פסוק א
ופלשתים נלחמים. כאומר, נחזור לענין הראשון:

פסוק ג
את שאול. כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד
המורים אנשים בקשת. כמו אנשים המורים בקשת, ורצה לומר, שמצאו מקומו אשר נטמן בה, ופחד מהם שלא יתעללו בו:

פסוק ד
ודקרני בה. רצה לומר, דקירת מות
ודקרוני והתעללו בי. רצה לומר, דקירות מכאיבות, ולהשאר חי ויתעללו בי
כי ירא. פחד מה', לשלוח יד במשיחו
ויפול עליה. להמית את עצמו:

פסוק ה
כי מת. רצה לומר, קרוב למות, כי בן איש גר העמלקי השלים מיתתו, כמו שכתוב בשמואל ב' (א י):

פסוק ו
אנשיו. עבדיו עושי רצונו:

פסוק ז
בעבר העמק. הוא עמק יזרעאל, שהיה סמוך למקום המלחמה:

פסוק יא
וישמעו אליו. כמו עליו, וחוזר ומפרש את אשר עשו פלשתים לשאול, לתקוע גויתו בחומה:

פסוק יב
וישרפו. על הבשר יאמר, על כי נסרחו ורמה עלתה בהם, לזה שרפו אותם. או על כלי תשמישו יאמר, כי כן הדרך לשרוף כלי תשמישי המלך, לבל ישתמש בהם אחר, וכן אמרו רבותינו ז"ל שורפין על המלכים:

פסוק יג
ויצומו. מחמת צער ואבל, על כי עזרם במלחמה מול בני עמון, כמו שכתוב למעלה (פרק יא)