[יז, א]
באפס דמים -
המ"ם דגושה והוא שם מקום.
ובדברי הימים בפס דמים נזכר במלחמת דוד.

ובדרש, רבי יוחנן אמר:

בחלק סמקתא.

ור' שמואל בר נחמן אמר:

שמשם פסקו דמים לישראל.

[יז, ג]
עומדים אל ההר מזה -
וכבר אמר: ויחנו בעמק האלה כל המחנה חנו בעמק האלה ועורכי המלחמה עלו אל ההר לקראת פלשתים.

[יז, ד]
ויצא איש הבנים -
לפי שהיה יוצא יום יום בין שתי המערכות נקרא איש הבנים, ויש בו דרש ועוד נכתבנו.

ויונתן תירגם:

ונפק גברא מביניהון.

[יז, ה]
וכובע נחשת -
מלעיל וכן וקובע ישועה בראשו.

ותרגום:

מגבעות קובעין,

והוא אחד בכ"ף ובקו"ף, ותרגומו:

קולסא,

ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל:

גדי מקולס נקרא כן, לפי כשהיו צולין הפסח היו תולין בני מעיו חוצה לו למעלה מראשו ונראה ככובע על הראש.

ושריון קשקשים -
תרגם יונתן:

ושריון גלכין בכ"ף.

ויש נוסחאות כתוב בביונתן תרגם

והוא קלפין,

שתרגום:

קשקשת,

ובדברי רבותנו ז"ל:

לובשי שריון קליפה ופירש כי כל טבעת וטבעת של שריון תלויה כמין קשקשת לסתום נקב הטבעות כדי שלא יבא חץ בתוך הטבעת.

שקלים נחשת -
שקלי נחושת כמו: סיגים כסף.

יז, ו]
ומצחת נחשת -
תרגם יונתן:

וטרקלין דנחש,

פירש טס של נחושת תלויה על רגליו לכסותם והוא שם מושאל מן מצח, כי כן נושאות הנערות טס הזהב או כסף על מצחם ואותו נקרא מצחה, על דרך האמת.

וכידון נחשת -
תרגם יונתן:

ומסחפא דנחשא נפיק מן קולסא ומטל בין כתפוהי,

ותרגום:

נטה בכידון ברומחא,

נראה כי זה אשר היה בין כתפי גלית היה בדמות רומח, אבל הייתה לו תכונה אחרת במקצת והיה דבק עם הכובע ויורד בין כתפו עד למטה ולפי הפסוק הכתוב למטה, שאמר לו דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, נראה כי כידון זהו רומח, כמו נטה בכידון הוא עשוי להכות בו לא להגן והיה נותן אותו בין שתי כתפיו, לפי שבשתי ידיו היו כלי המלחמה, בימינו החנית וכלי אחר בשמאלו ואם זה לא נזכר וזה היה לו בין כתפיו לאחוז בידו, אחר שיטיל החנית לבעל מלחמתו.

[יז, ז]
כמנור אורגים -
תרגם יונתן:

כאכסן דגרדאין,

והוא יתד האורג.

שקלים ברזל -
כמו שקלי ברזל, וכן סיגים כסף ומה שאמר למעלה שקלים נחשת והנה אמר שקלים ברזל, לפי שלכל המתכות יש שקלים מיוחדים וכאשר שוקלים הזהב שוקלים בשקלים המיוחדים לזהב וכן לכסף וכן לנחשת וכן לברזל ולהבת חניתו הייתה ברזל, לפיכך זכר בה שקלי ברזל.

[יז, ח]
הלא אנכי הפלשתי -
כלומר אני פלשתי אחד מן הפלשתים ויצאתי מעצמי כדי להלחם.

ואתם עבדים לשאול -
כלומר, כיון שיש לכם מלך היה לכם עם מלככם לברור מכם איש להלחם עמי.

ותרגום של תוספתא תרגם הפסוק כן:

וקם ואכריז על סדרי קרבא דישראל וגו' כבעמוד.

[יז, יב]
ודוד בן איש אפרתי הזה -
אמר הזה, לפי שזכרו למעלה שהיה מנגן לפני שאול וזכרו הנה לספר ענינו היאך בא להלחם עם הפלשתי, כי לא היה תמיד עם שאול אלא הולך ושב, לא היה נוטש הצאן מכל וכל ולא היה בזאת המלחמה, כי שלשת בני ישי היו שם במלחמה ודי הוא להם מבית ישי שהיו לו שמנה בנים, אם השלשת היו במלחמה וישי עצמו לא היה במלחמה, לפי שהיה זקן בא באנשים והיתה סבה לבא דוד במלחמה ששלחו אביו לאחיו לפקדם ולדעת ענינם, ושלח להם מה ששלח ולפיכך היה כל הספור הזה הנה.

זקן בא באנשים -
באנשי הזקנה והחולשה שלא היה יכול לצאת ולבוא.
וכן: ואברהם זקן בא בימים, בימי הזקנה והחולשה שהם סימן למיתה, לפיכך הוצרך לקחת אשה לבנו בחייו ובי"ת באנשים פתוחה ואין בו ידיעה.

ויונתן תרגם:

בא באנשים - מני בבחיריא.

ורבותינו ז"ל אמרו:

בא באנשים זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא.

[יז, יג]
וילכו -
ואחר כך אמר הלכו, ר"ל אותם שהיו רגילים ללכת אחרי שאול.

והשלישי שמה -
הוא שמעה הנזכר בזה הספר יונדב בן שמעה אחי דוד, וכן בספר דברי הימים ושמעה השלישי.

[יז, טז]
השכם והערב -
בקר וערב כדי להבהילם.

ובדרש:

כדי לבטל מהם קרית שמע שחרית וערבית.

ויתיצב ארבעים יום -
התיצב לפני מחנה ישראל לחרפם ובדרש ארבעים יום כנגד ארבעים יום שנתנה בהם תורה, כלומר שלא היה להם כח לישראל על גלית אלא עד סוף ארבעים, כי בסוף ארבעים יום שירד משה מן ההר קבלו התורה.

ובדרש:

אחר ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה נעמי ובזכותה נתלה לבנה ארבעים יום ואמרו כי הרפה אם גלית זו היא ערפה.

[יז, יז]
איפת הקליא הזה -
בא על דרך בעלי הה"א והאל"ף בשקל נביא נשיא והאלף בו תמורת הה"א למ"ד הפעל וכמוהו ואל תתן עלינו דם נקיא.

ועשרה לחם -
תרגם יונתן:

ועסרא טולמין דלחמא הדין,

פירוש חלות לחם.

והרץ המחנה לאחיך -
אמר לו שיוליך הדברים האלה במרוצה לאחיו.

[יז, יח]
חריצי החלב -
כתרגומו:

גובנין דחלבא.

לשר האלף -
פירש שר האלף שישי נמנה בו.

ואת ערובתם תקח -
המשכונות ששמו על הוצאותם, כי כן מנהג אנשי החיל לפי שאין מעות מצויות במלחמה וישי נתן לדוד מעות שיוציא בהם משכונותיהם.

ויונתן תרגם:

וית טיביהון תיתי,

כלומר ענינם תקח ותלמד ותגד לי.

ודעת רבותינו ז"ל:

שיקח מהם גיטין לנשותיהם טרם המלחמה, אמרו ערובתם דברים המעורבים בינו לבינה כלומר הקדושין והנשואין שביניהם, והגט מסלק אותם.

[יז, כ]
המעגלה -
לפי שהמחנה הוא בסבוב, לפיכך קורא אותו מעגל.

ויונתן תרגם:

לכרקומא.

וכן תרגם אונקלוס:

ובנית מצור ותבנה כרקומין

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

עיר שכבשה כרקו' ובנין המצור הוא שבונין סביב המחנה בפסין ובשלשלאות שלא יצא אדם חוץ למחנה אלא במצוות שרי החיל.
ואמרו איזהו כרקום?
כל שזגין ושלשלאות וכלבים מקיפין והענין הזה להבהיל העיר או המחנה האחר, כמו שכתוב: והרעו במלחמה.

[יז, כא]
ותערוך ישראל -
עדת ישראל.

[יז, כב]
שומר הכלים -
שהיה שומר כלי אנשי המחנה בגדיהם ואשר עמהם.

[יז, כג]
ממערות פלשתים -
כן הוא כתיב וקרי ממערכות והקרי מבואר והכתיב פירושו ממחנות פלשתים, מהמישורים שהיו חונים שם, כי מערה הוא לשון מישור, כמו: ממערה גבע.

שתרגם יונתן:

ממישר גבעתא,

והנה הכתיב והקרי קרובים וזה וזה יכשר.

ויונתן תרגם:

על דרך הכתיב, ממשריית קרבא דפלשתאי.

ודעת הדרש בכתוב ובאיש הבינים רחוקה, שדרשו כי נקרא איש הבינים שהיה מכמה אנשים.

וכן דרשו:

ממערת פלשתים - ממאה ערלות שהערו באמו.

ומהם אמרו:

בר מאה פפין וחד ננא פירש בן מאה אנשים וכלב אחד שבאו על אמו, שכן אמר לדוד: הכלב אנכי, ואמרו: כי אמו הייתה ערפה כלת נעמי והרפה כמו ערפה, אבל מה שאמרו כתיב הרפה וקרינן ערפה זה לא מצאנו וסברת אומרי הדרש הזה, כי אשה מתעברת מאנשים רבים.

ויש מפרשים:

כי אהליבמה בת ענה בת צבעון שנתעברה אמה מהאב ומהבן ויש חולקין עליהם בזה ואומרים אין אשה מתעברת משני אנשים כאחת.

ויש מתרצים שתי הסברות,

כי משנסרח הזרע אין מתעברת משני אנשים עד שלא נסרח הזרע אשה מתעברת משני אנשים.

[יז, כה]
הראיתם -
בדגש הרי"ש לחזק קריאתה מפני ה"א התמיהה אשר עליה, אף על פי שאין מנהג הרי"ש להדגש ברוב.

יעשרנו המלך -
משפטו יעשירנו, כי מבניין הפעיל הוא.
וכן: רבת תעשרנה כמו תעשירנה.

יעשה חפשי -
חופשי ממשפט המלוכה.

ויונתן תרגם:

יעבד רברבין בישראל,

אולי כן היה דעתו כמו שפירשנו, או ר"ל חופשי כמו אשרך ארץ שמלכך בן חורין חוריה ואין שם מלוכה יקראו שעניינם השרים הגדולים הנכבדים על השרים האחרים, ור"ל יעשה שישים בית אביו להיות מגדולי המלכות לכל דבר.

[יז, כח]
ויחר אף אליאב -
כי הבין כי רצון דוד היה להלחם עם הפלשתי והיה רחוק בעיניו שינצל מידו אם ילחם עמו לפיכך חרה אפו בו.

את זדונך -
תרגם יונתן:

ית בקרנותך

הביונתן תרגם כמו פ"א ,ענינם הפקר וקלות דעת, כלומר שאתה מפקיר עצמך לצאת ולעזוב הצאן.

וכן תרגם יונתן:

פוחזין בקרין

והוא כמו פקרין בפ"א, וכן במשנה הבקר לעניים הבקר, כמו הפקר בפ"א.

[יז, כט]
הלא דבר הוא -
כתרגומו:

הלא פתגם הוא דאמרית,

כלומר אם דברתי לא עשיתי דבר ואין רצוני לעשות, אף על פי שאני מדבר.

[יז, ל]
אל מול אחר -
פירוש אל מול אדם אחר שהיה מול זה המקום.

[יז, לב]
אל ייפול לב אדם עליו -
פירש על עצמו.
או פירוש עליו על גלית, כלומר לא יפחד אדם בעבורו, כי אני אלחם עמו.

[יז, לד]
ואת הדוב -
פירש ועם הדוב בא הארי, כלומר עם כל זה הכיתי הארי והדוב ובקצת נוסחאות מהתרגום:

ואת הדוב - ואף דובא.

[יז, לה]
והחזקתי בזקנו -
תרגם יונתן:

ואחדית בלועיה,

ר"ל כשאחז בזקן הארי לא אחז בשער הזקן לבד, אלא הזקן עם הלחי התחתון.

והכתיו והמיתיו -
ביו"ד עם הדגש וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.

[יז, לו]
גם את הארי גם הדוב -
כל אחד לרבות על חברו.
וכן גם צאנכם גם בקרכם.

ובדרש:

אילו אמר ארי ודוב הייתי אומר אלו שתי חיות רעות בלבד הכה, וכשהוא אומר גם את הארי גם את הדוב הרי כאן שלושה רבויין, מלמד שהיו שם חמש חיות רעות,
כיצד?
ארי ושני גורותיו והדוב וגורו.

[יז, לח]
ונתן קובע נחושת על ראשו -
בקו"ף ומלעיל ויש ספרים שכתוב בכ"ף והיא שגגת הסופרים, והמסרה מעידה עליו שהוא בקו"ף וכן הוא המסרה עליו לית כותיה בקו"ף, ואמר צנה ומגן וקובע והוא מלרע ותרויהון מלאים ושאר קריאת כובע בכ"ף כולם בר אילין תרין בקו"ף.

[יז, לט]
ויואל ללכת -
תרגם יונתן:

ולא אבה למיזל ארי לא אליף.

ויש לפרשו כמשמעו, כי רצה ללכת בהם ולא יכול, כי לא נסה ללכת בכלי המלחמה כאלה, וכן אמר: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי.

ויונתן תרגם:

כי לא נסיתי - ארי לית בהון נסא,

כלומר לא יכירו הנס שיעשה לי האל אם אלך בכלי המלחמה ודרך דרש הוא, פירושו ואין להוציאו ממשמעו.

ללכת באלה -
בקמץ הבית והם שנים במסרה בקמץ הבית זה ואשר כתבנו למעלה לא בחר ה' באלה.

[יז, מ]
חמשה חלוקי אבנים -
אבנים חלוקים, ר"ל ראוים לקלע.

וכן תרגם יונתן:

שעיעי אבניא,

ובדרש:

למה חמישה?
אחד לשמו של הקב"ה,
ואחד לשמו של אהרן,
ושלשה לשלשת האבות.

