מצודות דוד, שמואל א פרק ג



פסוק א
לפני עלי. רצה לומר שהיה זריז בעבודת ה', לעשותה לפני עלי וקודם לו, כי מתחלה הורהו עלי עבודת ה', ואחר זמן נתחזק מאליו, ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה
ודבר ה'.
דברי הנבואה היה בימים ההם דבר יקר מאוד, יותר מבשאר הימים
אין חזון נפרץ.
כאילו הנבואה גדורה לבל תצא, ולא נפרץ גדרה:

פסוק ב
ביום ההוא. ביום בא איש האלהים אל עלי.
במקומו.
במקום שהכהנים שוכבים, לפנים מן הלוים
החלו כהות.
התחילו להיות כהות וחשוכות
לא יוכל לראות.
כאשר מקודם, וכפל הדבר לתוספת ביאור:

פסוק ג
טרם יכבה. עדיין לא כבה אף נר אחד מנרות המנורה.
ושמואל שוכב.
במקום אשר הלוים שוכבים
בהיכל ה'.
זה קדש הקדשים, כאשר מפרש, אשר שם ארון אלהים, ומוסב הוא למקרא שלאחריו, לומר שקול הקריאה היה בהיכל ה' וגו':

פסוק ה
כי קראת לי. כי חשב שעלי קראו:

פסוק ז
טרם ידע. עדיין לא ידע חכמת אלהות בהיותו עודנו נער, כי אם ידע, היה אם כן מכיר קול נבואה
וטרם יגלה.
עד הנה, עדיין לא נגלה אליו ה' לדבר בו:

פסוק ח
בשלישית. בפעם שלישית:

פסוק ט
אם יקרא. אם יוסיף לקרוא עוד:

פסוק י
דבר. לא אמר דבר ה' כאשר הורהו עלי, כי חשב פן עם כל זאת לא ה' דבר לו:

פסוק יא
תצלינה שתי אזניו. ירעדו אזניו מגודל החרדה, והכונה היא על לקיחת הארון:

פסוק יב
אקים. אתחיל לקיים דברי איש האלהים אשר דבר בשם ה'
החל וכלה.
אז בעת לקיחת הארון יתחיל הפורעניות, כי ימותו שני בניו במלחמה ההיא, וכן אכלה לקיים כל דברי הנבואה:

פסוק יג
והגדתי לו. רצה לומר, הלא מאז הגדתי לו על ידי איש אלהים שאשפוט את ביתו
בעון.
בעבור העון אשר יודע הוא מה שבניו מקילים ובוזים כבודי, ולא מיחה בהם כראוי. ומלת להם היא תקון סופרים, והרי הוא כאלו נאמר לי. או רצה לומר שאת עצמם מקללים ברוע מעשיהם, כי ענוש יענשו, והקללה תבא עליהם
ולא כהה בם.
רצה לומר, אף בשמוע דברי איש האלהים, עם כל זאת לא חש ולא גער בבניו להכהות מראות פניהם לביישם ברבים:

פסוק יד
בזבח ובמנחה. כי אין קטיגור נעשה סניגור, על כי חטאם היה בדבר הקרבנות, אולם בתשובה יכופר עון
עד עולם.
העון הזה שמור להם עד עולם לזרעם אחריהם, לקיים בהם ככל דברי הנבואה:

פסוק טו
ויפתח. פתח הדלתות כמנהגו, ולא הלך להגיד הנבואה לעלי, כי פחד ממנו לבשרו בשורה קשה:

פסוק יז
מה הדבר. רצה לומר, אין ספק שה' קרא לך, עוד, לזאת אשאלך מה דבר בך, ואל תמנע מלהגיד לי
כה יעשה לך אלהים.
גזם ולא אמר, וכדומה לזה נמצא הרבה במקרא, והרי הוא כאומר, רעה כזאת וכזאת יעשה לך אלהים, ועוד כזאת יוסיף לך רעה, אם תכחד ממני אפילו דבר אחד מכל דבר ה':

פסוק יח
ולא כחד. אפילו דבר אחד
ה' הוא.
רצה לומר, הלא הוא ה' והכל שלו, ויעשה הטוב בעיניו, כי מי יוכל לומר לו מה תעשה:

פסוק יט
ויגדל. בחכמה ויראת ה'
ולא הפיל וגו'.
רצה לומר, אפילו דבריו שאמר בעצמו לא בנבואה, לא בטל אותם המקום להיות נופלים בארץ לבל יתקיימו (ואמר במשל, מהזורק דבר מה, ולא יחטיא לנפול בארץ):

פסוק כ
כי נאמן שמואל. כי לפעמים אף אם באה הנבואה למי, היא חוזרת ונפסקת, אבל שמואל היה מוחזק לנביא המתקיים:

פסוק כא
ויסף כו'. רצה לומר, עם שלפני זה היה דבר ה' יקר, אבל לאחר זה הוסיף ה' להראה בשלה גם לשאר בני הנביאים
כי נגלה.
והסבה היתה, על שנגלה ה' אל שמואל, ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה, וחלה גם על יתר בני הנביאים
בדבר ה'.
רצה לומר, לא שראה שום מראה, כי אם נגלה אליו בדבריו וקולו אשר שמע:

הפרק הבא    הפרק הקודם