[א, א]
ויהי איש אחד מן הרמתים צופים -
כבר כתבנו בתחילת ספר יהושע כי הוי"ו תמצא בלשון הקדש בתחילת הדברים מנהג וכן לשון ישמעאל ודקדוק מלת יהי כתבנו שם ג"כ.

מן הרמתים -
כתבו רבותינו ז"ל:
שתי רמות הם שצופות זו את זו וא"כ ששתי רמות הם והמלה מוכיחה כן שהיא בלשון שנים, יהיה פירוש מן הרמתים מאחת משתי רמות, כמו:- ויקבר בערי גלעד, בשתים תתחתן בי והדומים להם.

וטעם צופים על הרמתים כמו שפירשנו, ויש לפרש צופים - נביאים ומן שזכר עומד במקום שנים, כאלו אמר: מן צופים כלו' ממשפחת צופים.

וכן תרגם יונתן:

מתלמידי נביאיא

כי הנביא יקרא צופה, כמו: צופה נתתיך וזהו פירוש הנכון, כי ממשפחת נביאים היה כי מבני קרח היה, כמו שמפורש יחסו בדברי הימים ובני קרח נביאים היו והם אסיר ואלקנה ואביאסף ואלקנה אבי שמואל היה מבני בניו של אלקנה בן קרח.

מהר אפרים -
לוי היה והיה גר בארץ אפרים ואפשר כי לטעם זה נסמך מעשה פלגש בגבעה לסיפור הזה בדבר אלקנה ותולדות שמואל, שגם הוא לוי הי' והיה גר בירכתי הר אפרים ומסבתו באה רעה גדולה לישראל ומסבת זה באה טובה גדולה לישראל ושמואל בנו החזיר ישראל לדרך טובה.

אפרתי -
על שני פנים נאמר:
האחד מיוחס על השבט, על מי שהוא משבט אפרים, או על מי שהוא גר בארץ אפרים, כמו: האפרתי אתה.
והאחד מיוחס למקום הנקרא בית לחם אפרת, כמו: ודוד בן איש אפרתי מחלון וכליון אפרתים וזה הוא מיוחס אל הר אפרים, כמו שאמר: מהר אפרים ולכך קראו: אפרתי. כי לא נוכל לפרש שהיה אפרתי מיוחס לשבט אפרים כי לוי היה, אם כן מה שאמר אפרתי - שהיה מהר אפרים.
ויש לתמוה אחר שאמר מהר אפרים למה אמר אפרתי אחר כן ואפשר שאמר גם כן, לפי שהוא ואבותיו היו גרים שם ועל צוף אמר אפרתי לא על אלקנה, כי על אלקנה כבר פירש מהר אפרים זהו נכון לפי הפשט.
ומה שאמר כי הוא ואבותיו היו גרים בהר אפרים, נראה כי נחלתם הייתה שם, כי מבני קהת היו ובני קהת להם ערים בהר אפרים, כמו שאמר בספר יהושע: ולמשפחות בני קהת הלוים וגו' את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים.

ובדרש מפרש:

אותו לשון גדולה וחשיבות.

אפרתי-
אמר רבי יהושע בן לוי:

פלאטיני ויונתן תרגם: אפרתי גברא פליג חולק בקודשיא בטורא דבית אפרים.

[א, ג]
ועלה -
כן היה עושה בכל שנה ושנה, שהיה עולה לשילה לזבוח ומה שאמר: מעירו, לומר שהיה מזרז בני עירו לעלות.

ובדרש:

לא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת, אלא בכל שנה היה עולה בדרך אחרת בשביל להשמיע את ישראל ולהעלות אותן לשילה.

מימים ימימה -
משנה לשנה, כמו: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, או פירש ממועד למועד,

וכן תרגם יונתן:

מזמן מועד למועד.

להשתחוות ולזבוח –
להתפלל לפני ה' ולזבוח שם זבח המועד.

ובדרש ר' אלעא בשם רבי יצחק:

שקולה תפילה כנגד הקרבנות, שנאמר: להשתחוות ולזבוח.

ורבנן אמרי:

חביבה תפילה יותר מכל הקרבנות דכתיב: להשתחוות ואחר כך לזבוח.

ושם שני בני עלי -
זכרם על הזבחים, לפי מה שעתיד לזכור עליהם מה שהיו עושים בקרבנות.

א, ד]
ויהי היום -
יום מועד.

וכתרגם יונתן:

יומא דמועדא.

ובדרש ר' יהושע בן לוי אומר:

זה יומא של עצרת.

ונתן לפנינה -
מן השלמים שהיה זובח.

א, ה]
ולחנה יתן -
כמו נתן, כמו: אז יבנה יהושע אז יבדיל משה והדומים להם.

מנה אחת אפים -
מנה אחת נכבדת להשיב אפה וכעסה וכן: ארך אפים ארך כעס.

ויונתן תרגם:

חולק חד בחיר,

ר"ל מנה הראויה להתקבל בסבר פנים יפות.

ובדרש:

מהו אפים?
בנפילת אפים, בסבר פנים יפות.

אפים -
כנגד פנינה וילדיה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

אפים כעס,

כלומר בכעס היה נותן לה מנה אחת לבד, לפי שהש"י סגר את רחמה ולא היו לה בנים שיתן לה מנות, כמו לבני פנינה היה לו כעס ועצב בזה, לפי שהיה אוהב חנה והיה מתאוה להיות לו ממנה בנים.

וה' סגר את רחמה -
תרגם יונתן:

מן קדם ה' איתמנע לה ולד.

[א, ו]
צרתה -
פנינה שהיתה צרה לה וכן כל שתי נשים לאיש אחד נקראות צרות, לפי שהן אויבות זו לזו ברוב וכן במשנה: פוטרות צרותיהן.

גם כעס -
כעס אחר כעס, הייתה אומרת לה דברים של כעס, לפי שלא היו לה בנים.

ובדרש:

מכעסת וחוזרת ומכעסת.
מה הייתה אומרת לה?
זבנת לבריך רבה סודר או לתניינא חלוק.

בעבור הרעימה -
מן רעמו פנים עניין זעף ורי"ש הרעימה דגושה שלא כמשפט ובא כן לחזק קריאת הרי"ש, כמו קוף ונתקנוהו מן העיר וזולתו מן הדגושים לתפארת הקריאה.

ויונתן תרגם:

הרעימ' לאקניות'

כלומר שתהא לה קנאה ממנה, הייתה אומרת בפניה דברים של גידולי בנים וכיוצא בהם, כדי שתהא לה קנאה ויכאב לבה.

בעד רחמה -
על רחמה, כמו: בעד השלח יפולו, וכפר בעדו.

[א, ז]
וכן יעשה -
אלקנה היה עושה כן שנה בשנה לעלות בית ה' עם ביתו ופנינה ג"כ הייתה מכעיסה חנה בכל פעם מדי עלותה בית ה', כי בדבר המנות הייתה מכעסת אותה שהיו לה ולבניה מנות ולחנה לא הייתה אלא מנה אחת, לפי שלא היו לה בנים שיקחו מנות.

[א, ח]
הלא אנכי -
כתרגומו:

הלא רעותי טבא ליך,

כלומר רצוני אליך ואהבתי אותך טוב לך מעשרה בנים

ויש מפרשים:
אנכי טוב לך -
יותר ממה שאני טוב לעשרה בנים שיש לי מפנינה, כלומר יותר אני אוהב אותך ממה שאני אוהב את בני.
ואמרו: כי עשרה בנים היו לפנינה.

ולפירושנו יהיה טעם עשרה דרך כלל חשבון, כמו: ואפו עשר נשים, מעשרה שליטים, שבע כחטאתיכם, שבע ייפול צדיק והדומים להם.

[א, ט]
אכלה -
מקור בתוספת ה"א ואין הה"א לנקבה, כי איננה מפיק וכן שתה מקור ופירוש: אחרי שאכלו ושתו ואפשר כי חנה גם כן אכלה אף על פי שאמר: ותבכה ולא תאכל, אפשר כי אחר שאמר לה בעלה: ולמה לא תאכלי ופצר בה אכלה מעט.

ובעל הדרש אמר:

שתה ולא שתתה לא דקדק.

ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל ה' -
פירוש סמוך למזוזות, כי המזוזות הם לחיי השערים לא המפתן.
וכן: ועליו מטה מנשה סמוך לו וזבחת עליו סמוך לו.

וכתרגם יונתן:

בסטר סיפא דהיכלא דה'.

ויש מרבותינו ז"ל שאמרו:

כי אין ישיבה בעזרה אפירש למלכי בית דוד אלא לכהן גדול, שנאמר: ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת אבל ויבא דוד וישב לפני ה' פירשוהו שישב עצמו לתפילה.

ודרשו רבותינו:

ישב שהוא חסר וי"ו ואמרו ישב כתיב, מלמד שבאותו היום מינוהו כוהן גדול.

[א, י]
ותתפלל על ה' -
כמו אל ה' וכן: ונתן הספר על יודע ספר כמו: אל יודע ספר, על שפן כמו אל שפן.

[א, יא]
ותדור נדר -
אני תמה, איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר?!
ועוד: שלא היה בעולם ואיך חל הנדר עליו ואפילו היה בעולם הרי אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ואפילו באיש לא מצאו בו טעם, אלא אמרו הלכה היא בנזיר.
ואם תאמר כי אלקנה עשה הנדר גם כן אחרי ששמע מאשתו, זה לא ראינו והיאך הניח הפסוק לספור עיקר הנדר?!
וכתב נדר חנה שאינו נדר זה רחוק.
ויותר אני תמיה, איך לא דברו רבותינו ז"ל בזה הדבר, כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר לא במדרש ולא בתלמוד.

ה' צבאות -
דרשו רבותינו ז"ל:

לפי שלא מצאנו עד הנה אדם שקראו ה' צבאות כי מה שאמר למעלה לה' צבאות בשילה

הוא סיפור דברים ממחבר הספר, לפיכך אמרו: למה נתיחד כאן בשם הזה?
אמרה חנה לפני הקב"ה: שני צבאות בראת בעולמך העליונים, לא פרים ולא רבים ולא מתים התחתונים פרים ורבים ומתים, אם מן התחתונים אני אהיה פרה ורבה, אם מן העליונים אני אהיה בחיים ולא אמות.

ועוד אמרו רבותינו ז"ל אמר רב:

פעמי רגלים היו עולים, אמרה חנה לפני הקב"ה: ריבון העולמים, מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני באחד מהן?!

אם ראה תראה -
דרשו מפני הכפל ואין צריך, כי כן מנהג הלשון לצרף המקור עם הפעלים, כמו: אם שמוע תשמעון ואמר: כי לחזק הדבר הוא זה הצירוף והם ז"ל דרשו בו: אם ראה מוטב ואם לאו תראה אני מקנאה לאלקנה בעלי ואני יולדת, כמו שכתבת בתורתך: ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו'.

בעני אמתך -
שלשה יש בפסוק, כמו: אלה תולדות נח וישראל חמישה בפסוק, כי כן דרך המקראות לצחות.

ודרשו בו:

אמרה חנה: שלוש מצוות נצטותה האשה ולא עברתי על אחת מהן.

וזכרתני ולא תשכח את אמתך -
הכפל לחזק התפילה והבקשה.
וכן: זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, לחזק המצוה.

ודרשו רבותינו ז"ל:

וזכרתני – בזכרים.
ולא תשכח את אמתך - בנקבות.

זרע אנשים -
פירש זכרים, ומה שאמר: ומורה לא יעלה על ראשו, מוכיח כי על זכרים אמרה, כי לא יאמר זה על הנקבות.

ויונתן תרגם:

בר בגו בני אנשא,

ובדרש:

זרע אנשים שלא יהו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס.

דבר אחר:

זרע אנשים -
חכמים, כמא דאת אמר: אנשים חכמים ונבונים -

אנשים נביאים כמא דאת אמר: וישארו שני אנשים.

ועוד אמרו:

זרע ששקול כשני אנשים.
ומאי נינהו?
משה ואהרן, שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

ונתתיו לה' -
שיהיה נזיר קדש לה'.

ויונתן תרגם:

ואמסריניה דיהא משמש קדם ה'.

ואם כן לדבריו מה נתנה לו חנה, והלא כל הלוים לה' נתונים?!
נוכל לפרש כי שאר הלוים היו באין לעבודת ה' מבן עשרים וחמש שנה והיא נתנה אותו לה' כל ימיו.

ובדרש:

אמרו לה לחנה: למה את מבקשת זרע אנשים חכמים זרע אנשים נביאים?
אמרה להם: שיהא ראוי לתתו לה' וזהו: ונתתיו לה'.

ומורה -
תער, כמו: ומורה לא יעלה על ראשו דשמשון.

ויונתן תרגם:

של שמשון ומספר ותרגם זה ומרות אנש לא תהא עלוהי,

ועניינו לפי דעתו כמו באל"ף.

ובדברי רבותינו ז"ל מחלוקת בזה ר' נהוראי אומר:

נזיר היה שמואל שנאמר: ומורה לא יעלה על ראשו, מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר.

אמר ר' יוסי:

אין מורה אלא של בשר ודם.

אמר לו ר' נהוראי:

והלא כתיב: ושמע שאול והרגני, הרי שכבר היה עליו מורא של בשר ודם!

אמר רב יוסף:

כמאן מתרגמי' ומרות אנש לא תהא עלוהי כמאן כרבי יוסי.

ובדרש מפ':

למה נקרא תער מורה?

א"ר אמי:

לא תבא שמה יראת שמיר ושית מה הדין מורה לא מדחיל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא לא מדחיל אלא מן פרזלא.

[א, יב]
והיה כי הרבתה -
בדרש ר"ש בשם רבי חלפתא ובשם ר"מ:

מכאן כל המרבה בתפילה נענה מחלפא שטתיה.

דר"מ תמן אמר רבי אבהו בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם דרבי לוי בשם ר' מאיר:

בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידי שהרבתה בתפילה קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: וישב שם עד עולם, ואין עולם של לוים אלא חמישים שנה, דכתיב: ומבן חמישים שנה וגו'.

והא אינון נ"ב?
אמר ר' יוסי בר בון:

תרתי שגמלתו.

שומר את פיה -
היה שומר ומעיין את פיה מה הייתה זאת התפילה הארוכה לא ישמע קולה רק שפתיה נעות, לפיכך היה חושב אותה שהיא שכורה.

ותרגם יונתן:

שומר כמו ממתין,

כמו: שמר את הדבר לא תשמר על חטאתי.

ופירוש את פיה –
כמו מאמרה ודבריה.

וכן תרגם יונתן:

ועלי אוריך לה עד דתפסוק.

[א, יג]
מדברת על לבה -
כתרגומו:

היא מצליא בלבה,

כלומר שהיתה מכוונת את לבה בתפלתה.

[א, יד]
עד מתי תשתכרין -
עד מתי תראי עצמך כאילו את שכורה, שאת מתנועעת בשפתי פיך ואין דבריך נשמעין.

הסירי את יינך -
והתפקחי כי את נראת כשכורה ואין את עושה כשאר המתפללין שאומרים בקשתם בדרך שתוכל לשמוע ואף ע"פ שלפעמים המתפלל אומר דבריו בחשאי קצת, אפירש הכי צועק ומתפלל במקצת דבריו גם כן, ואת הרבית כל כך להתפלל ולא נשמע קולך ומתוך זה נראה כי שכורה את.

ויונתן תרגם:

עד אימתי את משתטיא הלא תפיגין ית חמריך מניך.

[א, טו]
לא אדני -
אינני שכורה כמו שתחשוב, אלא אשה קשת רוח אנכי, רוחי קשה עלי מרוב צרתי וסמיכות קשת רוח כסמיכות נובלת עליה מגלחי זקן קרועי בגדים והדומים להם.

ויין ושכר -
כתרגומו:

חמר חדת ועתיק.

וכן אומר בדרש:

יין זה חדש,
שכר זה ישן.

ויתכן לפרש:
שכר –
הנעשה מהפירות.

ואשפוך את נפשי -
ברוב התפילה כאילו שפכה נפשה, כמו: שפכו לפניו לבבכם

ויונתן תרגם:

ואמרית עולבן נפשי בצלו קדם ה'.

[א, טז]
לפני בת בליעל -
לפני ה' כבת בליעל, כלומר אל תחשוב שאעמוד שכורה לפני ה' ית' כבת רשע.

ויונתן תרגם:

לא תכלים ית אמתך קדם בת רשיעא.

נראה מדבריו כי בת בליעל אמרה על פנינה צרתה, ואמרה לו: לא תכלימני בפניה כי היא תשמח לאידי והיא מכעיסה אותי,

ופירוש אל תתן –
אל תתנני בזה הדבר הרע אל תכלימני בו לפני זאת האשה בת בליעל.
ונכון הוא הפירוש.

כי מרוב שיחי וכעסי-
כתרגומו:

ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען,

כלומר מרוב שיש לי לשוח לפני האל הקנאות שמקנאה אותי צרתי ומכעיסה אותי, דברתי לפני ה' ית' עד הנה.

[א, יז]
יתן ה' את שלתך -
חסר האל"ף והוטלה תנועתה על השי"ן, כי משפטו שאלתך ופרש דרך תפילה, או אמר לה כך דרך נבואה כי נביא היה. ואמר לה: לכי לשלום כי אלהי ישראל יתן את שאלתך, לפיכך הטיבה את לבה ואכלה כי קותה לדברי הנביא ואמרה לו: תמצא שפחתך חן בעיניך על דרך אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני.
ולפירש הראשון יהיה פירוש: תמצא שפחתך חן בעיניך, שתתפלל עלי עוד ולפיכך הטיבה את לבה ואכלה, כי חשבה כי תפלת עלי תועיל לה.

ובדרש:

נראה כי דרך נבואה אמר לה: לכי לשלום

אמר לה הדין שלמא מן דידי ברם שלמיך מן ברייך.

ואלהי ישראל יתן את שלתך -
שלתך כתיב, אמר לה: הבן הזה שאתה עתידה להעמיד, הרבה שלל עתיד הוא לשלול מן התורה.

[א, יח]
לדרכה -
הלכה לה לביתה ואכלה, נראה שלא אכלה עם בעלה, או אפשר כי אכלה מעט בהפצר בעלה ועכשיו הטיבה את לבה ואכלה,

ובדרש:

מהו לדרכה?
שפירסה נדה, כמו: כי דרך נשים לי.

ופניה -
פניה הרעים לא היו לה עוד.

וכתרגם יונתן:

ואפין בישין.

[א, כ]
לתקופות הימים -
ימי העבור.

כתרגומו:

לזמן משלם יומיא.

ופירש ותהר חנה –
שהרתה כבר, כי כאשר שבו משילה ידעה אלקנה בעלה והרתה, כמ"ש: ויזכרה ה' לתקופת הימים, זהו כשהשלים ימי ההריון ילדה בן.
ויש ווי"ן כזאת, מורות לשעבר כמו: הן אתה קצפת ונחטא ויבקעו המים והדומים להם.

ואמרו רבותינו ז"ל:

כי ימי הריונה היו ו' חדשים ושני ימים מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים, והתקופה היא ג' חדשים ולמדנו מזה היולדת לשבע' יולדת למקוטעות.

שמואל -
הורכבה המלה בזה, הטעם מן: כי מה' שאלתיהו, כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו ג"כ מאל, כאילו אמרה: שאול מאל.

כי מה' שאלתיו -
חסר מלת אמרה כלומר, למה קראה שמו שמואל?
כי אמרה: מה' שאלתיו.

וכן תרגם יונתן:

ארי אמרת מן קדם ה' שאלתיה.

[א, כא]
וכל ביתו -
כתרגומו:

וכל אנש ביתיה.

את זבח הימים -
כתרגומו:

ית דבח מועדיא.

ואת נדרו לזבוח את זבח הימים -
שהיה רגיל לזבוח את זבח המועד מימים ימימה, ועלה גם כן לזבוח נדרו, כי נדר קרבן לה' על בנו.

וכן תירגם יונתן:

ולאשלמא ית נדריה.

[א, כב]
עד יגמל -
עד תשלם יניקתו והוא עשרים וארבע חדש שהתינוק יונק, ואעפ"י שהיו חייבין להביאו משום: יראה כל זכורך.

אמרו רבותינו ז"ל:

כי ראתה חנה בנער שהיה מעונג וחלוש וחששה שמא יחלה מפני הדרך.

וישב שם עד עולם -
כמו שנדרה עליו: ונתתיו לה' ופירש עד עולם - כל ימי חייו.

ורבותינו ז"ל דרשו:

עד עולם, עולם הלוים שהיו משרתים עד נ' שנה, כמו שכתוב: ומבן חמשי' שנה ישוב מצבא העבודה.

ואמרו:

כל שנותיו של שמואל לא היו אלא נ"ב שנה, כי כבר אמרה חנה: ונתתיו לה' כל ימי חייו ואמר: וישב שם עד עולם, והוא עולם של לוים שהם נ' שנה, ומשבא לבית ה' עד יום מותו נ' ושתי שנים שינק, כמ"ש: עד יגמל הנער ודרך הנער לינק כ"ד חדשים הרי נ"ב שנה.

[א, כג]
יקם ה' את דברו-
הפסו' מוכיח כי מה שאמר עלי: יתן ה' את שאלתך, דרך נבואה אמר שיתן לה ה' את שאלתה והנה שאלתה הייתה שיהיה לה זרע אנשים ושיהיה לה', לפיכך אמר: יקם ה' את דברו פירש אשר דבר ע"י הנביא שיתן שאלתה והוא בן שיחיה ויהיה לה'.

ובדרש:

אך יקם ה' את דברו -

בכל יום ויום הייתה בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל וכל אשה שהיתה יולדת בן הייתה מוציאה שמו שמואל, כיון שהיו רואין את מעשיו, היו אומרים: אין זה שמואל, כיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו: דומה שזה הוא, וז"ש: יקם את ה' את דברו.

[א, כד]
בפרים שלושה -
מהם לאכול ומהם לזבוח לה'.
וכן: ואיפה אחת קמח - לאכול ולהקריב ממנה מנחה.
וכן: ונבל יין - לשתות ולהסיך ממנו, לפיכך אמר: וישחטו את הפר ולא אמר הפרים, ר"ל הפר שהקריבו לה'.

והנער נער -
כלומר עודנו נער קטן ורך ואעפ"י כן לא המתינה לו עד שיתחזק, אלא כיון שגמלתו כלו' שהשלימה לו יניקתו לסוף כ"ד חדשים שנולד, מיד העלתהו עמה בית ה'.

ויונתן תרגם:

ורביה הוה יניק.

ואין ר"ל שהיה יונק עדיין שהרי אומר כאשר גמלתו ששלמה יניקתו אלא יניק, ר"ל נער קטן, כי כן לשון ארמי קוראין לנער יניק, כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל:

יניק וחכים מר ינוקא ומר קשישא.

ויש מפרשים:

והנער נער חריף יודע בין טוב לרע, כמו המנער שמנער את הפסולת מן הפשתן.

[א, כה]
ויביאו את הנער -
אלקנה וחנה אחרי ששחטו את הפר לקרבן, הביאו את הנער בית ה' אל עלי להיות יושב ולומד לפניו ושיחנך אותו לכל תורה ומצוה.

והדרש:

אין צריך לכתוב כי נודע הוא

והוא רחוק.

[א, כו]
בי אדוני -
ענין תחנה ובקשה.

כתרגומו:

בבעו רבוני,

חי נפשך שתתן עיניך על הנער הזה ותלמדהו, כי אני האשה שהתפללתי אל ה'.

עמכה -
כלומר לפניך ובמעמדך שהיית אתה שם בהתפללתי ובעבור הנער הזה התפללתי ונתן לי ה' את שאלתי כמו שבשרתני אתה.
וה"א עמכה כה"א אשר שלחתי בשמכה ספרים והיו לאות על ידכה והדומים לה, כי הנח פעמים יכתב ופעם לא יכתב.

ויש בו דרש:

מכאן לד' אמות של תפילה.

[א, כז]
אל הנער -
בעבור הנער.

[א, כח]
השאלתיהו -
החזרתי לו השאלה שהוא נתן לי.

ויונתן תרגם:

מסרתיה דיהא משמש קדם ה'.

אשר היה -
כמו: אשר יהיה ורבים כמוהו.

הוא שאול -
כמו נתון, כלומר הוא שהיה שאול, הנה הוא נתון לה'.

ויש בו דרש:

באותה שעה נצנצה בה רוח הקדש ואמרה: כל זמן ששמואל קיים שאול קיים, ז"ש: שאול לה'.

וישתחו -
אלקנה כנוטל רשות לצאת מבית ה', או פירושו וישתחו שמואל, אעפ"י שלא היה אלא בן שתי שנים למדוהו להשתחות לה'.