פסוק א
ביום השלישי. מעת הלוכם מצקלג עם אכיש למלחמה
אל נגב. בו יוכלל נגב כלב ונגב הכרתי האמורים בענין
ויכו. רצה לומר, הרסו העיר:

פסוק ו
ותצר לדוד מאד. רצה לומר, מלבד הצרה שנשבו נשיו, כי עוד אמרו העם לסקלו באבנים, על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש, והיה זה סיבה לשיבואו עמלק ועשו מה שעשו
ויתחזק. עם כל זה היה דוד מתחזק עצמו להשען בה':

פסוק ט
והנותרים עמדו. רצה לומר, הנותרים מאותם שש מאות עצמם, והם שתי המאות האמור במקרא שלאחריו, שנותרו ולא רדפו, הם עמדו אצל הנחל מהעבר הזה, ולא חזרו למקומם:

פסוק י
אשר פגרו. מאתים האיש אשר נחלשו מלעבור את הנחל, עמדו ולא רדפו:

פסוק יא
איש מצרי. על שם סופו אמר, כי בעת המצאו לא ידעו שהוא מצרי:

פסוק יב
ושני צמוקים. שני אשכלות צמוקים
ותשב רוחו אליו. אמר דרך הפלגה וגוזמא, כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון, ושבה אליו כשהאכילוהו:

פסוק יג
למי אתה. עבד של מי אתה, ומאיזה עם אתה
כי חליתי. ולא יכולתי לילך בשוה לו, ולזה עזב אותי בדרך
היום שלשה. היום מלאו שלשה ימים:

פסוק יד
ועל אשר ליהודה. הנגב אשר ליהודה, כי כרתי היתה משל פלשתים, כמו שכתוב (צפניה ב ה) גוי כרתים
ועל נגב כלב. עם שגם היא היתה מיהודה, מכל מקום היה לה שם ידוע לבד:

פסוק טו
התורידני. להראות דרך מהלכם
ואם תסגרני. או אם תסגרני וגו', יהי עליך עונש שבועת שקר:

פסוק טז
כל הארץ. אשר הם עליה
בכל השלל. רצה לומר, שמחתם היה בעבור כל השלל הגדול אשר לקחו:

פסוק יז
מהנשף. רצה לומר, מנשף יום זה עד ערב יום השני, וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו, ומלת ועד עומדת במקום שתים, כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם
ולא נמלט מהם איש. מאנשי רגלי:

פסוק יט
ועד כל אשר לקחו. אפילו מה שלקחו מפלשתים מנגב יהודה וכלב, הכל השיב דוד לעצמו:

פסוק כ
ויקח דוד. לקח לעצמו כל הצאן ובקר, אף מאשר שללו עמלק מבני פלשתים ויהודה
נהגו לפני המקנה. רצה לומר, מנהיגים לפנות הדרך, הלכו לפני המקנה ההוא, ובבוא מי מפלשתים ומיהודה לקחת מקנהו, אמרו זה שלל דוד, רצה לומר, אין לכם חלק בזה, כי דוד לעצמו שללו, ולא בעבור להחזיר לבעליו:

פסוק כא
אל מאתים וגו'. רצה לומר, סמוך להם
ויושיבום. ודוד ואנשיו הושיבום בעבר נחל הבשור לשמור הכלים
ויצאו. ממקום מושבם:

פסוק כב
איש וגו'. לכל איש את אשתו ובניו, וינהגו לעצמם וילכו להם, אבל לא יחלקו עמנו בשלל, אף של עצמם לא יקחו:

פסוק כג
את אשר נתן. רצה לומר, וכי בכח ידינו לקחנו, הלא הוא את אשר נתן ה' לנו, ושמר אותנו כי לא נפקד ממנו איש, והוא מסר את הגדוד בידינו, ואם מה' נעשית, הלא כולנו עם ה' המה:

פסוק כד
ומי ישמע. רצה לומר, ואף אם נעשתה בעוצם ידינו, מכל מקום מי ישמע לכם לדבר הזה, כי הלא על כל פנים ישבו לשמור הכלים, אם כן מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה, כי כן הוא הנהוג מאז, שיהיה כחלק היורד וגו', ויחדיו יחלוקו מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה, כי אם לא שמרו הם הכלים, לא היה מהאפשר להלוחמים להלחם:

פסוק כה
ויהי וגו'. רצה לומר, כן הנהיג דוד לעולם, ועשה הדבר הזה לחוק ומשפט לישראל
עד היום הזה. רצה לומר, עד הזמן שגלו ישראל, ולא נתעסקו עוד במלחמה:

פסוק כז
לאשר וגו'. לזקני יהודה רעיו, אשר הם בבית אל וגו':

פסוק לא
אשר התהלך שם. בעת ברחו מפני שאול: