פסוק א
ויבאו הזפים. באו עוד הפעם:

פסוק ב
אל מדבר זיף. ובמדבר ההוא, היתה גבעת החכילה:

פסוק ג
וירא. היה נראה לו שבא, ולא ידע עדיין בבירור:

פסוק ד
אל נכון. כמו בנכון, רצה לומר, ידע בבירור:

פסוק ה
ויבא. בתחילה הלך לרגל.
סביבתיו. סביבות שאול:

פסוק ו
ויען דוד. אחרי שובו אליהם:

פסוק ח
ובארץ. עד שתנעץ החנית גם בארץ
פעם אחת. את זה אעשה בפעם אחת, ולא אצטרך להכותו מכה שניה:

פסוק ט
ונקה. ויהיה נקי מעונש, בתמיה:

פסוק י
חי ה'. חזר לישבע ואמר, חי ה' שלא יאריך עוד ימים רבים, כי או ה' יגפנו בלא יומו, או מהר יבוא יומו וימות במיתה טבעית, או ימות במלחמה:

פסוק יא
חלילה לי. עם שגם אני משיח ה' כמותו, מכל מקום חלילה גם לי מחמת מצות ה', משלוח ידי וגו':

פסוק יב
ויקח דוד. חזר דוד לקחתו בעצמו, כי לא האמין לאבישי פן יכה עמו נפש שאול
ואין רואה וגו'. בעבור השינה לא היה מי רואה אותם, ואף לא ידעו בהרגשת השמע מקול ההולך והדבור, ולא היה מי מהם מקיץ מן השינה במשך הזמן ההיא, כי מה' נפלה עליהם תרדמה, ולא היה הדבר בדרך הטבע:

פסוק יג
העבר. מעבר המים שהיה שם
על ראש ההר. להשמיע קולו למרחוק
רב המקום. כי פחד לנפשו שלא יתפשוהו:

פסוק יד
הלא תענה אבנר. רצה לומר, עליך להשיב על דברי
מי אתה. רצה לומר, איך מלאך לבך לקרא בקול על המלך, להקיצו משנתו:

פסוק טו
הלא איש אתה. רצה לומר, הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה
כי בא. פן יבוא, וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו:

פסוק טז
כי בני מות אתם. בעבור כבוד אבנר, חזר לדבר אל כולם ולפסוק עליהם המיתה
ראה אי חנית. רצה לומר, ואם תאמר שמרתם, איה החנית מי לקחו
אשר מראשתיו. אשר היו מראשותיו:

פסוק יט
אם ה' וגו'. אם הדבר מה' ומצד העונש, אקריב מנחה לה', ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח, וירף ממני
ואם בני האדם. הם הסיתו אותך עלי, כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור
ארורים הם. בני האדם האלו.
מהסתפח. מלהיות מאוסף בארץ ישראל, היות עד הנה חשבתי, כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מדלוק אחרי, אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל
לאמר. כאלו יאמרו אלי לך עבוד וגו', כי גורשים אותי מבין ישראל, ללכת בין פלשתים. ויונתן תרגם, איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:

פסוק כ
אל יפל דמי. רצה לומר, מה שאני תמיד בסכנה וכאלו דמי נשפך, הדם ההוא לא יפול ארצה מנגד פני ה', כי נגדו תעמוד לבקש נקם
כאשר ירדוף. רצה לומר, המלך מתמיד ומתענג לבקש פרעוש הקופץ ממקום למקום, כאשר מלך מהמלכים מתענג לרדוף בהרים אחר הקורא, והוא שם עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו, ורצה לומר, רודף הוא אחר הדיוט, כאלו אחר שר גדול וחשוב:

פסוק כא
שוב. חזור לביתי, כי לא אעשה לך עוד רעה, בעבור כי חשובה ויקרה נפשי בעיניך
הנה הסכלתי. במה שאני רודפך עשיתי סכלות, על כי ראיתי שה' עמך, ואף הרביתי לשגות לרדפך על לא דבר:

פסוק כב
ויעבר. כי עם כל זה, לא האמין לשאול ולהשיב בעצמו:

פסוק כג
לאיש. לכל איש ישיב צדקתו, וכלל עצמו בתפלתו על הרבים:

פסוק כד
גדלה נפשך. יקרה נפשך:

פסוק כה
ברוך אתה. רצה לומר, רואה אנכי שאתה ברוך, וגם עשה תעשה מעשים נפלאים, וגם תצליח בהם: