פסוק א
בגבעה. אשר בגבעה, והוא שם מקום בקרית יערים
קדשו. הזמינו לשמור את הארון, לבל יבוא מי לראותו, ולכבד ולרבץ לפניו:

פסוק ב
מיום. רצה לומר, מהתחלת שבת הארון וכל הימים הרבים שהיו במספר עשרים שנה אשר ישב שם, בכל הזמן ההוא נהו ויללו ישראל להתחרט על מעשיהם אשר לא טובים, ושבו ללכת אחרי ה':

פסוק ג
הסירו. מכל וכל
לבדו. בלא שתוף:

פסוק ו
וישאבו מים. רצה לומר, התעוררו לשאוב ולהזיל מי דמע, ושפכו בתפלה לפני ה'
וישפוט. בדברים שבין אדם לחבירו:

פסוק ז
ויעלו. להלחם בם, כי חשבו שנתקבצו ישראל לצאת למלחמה:

פסוק ח
אל תחרש ממנו. אל תשתוק מהדבר אשר היא טובה לנו, והוא מזעוק אל ה' להושיענו:

פסוק ט
טלה חלב. רצה לומר, עודו יונק החלב.
ויענהו ה'. רצה לומר, ראה שנתקבלה ברצון, כי ירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח בתשועה:

פסוק י
וירעם ה'. הביא עליהם רעם בקול גדול ויהם אותם, ועל ידי זה נגפו לפני בוא ישראל למלחמה:

פסוק יא
ויצאו. אחר זה יצאו מן המצפה ורדפו אחריהם
עד מתחת. הכום בכל הדרך אשר רדפום, עד בואם מתחת לבית כר:

פסוק יב
בין המצפה וגו'. שם עמדו מערכות פלשתים
עד הנה עזרנו ה'. רצה לומר, עד המקום הזה עזרנו ה', במה שהממם בקול רעם ולא שלטה בהם יד ישראל עדיין, כי משם והלאה רדפו ישראל אחריהם ושלטה בהם ידם:

פסוק יג
ולא יספו. בימים שהנהיג שמואל עד לא נזדקן, לא הוסיפו לבוא בגבול ישראל
ותהי יד ה' בפלשתים. כאשר הלכו ישראל ללחום עמו בגבולו:

פסוק יד
לישראל. הערים ההם הוחזרו לישראל
ואת גבולן. הצילו גבול עצמן, לבלי תת לפלשתים לבוא לרשת עוד מה מגבולן
ויהי שלום. כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי הנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם:

פסוק טו
כל ימי חייו. מעת שהועמד לשפוט עד שמת, ואף לאחר שמלך שאול, שפט הוא:

פסוק טז
והלך. בכל שנה הלך מביתו וסבב לבית אל וגו', ושם שפטם:

פסוק יז
ותשובתו. אחר סבובו, שב לרמה, כי שם היה ביתו
ושם שפט וגו'. הבאים ממרחק: