים על שני דברים כאחד, לזה השיבו לו על דבר שהיה מהראוי לשאול ראשון עליו, כי הירידה ראשון היא בזמן:

פסוק יב
יסגירו. דעתם להסגיר אותך בידו:

פסוק יג
באשר יתהלכו. רצה לומר, לא הלכו אל המקום אשר חשבו מתחילה לילך אליו וכדרך כל הארץ, כי המה לא חשבו מתחילה ללכת אל מקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן:

פסוק יד
וישב וגו'. פעם ישב במצדות, פעם בהר וגו':

פסוק טו
וירא דוד. כשראה אשר שאול יוצא לבקשו, אז ישב במדבר זיף במקום שיוכל להמלט:

פסוק טז
ויחזק. חזק, כמו ואמץ לבבו במשענת אלהים, באמרו; אלהים עמך, מה יעשה בשר לך:

פסוק יח
לפני ה'. לפני האורים והתומים, כי הברית מאז לא היה לפני ה':

פסוק יט
מסתתר עמנו. מתחבא אצלינו בהמצדות העומדים בחורשה, שהיא בגבעת החכילה אשר היא מימין הישימון:

פסוק כ
לכל אות וגו'. רצה לומר, באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד, ועלינו למסרו בידך:

פסוק כא
ברוכים. ה' יברך אתכם בעבור ההודעה:

פסוק כב
הכינו עוד. היו נכונים לראות מקום מהלכו, כי מי ראהו שם, הלא דבריכם מאומד ומשמועה
כי אמר אלי. עודו סר למשמעתי, אמר לי שבערמה ובתחבולות יעשה מלחמה, ולזאת מאוד מהצורך לחקור ולחפש אחריו:

פסוק כג
אם ישנו בארץ. כאשר לא נמצא אותו בכל מחבואיו, אם כן ודאי יהיה בארץ בין אנשי שבטו, ואז אחפש אותו בכל אלפי יהודה, רצה לומר, אכריח את כל שרי אלפי יהודה, שכל אחד יחפש אחריו בין אנשיו:

פסוק כד
ויקומו וילכו. לחקור ולחפש טרם בוא שאול
בערבה. במישור אשר מימין הישימון:

פסוק כה
וילך שאול. אחר שחזרו הזיפים והגידו לו מכל מחבואיו
וירד הסלע. ירד מהסלע אשר ישב בה, לשבת במדבר, מקום נוח להשמט אנה ואנה:

פסוק כו
נחפז ללכת. היה ממהר לברוח, ושאול ואנשיו סבבום לתפשם:

פסוק כז
ומלאך בא. ועד שלא תפשם, בא שליח שלוח אליו ללכת מול פלשתים:

פסוק כח
סלע המחלקות. על שם כי בהסלע ההוא (הוא ההר שהלך שאול מצד ההר מזה וגו' האמור למעלה) נחלקו ונפרדו שאול ואנשיו, מעם דוד ואנשיו: