פסוק א
בן איש ימיני. רצה לומר, בן אדם גדול מבני בנימן:

פסוק ב
בחור וטוב. נבחר במעשיו ויפה מראה
גבוה. והיה גבוה מכל העם מן כתפו ולמעלה:

פסוק ה
פן יחדל. רצה לומר, פן מעתה לא ישים עוד לב לדאגת אבדן האתונות, בעבור דאגתו עלינו, כי יחשוב שאנחנו נבוכים בארץ:

פסוק ו
בעיר הזאת. אשר לפנינו
והאיש נכבד. גדול הוא בדבר הנבואה, וכל אשר יאמר יתקיים
את דרכנו. את דבר דרכנו אשר הלכנו בעבורה:

פסוק ז
והנה נלך. רצה לומר, והנה אם נלך, מה נביא לו למנחה, כי חשבו שמקבל מתנות, כי לא ידעוהו מאז
כי הלחם אזל. כי אם עודנו היה, היינו מביאים לו לחם למנה, וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא, כי מה אתנו בלעדו:

פסוק ח
נמצא בידי. רצה לומר משלי:

פסוק ט
לפנים בישראל. אלה דברי כותב הספר שאמר, בימים הקדמונים היה מנהג הלשון בישראל, כשהלך מי לדרוש דבר ה' מן הנביא, היה אומר נלך עד הרואה
כי לנביא היום. מה שהיום נקרא נביא, היה נקרא לפנים רואה:

פסוק יא
במעלה העיר. בהמסילה העולה אל העיר
היש בזה. בה"א השאלה, ורצה לומר, האם יש פה הרואה:

פסוק יב
הנה לפניך. הראו לו מקום ביתו, שהיה לפניו וממולו
זבח היום. זבח הקבוע ליום זה:

פסוק יג
כן תמצאון. רצה לומר, עדיין יהיה בביתו ולא עלה הבמה, ותמצאון אותו בביתו
כי לא יאכל העם. רצה לומר, לזה מהר ולך, כי לא הרבה יתעכב בביתו, כי לא יאכל העם עד בואו, וימהר לבוא שמה, שלא יתאחרו הקרואים בעבורו
יברך הזבח. יברך על הזבח הברכה הראויה לה, והוא, אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח.
כהיום. כהעת הזאת תמצאון אותו. ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות מח ב) שהנערות האריכו בדבריהן, להסתכל ביפיו של שאול:

פסוק טז
כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר
כי ראיתי את עמי. משגיח אני בצרות עמי
צעקתו. על מה שפלשתים עושים להם (אחר שנזדקן שמואל):

פסוק יח
ויגש. נתקרב אל שמואל ושאלו על בית הרואה:

פסוק יט
וכל אשר בלבבך. כל אשר תחפוץ לדעת אגיד לך:

פסוק כ
אל תשם את לבך. לדאוג עליהם
ולמי כל חמדת ישראל. כאומר, ועוד מה יש לך לדאוג על האתונות, הלא למי כל חמדת ישראל וגו', ובזה רמז לו המלוכה:

פסוק כא
מקטני. מהקטן שבין השבטים, ומשפחתי הלא היא הצעירה וגו'
ולמה דברת וגו'. כאומר, אין אני ראוי, למלוכה:

פסוק כב
לשכתה. אל הלשכה, מקום אשר יאכלו שם, ונתן להם מקום לשבת בראש כולם, במקום המעולה
והמה. הקרואים:

פסוק כג
אשר אמרתי. אז אמרתי לך הצנע אותה:

פסוק כד
וירם הטבח. הביא בהרמת הידים, כאשר הדרך להביא לפני החשובים
הנה הנשאר. רצה לומר לא תחשוב שזהו חלקי הנשאר למאכלי, ובדברו עמו הראה לו הנשאר למאכלו ואמר, הנה זה הנשאר למאכלו
שים לפניך. לזה שים את המנה ההיא לפניך ואכול
כי למועד. כי המנה ההיא שמורה לך על מועד ביאתך
לאמר. כי אמר המזמן את הקרואים, והוא שמואל
העם קראתי. הלא אני קראתי את העם על הזבח, ועלי ליתן לכל אחד מנה הראויה לו, לזאת שמור המנה ההיא לשאול, כי היא ראויה לו:

פסוק כה
על הגג. שעל ביתו אשר בעיר:

פסוק כז
ויעבור לפנינו. יתרחק מאתנו ללכת לפנינו, שלא ישמע מה אדבר בך
ויעבור. כשמוע הנער דברי שמואל, עבר מעצמו לפניהם
ואתה עמוד. זהו גמר דברי שמואל, שאמר לו אמור לנער ויעבור ואתה עמוד כעת הזאת, ולפי שהנער עבר לפניהם מיד בשומעו תחלת דבריו, הפסיק בו: