[יג, א]
בן שנה שאול במלכו -
פירש אז כשהיו הדברים האלה שדבר שמואל בחידוש המלוכה, שנה היה לו מתחלת מלכותו ושתי שנים מלך אחר כן, או בין הכל לא מלך אלא שתי שנים כדברי בעל סדר עולם.

ויונתן תרגם:

בן שנה כבר שנה דלית ביה חובין כן שאול כד מלך.

וכן פירשו רבותינו ז"ל.

ועוד בדרש:

כי כשמלך נמחלו עונותיו עד אותו היום. ואמרו שלושה נמחלו להם עונותיהם.
חתן חכם ונשיא.
נשיא מניין?
דכתיב: בן שנה שאול במלכו.
וכי בן שנה היה?!
אלא מה תינוק בן יומו נקי מעון, כך היה שאול במלכו נקי מעונותיו ביום שמלך.

[יג, ב]
ויבחר לו שאול -
בעודנו בגלגל והיו שם כל ישראל בחדוש המלוכה, בחר לו מהם שלשת אלפים שיהיו עמו במכמש אלפים ועם יהונתן אלף, ויתר העם שלח.

ובמסרה:

מן ריש ספרא עד נפש יהונתן איתקרי יונתן בר מן ב' יהונתן, ויאמר יהונתן אל הנער ויאמר יהונתן הנה ומן נפש יהונתן עד סופו יהונתן.

[יג, ג]
את נציב פלשתים -
כבר פירשתיו ויונתן הרגו, כדי למרוד בפלשתים.

אשר בגבע -
גבע אינו גבעת בנימן, כי שני מקומות היו וכן כתוב בספר יהושע.

ושאול תקע -
ציווה לתקוע בכל הארץ, כמו: ויבן שלמה את הבית כי שאול לא יוצא מהגלגל.

ישמעו העברים -
כדי שישמעו וישמרו מפלשתים.
ועוד: שיצאו למלחמה, כי ידע כי כאשר ישמעו פלשתים שנהרג נציבם יאספו להלחם עם ישראל.

[יג, ד]
הכה שאול -
כן חשבו השומעים כי שאול הכהו, או ציווה יהונתן להכותו.

נבאש -
נתעב, כמו שמתעב האדם הדבר המבאיש.

אחרי שאול הגלגל -
כי שם היה עדיין מזמן חדוש המלוכה.

[יג, ו]
כי נגש העם -
נדחק בעבור שבא להם הדבר פתאום.

ובחוחים -
במצדות, כמו שתרגם יונתן:

ובמצדתא.

ובצריחים -
במקומות הגבוהים, כמו: ויבואו אל צריח.

[יג, ז]
ועברים עברו -
מקצתם התחבאו ומקצתם עברו את הירדן וברחו שם, והשאר חרדו אחרי שאול.

וחרדו -
עניינו התנועעו, כמו ויחרדו זקני העיר לקראתו.

ואמר: ארץ גד וגלעד –
ולא זכר ארץ ראובן, אולי הם הקרובים לירדן.

[יג, ח]
וייחל -
כן כתיב וקרי ויוחל והכתיב כמו: ויחל עוד שבעת ימים. והקרי ויוחל מבניין הפעיל והענין אחד.

למועד אשר שמואל -
חסר ור"ל למועד אשר אמר שמואל.

וכן תרגם יונתן:

לזמנא דאמר ליה שמואל.

ויפץ העם מעליו -
פועל עומד.
וכן: ויפץ העם בכל ארץ מצרים.

[יג, ט]
הגישו אלי העולה -
כי שמואל אמר לו שהוא יבא אליו שם לסוף שבעת ימים להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים ואמר לו: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך וכאשר ראה שאול כי לא בא ביום השביעי בבקר להעלות העולה, וכבר הכין העולה והשלמים כמו שאמר לו שמואל, אמר שאול שיגישו אליו העולה והשלמים, כי הוא יעלה אותם וחטא בזה, כי היה לו להוחיל כל היום עד הערב, כי הוא בזמנו בא בו ביום, כמו שנאמר: ויהי ככלותו אבל בהקריבו קרבן והוא זר לא חטא בזה, כי היתר הבמות היה אז וזר מקריב בבמת יחיד.

[יג, י]
לברכו -
לתת לו שלום, כמו: כי תמצא איש לא תברכנו.

וכן תירגם יונתן:

למשאל בשלמיה.

[יג, יא]
מה עשית -
ידע בדרך נבואה כי העלה העולה.

[יג, יב]
לא חליתי -
ע"י העולות הייתה תפלתם ברוב.

ואתאפק -
התחזקתי ועברתי על רצוני ועל מצותך, כי כל לשון התאפקות לחזק לבו, לעבור על רצונו.

[יג, יג]
נסכלת -
כי כבר ראית מה שאמרתי לך ולישראל הכל מתקיים ועתה כי לא האמנת שאבא בזמני, כפרת בי ובנבואתי ולא שמרת את מצוות ה' אלוהיך אשר צוך, על ידי שאני אמרתי לך ולישראל בשמו ולא תמרו את פי ה' והנה אתה מרית את פיו, כי מה שאני אומר פיו ודברו הוא ואני אמרתי לך שתוחל לי להעלות העולות וכאשר לא עשית כן ופחדת כדבריך, הנה מרית את פי ה' וסלקת בטחונו מלבך, כי חשבת שלא תושע אתה וישראל אם תוחיל עוד.

אל ישראל -
כמו על ישראל.
וכן: וימליכוהו אל הגלעד.

[יג, יד]
בקש ה' לו איש כלבבו -
ברוח נבואה אמר לו זה, אבל לא ידע שמואל עדיין מי הוא.

[יג, טו]
ויקם שמואל -
ושאול עמו וכאשר היה בגבע בנימן ופקד העם הנמצאים עמו, לא היו עמו אלא כשש מאות איש, כי נפץ העם מעליו.

[יג, יז]
ויצא המשחית -
בני חיל הגבורים אוחזי חרבות ורמחים בידם, כי הם המשחיתים.

אל ארץ שועל -
תרגם יונתן:

לארעא דרומא,

כמו שתרגם: בארץ שועלים גם כן,

בארעא דרומא:

[יג, יח]
על גי הצבעים -
כתרגומו:

לחילת אפעיא.

וכן בדברי רבותינו ז"ל ר' מאיר אומר:

אף הצבוע, ואמרו צבוע זה אפה ופירש אפה - אפעה, כי כן מנהגם להסתיר אותיות הגרון ונקרא האפעה צבוע, לפי שעשוי בגווני' ובמיני הצבעים.

[יג, יט]
וחרש לא ימצא -
יש לתמוה איך לא היו חרשי ברזל בישראל רבים?!
ויש לפרש: לפי שפלשתים משלו בישראל שנים רבות כי אף בימי שמשון מושיע ישראל אמרו הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ואעפ"י שבימי שמואל נכנעו פלשתים ושבו הערים אשר לקחו פלשתים מישראל לישראל, אעפ"י כן מעת אשר זקן שמואל תחת ממשלתם היו והיו להם נציבים בארץ ישראל אף בימי שמואל, כמו שכתוב: ובעת משלם והיתה ידם תקיפה עליהם הורידו פלשתים כל חרשי ברזל מן העברים לארץ פלשתים ולא השאירו בארץ ישראל חרש ברזל אף לתקן כלי אומנות וכלי חרישה, כי אמרו פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בנו.

מנהג כל ישראל בימים ההם לרדת ארץ פלשתים לתקן כלי אומנות וכלי חרישה, ואפשר כי היו בארץ ישראל חרבות ורמחים וחניתות מאותם אשר נעשו קודם הזמן ההוא, אבל מעטים היו ובמלחמה הזאת לא נמצא חרב וחנית ביד השש מאות אשר נשארו עם שאול וביד האלף אשר עם יהונתן, כמו שאמר: אשר את שאול ואת יהונתן ובלתי כלי זיין, לא יתכן להם אבל היו בידם קשתות ומקלי יד וקלעים ורוב הגבורים ואנשי חיל באותו הזמן בחצים ובאבנים הייתה מלחמתם, כמו שנאמר בספור גבורי דוד מימינים ומשמאילים באבנים ובקשת.
ונאמר במלחמת מואב ויסובו הקלעים ויכוה.
ונאמר בדוד וקלעו בידו ואעפ"י כן חסרון גדול היה אצלם כשלא היו נמצאים אצלם חרבות וחניתות והיה הספור הנה, כי לא נמצא חרב וחנית ביד כל העם כי אם ביד שאול ויהונתן, להודיע כי לא בחרב וחנית יושיע ה' ולה' לבדו התשועה, כי ישראל היו בלא חרב וחנית ולא היו אלא אלף ושש מאות איש ופלשתים היו שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול הים והיתה תשועה גדולה ביום ההוא, עד כי נסו פלשתים מפני ישראל והכום ישראל מכה גדולה.

כי אמר -
כן כתיב וקרי אמרו והכתיב על דרך כלל והקרי על דרך פרט.

[יג, כ]
וירדו כל ישראל פלשתים -
פירש ארץ פלשתים.

וכן תירגם יונתן:

לארע פלשתאי.

ללטוש -
לחדד.

מחרשתו -
הוא כלי ברזל שחורשין בו.

ויונתן תרגם:

פרשיה,

וכן תרגם:

במלמד הבקר - בפרשיה דתורא.

אתו -
הוא הכלי שחופרין בו.

ויונתן תרגם:

סיכת פדניה,

ר"ל יתד השוורים והוא יתד ברזל, אולי היה להם יתד שמכניסין בעול לחבר שני השוורים יחד לפיכך תרגם:

פדניה,

כי פדנא דתורי הנזכר בגמרא פירושו: צמד בקר.

וכן תרגם:

צמד בקר - פדן דתורי,

וגם אותו הכלי צריך לחדדו בראשו האחד.
ושמעתי כי בלשון ישמעאל קורין למחרישה סכא.

קרדומו -
הוא הכלי שחוטבין בו העצים.

ותרגם יונתן:

כולבי.

ובבראשית רבה:

ונבלה שם שפתם משפתם אעשה נבלה הוה אמר חד לחבריה אייתי לי כולב חד ומייתי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה.

ויש מפרשים:

כולב צבת, כי כן נקרא בלשון ערבי כולא"ב.

ויש שקוראים התרגום:

כולכי בכ"ף, גם האחרונה וכן נמצא במקצת הנוסחאות.

מחרשתו -
כלי אומנות מן חרש עצים חרש אבן.

ויונתן תרגם:

עושפיא,

וכן תרגם:

למחרשות – לעושפיא,

ובמשנת מסכת כלים:

קרדום שנטל עשפו – טמא, מפני בית בקועו.
נטל בקועו - טמא, מפני עשופו.
נשבר מקופו - טהור.

נראה מדעת המתרגם, כי גם מחרשתו הוא כלי המחרישה שחורשים בו, שעושין הגדודים בארץ והוא החרישה.
ותרגם:

עושפיא,

לפי שהוא דומה לצד החד של הקורדום, כי לקורדום שני פיות האחד חד והאחד רחב והרחב בוקעים בו עצים ברוב והוא הנקרא במשנה בית בקועו, והצד החד שלו בו בוקעים גם כן לפעמים, והוא הנקרא במשנה עושפו, והוא דומה למחרישה בחדודו, לפיכך אמרו במשנת מסכת ביצה:

אין מבקיעין לא בקרדום ולא במגל.

ואמרו בגמרא:

לא בקרדום לא שנו אלא בנקבת שלו והוא הצד הרחב שבוקעין בו ברוב, לפיכך אין מבקעין בו ביום טוב שנראה כמלאכת חול, אבל בזכרות שלו מותר והוא הצד החד שלו, לפי שאין דרך לבקוע בו ברוב.

ופירוש מקופו הנזכר במשנה, הוא נקב הקרדום שנכנסת בו יד הקרדום, ופירש כמו נקב המחט שנקרא קופא.

[יג, כא]
הפצירה פים -
שתי מילות ופירש פצירה רבה מלשון ויפצר בו, שהוא רבוי דברים ותחנונים.

ופירוש פים – פיות, ר"ל רבת פיות, כלומר שיש לה חדודים הרבה והוא הנקרא בלשון התרגום שופינא ובלע"ז לימ"א ומחדדין בה כל כלי ברזל.
ואומר כי בפציר הפים היו מחדדים כליהם, מי שלא היה לו פנאי לרדת בארץ פלשתים ללטוש הכלי.

ולשלש קלשון -
הוא כלי ברזל יש לו שינים ומסלקין בו הזבל והתבן ושם הכלי קלשון ובאמ' לשלש קלשון כאילו אמר קלשון שלוש השינים וקורין לו בלע"ז פורק"א.

ויונתן תרגם:

מצלת קצריא די לה תלת שנין,

וקצרא הוא תרגום כובס, ור"ל כי אותו הכלי הוא שיש לו שינים ומותחין בו הכובסין הבגדים אחר כביסתן.

ולהקרדמים -
נכתבה בו ה"א הידיעה עם למ"ד השמוש כמשפטו שלא כמנהג, כי אם מעטים נמצאים כמוהו כמו להגדוד הבא אליו להעם הזה והדומים להם.

ולהציב הדרבן -
כולו קמץ לבן נפתלי ולבן אשר הביונתן תרגם בפתח והדליונתן תרגם לשניהם מעמדת בגעיא.

ופרש הדרבן –
הוא מחט המלמד, כי העץ נקרא מלמד והמחט התחוב בתוכו שדוקר בו הבקר נקרא דרבן, כמו שאמרו במשנה:
מלמד שבלע את הדרבן.

ופירש להציב –
לסדרו בראשו ולהעמידו בתוך המלמד.

ויונתן תרגם:

ולאנצבא זקת.

[יג, כב]
והיה ביום מלחמת -
מוכרת כמו משמרת, כי יבא זה המשקל סמוך ומוכרת ופירש והיה כן היה בכל יום שהיו עורכים מלחמה אלה עם אלה לא נמצא חרב וחנית ביד כל העם, אלא ביד שאול וליהונתן ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

והוה ביומא דקרבא לא משתכח חרבא,

ובדרש:

מהו ותמצא לשאול ויהונתן?
אף בידם לא היה, אלא שהמלאך המציאה להם.

[יג, כג]
ויצא מצב פלשתים -
פירש שרי החיל.

וכן תירגם יונתן:

אסטרטיג,

וכן תרגם:

נציב נציבים,

ופירושו שרים.

ובבראשית רבה:

ויבדל אלוהים בין האור ובין החשך –
ר' יוחנן וריש לקיש: משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין א' שליט ביום וא' בלילה.

ויצא -
זה המצב, כי כולם חנו במכמש ונפרד זה המצב ממחנה פלשתים ובא לו אל מעבר אחר ממכמש, להתקרב אל הגבעה אשר היו שם שאול ויהונתן.