פסוק ב
שופטים בבאר שבע. הועמדו לשופטים, וישבו בבאר שבע:

פסוק ג
ויטו. הטו עצמן לחשוק בממון, ובעבור זה לקחו שוחד והטו המשפט:

פסוק ה
אתה זקנת. ותש כחך לשפוט עוד
ככל הגוים. שמלכם שופטם:

פסוק ו
כאשר אמרו וגו' לשפטנו. כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו
ויתפלל. שיבוא אליו הדבור לדעת מה ישיב להם:

פסוק ז
לכל אשר וגו'. ואף להיות המשפט מסור ביד המלך
כי לא אותך מאסו. רצה לומר, ופן תאמר איך אזדקק עוד להם אם מאסו בי, כי הנה לא אותך מאסו, כי הלא לא עשו דבר בלתך, אבל בי מאסו, ולא חפצו במשפטי התורה:

פסוק ח
ככל המעשים. רצה לומר, אין זה דבר חדש אצלם, כי כמו כל המעשים וגו' ומאסו בי ובחרו בעבודה זרה, כן המה עושים גם עתה במה שאמרו לך שימה לנו מלך לשפטנו, למאס במשפט התורה ולבחור במשפט המלך:

פסוק ט
ועתה. הואיל ולא בך מאסו, הזדקק להם ושמע בקולם
אך כי העד. אמור להם בהתראה, שלא טוב להם שלא יהיה המלך נכנע למשפט התורה.
והגדת להם. הנבא ואומר להם משפט המלך העולה על רוחו מה היא, וידעו שהיא קשה להם:

פסוק יא
משפט המלך. העולה על רוחו מבלי פנות אל משפט התורה
יקח ושם לו. יקח אותם בחזקה, וישימם במוליכי מרכבתו וברוכבי הסוסים, ולרוץ רגלי לפני מרכבתו:

פסוק יב
ולשום לו וגו'. והנה רבים ימאסו לשום עליהם עול משא הנהגות העם
ולחרוש חרישו. של המלך:

פסוק טו
יעשור. יקח מהם המעשר:

פסוק טז
ועשה. יעשה עמהם את הצריך לו למלאכתו:

פסוק יז
ואתם. אף אתם עצמכם לא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו:

פסוק יח
וזעקתם. בעבור קושי השעבוד מן המלכים, תזעקו לה' ולא יענה אתכם, כי כבר התרה בכם, ועם כל זאת חפצתם במלך:

פסוק יט
בקול שמואל. אשר היה ממאס להם דבר המלך השופט לפי דעתו.
ויאמרו לא. רצה לומר, לא נשמע אליך:

פסוק כ
והיינו וגו'. רצה לומר, ואם נהיה נעשקים מן המלך, נהיה אם כן ככל הגוים, לא נופלים מהם.
ושפטנו. רצה לומר, עם העושק יבוא גם התועלת, כי ישפוט בינינו וילחם מלחמותינו:

פסוק כב
לכו איש לעירו. אתם לכו עתה איש אל עירו, ואנכי אעשה כדבריכם: