פסוק א
ויהי דבר שמואל לכל ישראל. רצה לומר, שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל, והוא מה שנאמר לו, הנה אנכי עושה דבר בישראל וגו', וחוזר ומפרש איך נתקיימה, ואמר, ויצא ישראל וגו', ואז לא משלו פלשתים על ישראל, ועיין בקונטרס בחשבון הדורות
האבן העזר. הוא דברי כותב הספר, כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל, וישראל נצחו אז (לקמן ז יב):

פסוק ב
ותטוש המלחמה. אנשי המלחמה נתפשטו כדרך הנלחמים:

פסוק ג
אל המחנה. לאותן שלא הלכו במערכה
למה נגפנו. כי חשבו אשר המה מנוקים מעון
את ארון. כי אמרו, כאשר ישגיח ה' בארון בריתו, ישגיח גם בנו:

פסוק ד
יושב הכרובים. אשר שוכן על הכרובים אשר על הכפורת
ושם וגו'. רצה לומר, הם נשאו הארון:

פסוק ה
וירעו. לכבוד ביאת הארון
ותהום הארץ. הוא מלשון גוזמא והפלגה, ורצה לומר, קול התרועה נשמע למרחוק:

פסוק ו
ויאמרו. אלו לאלו
וידעו. אחר החקירה, נודע להם שבא הארון אליהם:

פסוק ז
לא היתה כזאת. להביא הארון אל המלחמה:

פסוק ח
במדבר. על ים סוף שהוא במדבר:

פסוק ט
התחזקו. אמרו אלו לאלו אתם פלשתים התחזקו
והיו לאנשים. רצה לומר, לגבורים ואמיצי הלב
והייתם. רצה לומר, אבל אם תהיו לאנשים, אז תוכלו על כל פנים להלחם בהם, לבלי היות מנוצחים לעבוד אותם, ותהיו על כל פנים דומה להם בדבר הנצחון:

פסוק יב
ומדיו קרועים. דרך צער ואבלות:

פסוק יג
ויבא. רצה לומר, בעת בואו לשילה, ישב עלי על הכסא וגו'
יד דרך מצפה. אצל מקום דרך ההולך למקום המלחמה, והיה מצפה ומייחל לשמוע מה מהמלחמה, כי היה לבו חרד על הליכת הארון
והאיש בא. מדרך אחר בא להגיד בהעיר
ותזעק. זעקת שבר ויללה:

פסוק טז
מה היה הדבר. מה נעשה בהמלחמה:

פסוק יז
וגם מגפה. כי הפלשתים רדפו אחריהם והכום:

פסוק יח
בעד יד השער. נגד מקום השער
כי זקן האיש וכבד. רצה לומר, לפי שהיה זקן וכחו תש והיה בעל בשר, לזה לא היה יכול להתחזק בעת נפלו להטות עצמו על צדו:

פסוק יט
הרה ללת. רצה לומר, נשלם ימי הריונה ללדת
כי נהפכו. מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה:

פסוק כ
וכעת מותה. וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית
אל תראי. היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה ב) אחד מן המשפחה שמת, ידאגו וגו', ולזה אמרו לה, דעי כי בן ילדת, ושוב אין לך לפחד, כי אם נולד בן זכר, נתרפאת כל המשפחה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מועד קטן ג ז)
ולא שתה לבה. אל דבריהן:

פסוק כא
לאמר. רצה לומר, השם יורה, אשר בעת שנולד, גלה כבוד מישראל וגו':

פסוק כב
ותאמר. וחזרה ואמרה, עיקר גלות הכבוד, הוא בעבור כי נלקח הארון: