[טז, א]
מלא קרנך שמן -
אמר: קרנך, לפי שהיה הקרן הזה מזומן למשוח בו מלכי בית דוד ועל העתיד היה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה.
וכן אמר כשנמשח שלמה: ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל, נראה כי שם באהל מועד היה מוכן זה הקרן עם כלי שמן המשחה ולפיכך אמר לשמואל: מלא קרנך שמן, כי על הנביאים היה מוטל למשוח המלכים על פי ה' ואף על פי שצדוק הכהן משח שלמה הנה היה שם עמו נתן הנביא, כמו שכתוב: ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא ומשיחת המלכים ליצוק מן השמן תחלה על ראש המלך ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך הנשאר בקרן היה יוצק על ראשו, כי מלא הקרן היה שיעור המשיחה עם היציקה.

לי מלך -
ולא אמר לישראל מלך, ר"ל לי שיהיה לעבודתי וישמע אלי לכל אשר אצונו, לא כשאול שעבר על מצותי.

[טו, ב]
עגלת בקר -
מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקב"ה הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה כמו שראינו ביעקב אבינו, שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בעברו ארם נהרים ואמר לו: והשיבותיך אל האדמה הזאת ושם גם כן נראה לו המלאך והבטיחו ואמר לו: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך וכאשר שמע כי עשו בא לקראתו: ויירא יעקב מאד ויצר לו.

וכן דוד שהיה נמשח למלך על פי ה' היה בורח מפני שאול וגם גד הנביא אמר לו: לא תשב במצודה וכן בדברי המלחמות היו עושין תחבולות אחר הבטחת האל ית', כמו שעשה גדעון בדבר הכדים והלפידים וגם פעמים היו עושין התחבולות במצוות האל, כמו שכתוב ביהושע בכבוש יריחו: הקף את העיר וכן ציווה לשמואל הנביא תחבולה אף על פי שהיה הולך במצותו והטעם, כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על מנהג העולם וכן על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשו ולדוד מפני שאול, אם היה מושח מלך בחייו והיה לו לבקש תחבולה, איך אלך וזו הייתה שאלתו איך אלך.
ואמר לו הקב"ה: עגלת בקר תקח בידך, כי בכל מקום היו רשאין להקריב באותו זמן, כי זמן היתר הבמות היה כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון.

ולמדו רבותינו ז"ל מזה הפסוק,

שמצוה לשנות בדברי שלום שהרי הקב"ה אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידך

והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס, משום שנאמר: לא תנסון את ה' אלהיכם.

ויש מפרשים:

כי הקב"ה אמר לו כך, אני אמרתי לך שתלך בהצנע, ואתה אמרת ושמע שאול והרגני, עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך, וזה שאמר: וקראת לישי בזבח אמר לו לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך.
ועל זה הדרך פירשו ג"כ במדרש מה שאמר לו הקב"ה למשה רבינו: עבור לפני העם הזה, לפי שאמר לו: עוד מעט וסקלוני אמר לו הקב"ה: עבור לפני העם ונראה מי סוקל אותך.

[טז, ג]
את אשר אומר אליך -
ולמה לא אמר לו מתחלה שימשח דוד, כדי שידעו כולם כי מה' הוא ויראו כולם כי לא בחר בכל בני ישי אלא בדוד, כי בפני כל העומדים שם נאמר לו על פי הנבואה.

[טז, ד]
ויחרדו -
וינועו ויתקבצו לצאת לקראתו.
וכן: יחרדו כצפור ממצרים ויחרדו בנים מים.

וכן תירגם יונתן:

לשון קבוץ ואתכנשו.

ויש לפרשו לשון חרדה, כי תמהו על בואו ופחדו אולי היה בעיר מי שחטא חטא גדול שיצטרך שמואל הנביא לבא העיר, וזהו שאמר שלום בואך, והוא ענה להם שלום, כלומר אין דבר רק שלום אל תפחדו כי לזבוח לה' באתי.

ויאמר שלום בואך -
הגדול שבזקנים אמר ואפשר שישי היה.

[טז, ה]
התקדשו -
כתרגום:

איזדמנו וכן ויקדש.

[טז, ו]
בבואם -
בבית.

ויאמר אך נגד ה' משיחו -
פירש אמר בלבו או בפיו, כי חשב כי זה הוא המלך שצוהו האל למשוח, לפי שהיה בכור בבני ישי.

ועוד: כי ראהו יפה צורה וקומה כשאול וחשב כי הקב"ה בוחר באנשים יפה קומה וצורה למלכות, כדי שיהא מוראו על העם, וכן אמר בשאול: הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם וכן הוא כמו שחשב שמואל, כי בעל קומה וצורה יפה בוחר בו האל למלוכה כדי שייראו ממנו העם ובלבד שיהיה לבו טוב וישר.

ופירש: נגד ה' משיחו –
כמו: נכח ה' דרככם, כלומר ה' יהיה עמו.

ויונתן תרגם:

תקין קדם ה' משיחיה וכן תרגם נכח ה' אתקין ה'.

[טז, ז]
אל תבט אל מראהו -
בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר, לפיכך אמר לשמואל: אל תבט אל מראהו, כי אף על פי שהוא יפה מראה והגון למלכות לפי מראהו, אני יודע לבבו ומאסתיהו למלכות כי איננו הגון לפי לבבו.

גבוה -
שם בפלס גדול העצה.

ויש מפרשים:

כי כאשר אמר נגד ה' משיחו - על שאול בקש עוד שלא תסור המלוכה ממנו כשראה אליאב שלא היה יפה כמוהו, בקש מה' שלא יחליף שאול באחר, לפיכך ענה לו האל: אל תבט אל מראהו כי מאסתיהו,

ושאול הוא שהיה יפה מראה וגבה קומה.

[טז, ט]
גם בזה לא בחר ה' -
לפי שלא אמר לו ה' ידע כי לא בחר בו, כי הוא אמר לו: אשר אומר אליך.

[טז, י]
לא בחר ה' באלה -
בקמ"ץ הבית והם שנים במקרא בקמץ זה ולא אוכל ללכת באלה.

[טז, יא]
עוד שאר הקטן -
פועל עומד, כמו נשאר וזה לבדו מן הקל.

שלחה וקחנו -
הביאהו כלומר קחנו על ידי שליח שיביאהו הנה.

כי לא נסוב -
פירש לאכול, כי כבר זבחו זבחי שלמים וקדש ישי ובניו ושאר הזקנים לאכול עמו וקודם שאכלו נמשח דוד.

[טז, יב]
עם יפה עינים -
כמו ויפה עינים, כמו תאנים עם בכורים, כמו ובכורים.

וטוב רואי -
שם בשקל צורי חולי וכן: לא תשורני עין רואי והספור הזה להודיע כי הגון היה למלכות, כי יפה תואר היה.

קום משחהו -
קום עניין זירוז.
וכן: קום עבור את הירדן הזה קומו ועברו לכם קום התהלך בארץ.

ורבותינו ז"ל דרשו:

אמר לו הקב"ה משיחי עומד ואתה קדוש יושב קום משחהו!

כי זה הוא -
זהו שיהיה מלך לא כאשר חשבת אתה, או פירושו זהו אשר אמרתי לך: ומשחת לי את אשר אומר אליך.

ויש בו דרש:

זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה וסמכו מזה, כי אין מושחין בשמן המשחה אלא מלכי בית דוד בלבד.

[טז, יג]
בקרב אחיו -
לומר שנבחר מכלם.

ותצלח רוח ה' אל דוד -
כתרגומו:

ושרת רוח נבואה מן קדם ה'.

על דוד.

וכן: רוח ה' סרה מעם שאול –
תרגומו:

רוח גבורה מן קדם ה' דהות עם שאול עדת מיניה.

וזאת רוח הגבורה העירה את דוד להרוג את הארי והדוב והפלשתי, וכן רוח הקדש נולדה בו מהיום ההוא ומעלה ואמר השירים והמזמורים ברוח הקדש שנולדה בו, כי בכלל רוח ה' רוח הקדש ורוח גבורה.

[טז, יד]
ובעתתו -
בעתה אותו, עד שלא הי' בדעתו.

[טז, טו]
מבעתך -
דגש התי"ו לחסרון ת"ו למ"ד הפעל.

[טז, טז]
עבדיך לפניך -
לעשות מה שתצום יאמר אדונינו להם, שיבקשו איש מנגן.

יודע מנגן בכנור -
יודע בחכמת הניגון שהוא מנגן בכנור, או הוא במקום מקור, כלומר איש שיודע לנגן בכנור.

וכן תירגם יונתן:

גבר דידע לנגנא בכנורא.

[טז, יח]
וגבור חיל -
שיש לו גבורת הלב לכל דבר, כמו שנודעה גבורתו בדבר הארי והדוב.

ואיש מלחמה -
יודע בענייני המלחמה והורגל בה.

ונבון דבר -
כתרגומו:

וסוכלתן בעצה,

כלומר, לכל דבר עצה הוא נבון, כמו: ונבון לחש.

ואיש תאר -
פירש תאר יפה.
וכן אנשי מדות מדות גדולות.

וכן תירגם יונתן:

וגבר שפיר בריויה.

וה' עמו -
כי בכל אשר יעשה יצליח ובכל הדברים ששבח הנער את דוד, הם דברים שכל אדם שהם בו הוא הגון לעמוד בהיכל מלך.

ויודע נגן –
אמר לפי צורך השעה.

[טז, כ]
חמור לחם ונאד יין -
חמור טעון לחם ונאד מלא יין.

וכן תירגם יונתן:

טעון חמרא בלחם.

ויש מפרשים:

חומר צבור, מן חמורתים חמרים חמרים.

[טז, כא]
נושא כלים -
נושא כלי זיינו.

[טז, כג]
רוח אלוהים אל שאול -
פירש רוח רעה, כמו שאמר למעלה רוח אלוהים רעה.

וכן תירגם יונתן:

רוח בישא מן קדם ה'.

ורוח לשאול -
מן הצוקה שהיה בו מרוח רעה.

וטוב לו -
פעל עבר.