פסוק ב
לכן. הואיל והאמנת בי, תדע מהגבורות אשר אעשה
לכן. בעבור הגבורות אשר תעשה, אשימך שומר לראשי, ולכבוד יחשב הדבר:

פסוק ג
ושמואל מת. לפי שבא לומר בענין שבקש שאול בעלת אוב, לזה אמר ושמואל מת, כי אם היה חי, היה שואל בו
ובעירו. בתוך העיר ולא חוצה לה, וכמו שכתוב למעלה (כה א) בביתו ברמה
ושאול הסיר. כי אם לא הסיר, לא היה צריך לחפש אחר בעלת אוב, כי רבות היו:

פסוק ה
וירא ויחרד. לפי שהיו פלשתים עם רב:

פסוק ו
בה'. רצה לומר, בנביאים ואורים ותומים, וביודעים שאלת חלום
ולא ענהו. בכל מה ששאל, גם בחלומות גם באורים וגו' (ואף שהאורים היו עם אביתר שהלך עם דוד, אפשר לומר ששלח אליו אנשים לשאול בו):

פסוק ז
אשת בעלת אוב. לפי שמצויה יותר בנשים, וכן נאמר בתורה (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה:

פסוק ח
קסמי נא לי. עשי בעבורי קסם במעשה אוב, והוא העליית המת, ונשאלין בו:

פסוק ט
מתנקש בנפשי. להיות מתה על ידי שאול:

פסוק י
חי ה'. הריני נשבע, חי ה' אם יקרה לך עונש בדבר זה:

פסוק יב
ותרא האשה. אמרו רבותינו ז"ל (מדרש תנחומא אמור ב) המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו
למה רמיתני. מבלי הגיד לי שאתה שאול, ובעבור כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה (שם).:

פסוק יג
אל תיראי. מכל מקום אל תיראי ואם אני שאול
כי מה ראית. כי אם אמרי מה ראית
אלהים. רצה לומר, אדם גדול, וכן (שמות כב כז) אלהים לא תקלל
עולים. לפי שאמרה אלהים בלשון רבים כי כן יאמר בדרך לשון כבוד על ענין אדנות, לזה אמרה גם עולים בלשון רבים, וכן (לעיל ד ח) האלהים האדירים האלה וגו' המכים:

פסוק יד
מה תארו. לשתדע אשר הוא אדם גדול
והוא עוטה מעיל. והוא מלבוש המיוחד לאדם גדול וחשוב:

פסוק טו
הרגזתני. החרדתני ממקום מנוחתי, להעלות אותי פה
גם ביד הנביאים. אמרו רבותינו ז"ל (ברכות יב ב) שלא אמר גם באורים, לפי שנתבייש להזכיר האורים לפני שמואל, על שהרג כהני נוב השואלים באורים:

פסוק טז
ולמה תשאלני וגו'. רצה לומר, מה היא השאלה, הלא בעצמך תאמר שה' סר ממך
ויהי ערך. ומעתה הוא בעזר שונאך, והוא דוד:

פסוק יז
לו. לערך שזכר, והוא דוד:

פסוק יח
כאשר וגו'. רצה לומר, כאשר עשית אתה לבלי שמוע בקול ה', על כן וגו' עשה לך ה' וגו'.
הדבר הזה. שבאו עליך פלשתים, וה' לא ענך:

פסוק יט
עמי. בקבר כמוני. ורבותינו ז"ל:
אמרו; עמי במחיצתי
מחנה ישראל. רצה לומר, ערי תחנותם, כמו שכתוב בענין שעזבו את הערים, ובאו פלשתים וישבו בהן:

פסוק כ
ויפול וגו'. להשתחוות לשמואל
גם כח. מלבד מה שהיה מתבהל מדברי שמואל, עוד הלך ממנו כחו גם בעבור מניעת האכילה:

פסוק כא
הנה שמעה וגו'. לקסום באוב
ואשים נפשי בכפי. רצה לומר, כמו האוחז דבר מה בכפו, נוחה היא לפול כאשר יפתח כפו, כן הפקרתי נפשי וסכנתי בעצמי לעבור אזהרת המלך, כי בעת הקסם לא ידעה עדיין שהוא שאול:

פסוק כב
כי תלך בדרך. אם כן מהצורך לחזור אחר הכח:

פסוק כד
ותופהו מצות. לבל יתעכב עד החימוץ: