[יד, ב]
כשש מאות איש -
הלא אמר זה ויפקוד שאול את העם הנמצאים עמו כשש מאות איש אם כן למה חזר ואמר עוד?!
אלא להודיע כי לא נוספו בהם עוד ואף על פי שהיה להם להלחם עם הפלשתים אשר חנו שם כנגדם להלחם, הושיעם האל.

[יד, ג]
אחי אי כבוד -
לפי שנזכר אי כבוד ולא נזכר אחיטוב, לפיכך אמר: אחי אי כבוד, או בעבור שנקרא שמו כן, על גלות הארון והיה אביו אז עם הארון במחנה ונכשלו ישראל בעון הכהנים ובעונם, אבל במלחמה הזאת שהיה אחיה נושא אפוד והיה טוב לפני ה', היה הדבר בהפך והיתה תשועה גדולה בישראל.

כהן ה' בשלה -
על עלי אמר שהיה כוהן ה' בשילה ואחיה זה היה שם במחנה עם ארון האלהים נושא אפוד והוא כלל החושן והאורים והתומים, כי בהם שאלו הגישה ארון האלהים נקרבה הלום אל האלהים ולפיכך היה ספור זה הנה, להודיע כי עדיין לא החלה קללת עלי, שהרי מבני בניו היה נושא אפוד כי לא חלה הקללה ההיא עד שהוקם צדוק כוהן גדול כמו שפירשתי.

והעם לא ידע -
פירש העם אשר עם יהונתן, כי מן הנראה כי שני ראשים היו ישראל למלחמה הזאת האחד שאול עם העם אשר עמדו עמו, ויונתן נפרד עם נושא כליו מן העם אשר אתו בלא דעתם, לפיכך אמר והעם לא ידע כי אילו ידע היו הולכים עמו.

[יד, ד]
ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה -
כן היה שמם לא נודע אצלינו עניין השמות אלא שיונתן תרגם בוצץ משרועיתא מקום חלקלק.

מדברי רבותינו ז"ל:

בשרעתא דנהרא, ותרגומו: בחלקלקות באפלה במשרעא בקבלה ותרגם סנה מדרוכיתא פירש מקום דרוך:

[יד, ה]
מצוק מצפון -
מעמד מצד צפון כנגד הפלשתים שהיו במכמש והאחד מצד דרום, כנגד ישראל שהיו בגבע ויונתן עבר בין שני הסלעים האלה.

ויונתן תרגם:

מצוק מסתכיא,

ותרגום:

מצפה סכותא.

[יד, ט]
דמו עד הגיענו -
המתינו, וזה שאמר יהונתן לאות ולסימן אמר, כמ"ש וזה לנו האות כי אם יאמרו עלו עלינו פיהם הכשילם, כי אנחנו נעלה והם ירדו וזה אינו נחש האסור ואם היה אסור לא היה הקב"ה עוזרו בהליכה ההיא, אבל הוא וכיוצא בו הוא קול דברים ישמע אדם ויחזק לבום כי הם סימן ואות על המעשה.

ואל יטעה אותך מה שנמצא בדברי חז"ל, אמר רב:

כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש, כי אינו אומר שיהיה אותו נחש אסור כמו שפירשוהו רבים כי הנה אלו המנחשים בחולדה ובעופות אינו כנחש אליעזר וכיונתן והוא היה אסור כמ"ש רבותינו ז"ל לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים והאומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו צבי הפסיקו עורב קורא לו שועל מימינו ונחש משמאלו אל תתחיל כי שחרית הוא ר"ח הוא מוצאי שבת הוא הנה אלו הדברים וכיוצא בהן שנהגו בהן בעלי הדיעות הרעות וקבעום חוק ומנהג עליהם וחושבים כי הם המטיבים והמריעים זה הוא שאסרה התורה, אבל אם ירצה אדם לעשות מעשה ויעשה דבר א' לאות וסימן למעשה ההוא כדי לחזק לבו ולעורר לבו לדבר ההוא, זה הדבר מותר כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן לא היה עונה אותן הקב"ה כהוגן ומסייע את מעשיהם ועוזרם.

והנה רב בעל המאמר הזה שאמר:

כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויונתן אינו נחש הוא בעצמו היה עושה כנחש שלהם כמ"ש רב בדיק במברא ואמר רב הוה אזיל לבי רב נחמן חתניה ואמר אי מברא אתא לאפאי יומא טבא לגו.

וכן אמר שמואל:

הוה בדיק במברא ר' יוחנן בדיק בינוקא פירש שהיה אומר לתינוק אמור לי פסוקך שאתה קורא בו כשהיה רוצה להתחיל שום מעשה או דרך, אבל המאמר ההוא שאמר רב כך פירושו כל נחש וסימן שהוא אינו עושה אותו סימן לעצמו מתחילה, כמו שעשה אליעזר ויהונתן אינו נחש וסימן ואין לסמוך עליו או לחוש ממנו אם יבא מאליו, לפיכך הקשה לו למה לא אכל מההיא סעודה, מפני שהניחו כולם הבשר ויצאו לקראתו חשב זה לסימן כי הסעודה ההיא לא תהיה לברכה, מפני שהניחוה ומה סימן ונחש היה לו בזה?!

כיון שמתחלה לא שם לבו לזה והא אמר רב:

כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויהונתן אינו נחש ואין לסמוך עליו ואין לחוש ממנו, א"כ רב למה חשש בזה הדבר?!

ולפיכך אמרו רבותינו ז"ל:

בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, כלומר אף על פי שאינו נחש כנחש שסומכין עליו יש קצת סימן בדבר לשמח לבו ולחזקו אם יהיה לטוב ואם יהיה לרע יש לדאוג ממנו ולבקש רחמים ממנו מלפני הקב"ה ופרש בית אם בנה בית חדש ויארע לו מאורע טוב או רע סמוך לחנוך הבית וכן אם יולד לו ילד או לקח אשה בזה הדרך ואמרו והוא דאתחזק תלתא זמני אז ראוי לסמוך עליו אף על פי שבא מאליו ולא עשהו סימן בתחלה, אבל הנחש שעשהו סימן מתחלה לא שאלו בו שלוש פעמים אלא בפעם ראשונה לבד יש סימן וסמכו הג' פעמים על מ"ש יעקב אבינו יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו ואלה המקרים באו לו משנולד בנימן, לפיכך חשש בדבר וכן אמר יוסף הצדיק: הלא אתם ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני,

כלומר אדם כמוני יחשב סימן רע אם יאבד ממנו הגביע אשר הוא שותה בו, לפיכך אמר: הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש.
וכן: נחשתי ויברכני ה' בגללך
וכן: והאנשים ינחשו,
כל זה הוא לשון סימן ואות על הדבר, לא נחש ולא קסם.

ואמרו רבותינו ז"ל:

מכאן שמשתמשין בבת קול, שנאמר ואזנך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו ואמרו קל גברא במתא וקל איתתא בדברא ומה נחזור אחרי ספורי הגמרא וסמכי הפסוקים והנה פ' מפורש נעשה כמעשה יונתן על פי הנבואה נאמר לגדעון ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך.

[יד, יב]
אנשי המצבה -
כמו מצב פלשתים שפירשנו.

ויונתן תרגם:

אנשי מטרתא,

כלומר הנצבים סביב המחנה, ששומרים המחנה.

[יד, יג]
על ידיו ועל רגליו -
אולי הייתה המעלה קשה לעלות ברגליו לבד וסמך גם בידיו ונראה כי דרכו אליהם היה דרך הסלע ששמו בוצץ.
שתרגם יונתן:

משרועית' והיה חלקלק,

לפיכך היה צריך לסמוך על ידיו ועל רגליו שלא ימעדו רגליו בדרך החלקלק.

ויש מפרשים:
על ידיו ורגליו –

על דרך משל, כלומר בכל כחו עלה עליהם.

ויפלו לפני יהונתן -
היו נופלים לפניו ונושא כליו ממותת אחריו.

וכן תירגם יונתן:

ונפלו כד טעינין חרבא קדם יהונתן.

[יד, יד]
כבחצי מענה צמד שדה -
הוא שיעור מהלך צמד הבקר בחרשו ובכדי מקום שהיה חצי השיעור הזה, הכה כעשרים איש.

וכן תירגם יונתן:

כבית פלגות מהלך פדן דתוריא בחקלא,

וכ"ף כבחצי כ"ף השיעור וכן כ"ף כעשרים איש.

צמד שדה -
ר"ל צמד בקר בשדה.

[יד, טו]
המצב והמשחית -
פירשנום, לפיכך אמר: גם המה כי הם אוחזי החרב והחנית.

ותרגז הארץ -
על דרך משל, כלומר רגז מחנה פלשתים.

ותהי לחרדת אלהים -
כתרגומו:

והות לזיע מן קדם ה',

כלומר, כי מהאלהים באה להם החרדה כי הם לא היו רואים למה היו חרדים, כי אין נלחם אתם, כי אם יונתן ונושא כליו.

[יד, טז]
הצופים לשאול -
אשר לשאול.

ההמון -
המון מחנה פלשתים.

וילך והלום -
מן והלמה סיסרא - פירש הלוך והשבר.

[יד, יז]
פקדו נא -
כמו: פקדתי אתכם והוא עניין זכירה והשגחה על הדבר.

[יד, יח]
הגישה ארון האלהים -
ר"ל האפוד האורים והתומים שהיו עם ארון האלהים, לשאול בהם על יהונתן.

ובני ישראל -
עם בני ישראל.
וכן: ויוסף היה במצרים - עם יוסף שהיה במצרים.
וכאשר ראה שאול כי ההמון אשר במחנה פלשתים הולך ומתמוגג, אמר לכהן: אסוף ידך, כי אין פנאי עתה אלא ללכת למלחמה, כי רואים אנחנו כי אלוהים עמנו כי כל המון פלשתים מתמוגגים.
ומה שאמר: וילך הלוך ורב, פירושו ורב להתמוגג ולהשבר והוא חסר וחסרונו ידוע מן הענין.

וכן תירגם יונתן:

והמונא די במשרית פלשתאי אזל מזל וסגי תבריה.

ויתכן לפרש: בלי חסרון ויהיה פירוש וההמון מענין מהומה ומשרשו ויהיה בשקל ששון והראייה שאמר: אשר במחנה פלשתים ואם היה פירושו כמו שאר המון, די לו בזכרו וההמון כי ההמון הוא המחנה הרב.
וכן אמר למעלה: והנה ההמון נמוג וילך ולא זכר מחנה.

ופירש: אסוף ידך – כמו: ויאסוף רגליו, כלומר שיאסוף ידיו אליו וימנע מפתח האורים והתומים ומלשאול בהם.

ויונתן תרגם:
אסוף ידך -

קרב איפודא,

ואם כפירושו עניינו והלא כבר אמר הגישה ארון האלהים ומה טעם ויהי עד דבר שאול אל הכהן וגו'.
ועוד: מה טעם אסוף ידך היה לו לומר פתח ידך?
ועוד: לא ספר הכתוב ששאל בהם אלא מיד ויזעק שאול וכל העם אולי הייתה דעת המתרגם קרב אותו אל הארון והצניעהו.

[יד, כ]
ויזעק -
ויאסף, כי אסיפת העם הוא על ידי זעקה.

חרב איש ברעהו -
מפני מהומת ה' רבה אשר הייתה במחנה היו נבהלים ומהוממים והיו הפלשתים מכים איש את רעהו והיו חושבים להכות בישראל.

[יד, כא]
והעברים -
פירש אותן העברים אשר היו לפלשתים כאתמול שלשום, שהיו גרים בארצם אשר עלו עמם ועל כרחם להלחם בישראל והיו במחנה סביב, כלומר שלא היו שם מדעתם ולא היו שמים עצמם במחנה אלא סביב מחוץ, כדי למשוך ידיהם ולהיותם נשמטים מלהלחם בישראל אם יוכלו ועתה כשראו שישראל נצחו, היו גם המה עם ישראל אשר היו עם שאול ויונתן והכו בפלשתים גם המה.

ואם תאמר, היאך לא חששו על בתיהם שהניחו בארץ פלשתים, לפי שראו כי מהומת ה' הייתה רבה בפלשתים, עד שהיו מכים איש את רעהו בלא ידיעה ובלא הרגשה, אמרו גם הם בנו לא ירגישו ולא ידעו והכו בהן.

[יד, כב]
וידבקו גם המה -
כמו וידביקו.
וכן: וידרכו את לשונם כמו וידריכו ופירש וידבקו עניין השגה כמו וידבק אותו ובזה הלשון תרגומו עניין השגה ופירושו שרדפו אחריהם עד שהשיגום במלחמה והכו בהם גם הם.

[יד, כג]
והמלחמה עברה את בית און -
כתרגומו:

ועבדי קרבא מטו עד בית און,

ופירש עברה, כי מבית און והלאה עברה ברדפם אחרי פלשתים.

[יד, כד]
נגש -
נדחק.
וכן תרגומו:

אידחיק,

כלומר שהיו רעבים, כי כבר השביע שאול את העם שלא יאכל עד הערב, כדי שלא יפסיקו המלחמה.

ויואל -
וי"ו ויואל פירושה כמו וי"ו, הן אתה קצפת ונחטא שפירושו וכבר חטאנו, לפיכך קצפת וכן ויואל וכבר השביע שאול את העם, לפיכך נגש.

אשר יאכל לחם עד הערב -
שום מאכל, ר"ל כי לחם כולל כל מאכל, כי אפילו הדבש לא היו טועמים מפני השבועה נראה כי על כל מאכל השביעם.

[יד, כה]
וכל הארץ -
עם הארץ, כמו וכל הארץ באו מצרימה, ר"ל כל בני המלחמה והנאספים אליהם ודרך רדפם אחרי פלשתים באו ביער והיה בעצי היער עדת דבורים והדבש נוטף מהם על פני השדה.

וה"ר ר' שלמה ז"ל כתב:

כי יער קנה הצוקר היה והוא הדבש שהיה נוטף מהם.

ולא ידעתי מאין היה לו זה.
כי יונתן תרגם:

בחורשא.

[יד, כו]
הלך דבש -
כלומר הליכת דבש שהיה הולך ונגר על פני השדה.

ותרגם יונתן:

בריז דובשא,

ופירש ערוגה ושורה.

ובבראשית רבה:

בין שורותים יצהירו שהיו עושין גריריות קטנות.

ואין משיג ידו -
אין מגיע ידו עם הדבש אל פיו.

[יד, כז]
ביערת הדבש -
הוא חלת הדבש כמו שיוציאו ממנה הדבש, כמו: אכלתי יערי עם דבשי.

ותרגם יונתן:

וקינא דדובשא,

לפי שהחלה עשויה קנים קנים.

ותראנה -
כתיב וקרי ותארנה, כלומר פירש היו חשכות וכהות מן הרעב ומן העיפות והכתיב מן ראה והענין אחד.

[יד, כח]
ויעף העם -
ולא עברו על השבועה, אף על פי שהיו עיפים ורעבים.

[יד, ל]
כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים -
דרך תמיהה, כי בודאי אם אכלו היה להם יותר כח והיו מכים בפלשתים יותר.

[יד, לב]
ויעט העם -
כלו פתוח לפי ששרשו עטה ופירושו ויסר, או ויטה כמו ותעט אל השלל, שפירושו ותסר או ותטה.

וכן תירגם יונתן:

ואתפני עמא,

והכתיב הוא ויעש ופירש לשון אסיפה, כמו: ותעש הארץ.

ויאכל העם -
פירש בערב אכלו.

ופירושו על הדם –
לפי שהיו מכינים הבשר בחפזון כי היו רעבים, היו שוחטים בארץ ולא היה הדם נגר ומתמצה יפה והיה נבלע בבשר, לפיכך ציווה שאול לגול אבן גדולה ולשחוט עליה כדי שיהא הדם נגר ומתמצה היטב ואין זה פירוש לא תאכלו על הדם, רק פירושו כמו שהוא חוק הזובחים לשדים שאוכלים סביב הדם אחר שזבחו להם, וזה דבר הלמד מעניינו לא תנחשו ולא תעוננו.

ורבותינו ז"ל פירשו:

כי היו מקדישים שלמים ואוכלים לפני זריקת הדם.

ומ"ש איש שורו בידו הלילה וישחטו שם - העם נחלקו עליו רבותינו ז"ל.

יש אומרים:

כי שחיטת לילה כשירה בבמת יחיד.

ויש אומרים:

פסול.

ומ"ש ששחטו בלילה על החולין אמר, אבל אם לא היו מקדישים היה מותר לאכול בלא זריקת דם, כי משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה בכל מקום בלא זריקת דם על המזבח.
זה פירשו רבותינו ז"ל:

כי על השלמים אמר, שהיו אוכלים בלא זריקת דם, אבל אין משמעות פשטי הפסוקים אלא כמו שפירשנו, כי החטא היה מפני הדם נבלע בבשר ולא היה מתמצה מפני שהיו שוחטים ארצה.

[יד, לג]
חוטאים לה' -
בהעלם האל"ף מהקריאה, כמו: קוראים אל ה' והוא יענם.

גלו אלי היום -
פירש העת הזאת, כלומר, מעתה שלא ישחטו עוד כמו ששחטו.
וכן: יום צעקתי בלילה נגדך, כמו עת:

[יד, לד]
פצו בעם -
לעבדיו אמר שיפוצו במחנה ויאמרו לכל העם הרוצים לשחוט שיגישו לשאול, מי שרוצה לשחוט שורו או שיו.

ושחטתם בזה -
פירש בזה המקום על האבן.

ורבותינו ז"ל פירשו:

בזה הסכין, שבדק להם הסכין וסמכו מכאן לבדיקת הסכין.

ובדרש עוד:

ושחטתם בזה –

רבנן אמרי:

סכין ארבע עשרה אצבעות הראה להם ב' תרין ז' שבעה ה' חמישה, אמר להם בזה היו שוחטים ואוכלים, כסדר הזה היו שוחטין ואוכלין.

לאכול אל הדם -
כמו על הדם.
וכן אל ההרים - לא אכל על ההרים.

[יד, לה]
אותו החל לבנות מזבח לה' -
פירש אותו המזבח היה תחלת המזבחות שבנה שאול, כי מה שהקריב קרבנות בגלגל מצא שם המזבח בנוי.

ובדרש:

אותו החל –
והלא כמה מזבחות בנו ראשונים, נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח יצחק בנה מזבח יעקב בנה מזבח משה בנה מזבח יהושע בנה מזבח ואת אמרת אותו החל לבנות מזבח?!

אמר ר' יודן:

החל במלכים.

ועוד יש דרש:

אותו המזבח הוא החל לבנותו, כלומר הוא בעצמו נתן האבן הראשונה ואחר כך בנו הבונים המזבח עד כלותו.

[יב, לו]
ונבזה בהן -
קל הזי"ן ומשפט להדגש.

ולא נשאר -
בצרי כמו בחירק ואחד הוא.

אל האלהים -
כתרגומו:

נשאל במימרא דה'.

[יד, לח]
פנות העם -
כתרגומו:

רישי עמא,

ונקראו ראשי העם פנות שהעם לעיר, כמו פנה לקיר.

[יד, מ]
לעבר אחד -
בגורל שהיו כל ישראל בקלף אחד, יונתן ושאול בקלף אחר.

[יד, מא]
הבה תמים -
גורל תמים ואמת.

ויונתן תרגם:

אייתיניה בקשוט,

כלומר הבה הגורל באמת.

[יד, מב]
הפילו -
פירש הפילו הגורל.

וכן תירגם יונתן:

רמו עדבין.

[יד, מד]
כה יעשה אלהים -.

[יד, מה]
כי עם אלוהים עשה -
כלומר טובה עשה עם אלוהים ועם עמו כי הגדיל בטחונו באלהים ומסר נפשו על עם ה' והלך הוא ונושא כליו להלחם במחנה פלשתים.

ויונתן תרגם:

ארי קדם ה' גלי די בשלו עבד יומא דין.

וטעם ויפדו העם את יהונתן –
לפירש הזה בטענתם פדו אותו, שטענו עליו כי היה שוגג, אם כן מה טעם אשר עשה הישועה לא היה אלא מפני שהיה שוגג, אבל ר"ל רע ומר היה אם לא היינו מוצאים עליו טענה לפדותו מן המות, כי ישועה גדולה עשה בישראל. וכן פירש אדוני אבי ז"ל.

ויש לשאול: אחרי ששגג בזה יהונתן והכתוב מעיד עליו ויונתן לא שמע בהשביע אביו,
א"כ למה לא נענה שאול באורים ותומים?

פירש הגאון רב סעדיה ז"ל:

בעבור הראות לעם כי שוגג היה, כי היו אומרים משוא פנים יש בדבר כי בן המלך עבר על החרם ולא נענש ואילו היה אחר היה נענש וכל העם לא היו יודעים כי לא היה שם יונתן בשעת השבועה, וכאשר לא נענה שאול באורים ותומים הוצרכו להפיל גורלות על מי היה החטא ונפל על יהונתן וחקרו ודרשו ומצאו כי לא היה שם בשעת השבועה, טענו כל העם עליו כי שוגג היה ואין עליו משפט מות.

ובדרש:

ויפדו העם את יהונתן -

ר' אליעזר אומר:

נתנו משקלו זהב ופדאוהו.

רבי יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר:

וכי לחם אכל והלא דבש אכל?!

ריש לקיש אמר:

וכי לא מטעמת טעם

לא כן. אמר ר' אבהו משום ר' זעירא:

מטעמת אין בו משום אכילה ולא משום שתייה ולא משום הפסק תענית ואינה טעונה ברכה, הרי ויפדו העם את יונתן.

[יד, מו]
ויעל שאול מאחרי פלשתים -
כיון שלא ענהו ה' באורים ותומים לא רצה לרדוף אחרי פלשתים בעת הזאת, כי חשב אף על פי שנמלט יונתן בטענה עון יש בינינו על השבועה, או אחר שהלך הלילה בזה הענין שנתעסקו בו, בין כך הלכו פלשתים למקומם.

[יד, מז]
לכד המלוכה -
התחזק במלוכה והיתה בידו בלא שום פקפוק, כי ראו כל ישראל כי היה מצליח במלחמותיו.

ירשיע -
יחריד ויבלבל.
וכן והוא ישקיט ומי ירשיע.
ותרגומו:

יחייב.

[יד, מח]
ויעש חיל -
אסף.
וכן תירגם יונתן:

וכנש משירין.

ויך את עמלק -
מה שצוה לו האל לך והכית את עמלק.

[יד, מט]
וישוי -
הוא אבינדב הנזכר במלחמה שמתו בה שאול ובניו והוא הוא הנזכר בדברי הימים ולא זכר איש בושת, כי אלו השלשה היו יוצאים עמו במלחמה ולפי שזכרם בענין המלחמה, לא זכר איש בושת ובדברי הימים שזכרם בענין התולדת זכרו, והוא אשבעל שזכר הוא איש בושת.

[יד, נא]
ונר אבי אבנר בן אביאל -
כבר פירשתיו למעלה.