אמר הקב"ה: וכי לא לפני חירף , עלי לפרע ממנו!
אמר אהרן: וכי לא גואל הדם אני, עלי לפרע ממנו.
אמרו אבות: וכי לא עלינו לפרע ממנו, שחירף וגידף מערכות אלוהים חיים ובקש לעקור בנינו ולעקור תורתם, שהיא מחייתם?!
ופירוש אהרן שהיה גואל הדם, דם של חפני ופנחס שהיו כוהנים שהרגם גלית, כמו שכתוב בתרגומו של תוספתא הכתוב למעלה.

ובדרש:

עוד חמישה חלוקי אבנים, מלמד שנתקנא דוד על גלית על חמישה שבזה וגידף וחרף חמישה חומשי תורה ושמו של הקב"ה וזכרם של שלושה איתני עולם, שהם אברהם יצחק ויעקב.

ובילקוט -
כלי שמשים בו הקלע האבנים שלוקט לתת בכף הקלע, לפיכך נקרא ילקוט.

ויונתן תרגם:

ובתרמיליה,

והוא כלי עור או בגד שנושאין בו הולכי דרכים מזונות הדרך וקורין לו בערבי תעלאק"ה.
ומה שאמר בכלי הרועים ובילקוט ובאחד מהם די לו לתת בו חמש' אבני קלע, אפשר שלקט יותר אבנים ששם בכלי האחר והחמשת שבחר שם בכלי האחר.

[יז, מב]
ואדמני עם יפה מראה -
כבר פירשנו שהוא כמו ויפה והנה לא בזה אותו בעבור כי ראה אותו שהיה נער.
אלא למה בזה אותו?
בעבור שהיה אדמוני עם יפה מראה, לפי שחשב בלבו כי לא יתכן שיהיה איש מלחמה, כי מי שהוא רגיל לצאת למלחמה לא יעמוד בו יופיו מפני היגיעה והטורח והיותו בחוץ בעתות המלחמה, לקרח ולמטר ולשרב.

[יז, מד]
לכה אלי -
לפי שהיה הפלשתי כבד ללכת מפני כובד כלי ברזל והנחשת אשר עליו, וזהו שאמר הולך וקרב אל דוד, כלומר מעט מעט מפני המשא אשר עליו וכאשר ראהו בלא שריון ובלא כלי מלחמה, אמר לו שיבא אליו.

ובדרש:

ואבא אליך אין כתיב כאן אלא לכה אלי, מכאן שהארץ אחזתו ולא יכול לזוז ממקומו.

ולבהמת השדה -
כמו ולחית השדה כי החיות אוכלות בשר לא הבהמות וחיה בכלל בהמה, כמו: זאת הבהמה אשר תאכלו ואמרו אחריו: איל וצבי ויחמור.
וכן: ולבהמת הארץ ואין מחריד שהוא אומר על החיות האוכלות בשר.
וכן כל בהמת הארץ עליו תחרף.

ובדרש:

כיון שראה דוד שדבריו מקולקלין שאמר ולבהמת הארץ אמר וכי אית בעיר אכול בשר אמר הדין דידי הוא אמר היום הזה יסגרך יי בידי וגו' עד לעוף השמים ולבהמת הארץ אין כתיב כאן אלא ולחית הארץ אמר יש אלוהים בישראל עביד דידי ודידהון.

[יז, מח]
והיה כי קם הפלשתי -
עניין זירוז, כמו: קום עבור, קום התהלך.
הנה אומר לו מתחילה לכה אלי ועתה כאשר שמע דברי דוד בערה חמתו בו ונזדרז ללכת אליו וילך ויקרב כמו שפירשנו שהיה כבד בכלים שעליו והלך מעט מעט וקרב לקראת דוד.

[יז, מט]
אל מצחו -
כמו על מצחו, כמו וימליכהו אל הגלעד, אל ההרים לא אכל.
יש שואלין היאך טבעה האבן במצחו והלא קובע נחושת שהיה על ראשו מכסה מצחו ואי אפשר שלא היה על מצחו מגן, שהרי על כל גופו היה לו דבר מגין?!

ואומרים: כי כאשר אמר ואתנה את בשרך לעוף השמים הביט כלפי מעלה בזכרו עוף השמים ונשמט מה שהיה על מצחו לאחור, ואז קלע דוד והכהו על מצחו וזהו דרך דרש, ואחרי אשר הייתה מלחמת דוד עם הפלשתי סבה מאת ה' והכתוב אומר שהכה את הפלשתי אל מצחו, אין לשאול איך היה כי לא יבצר מהאל סבה.

ואפשר כי האבן עברה המגן אשר על מצחו וטבעה במצחו וכן אמר בדרש, כיון שהשליך דוד את האבן בברזל שעל מצחו נטבעה במצחו וזה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה, או אפשר שהיה מקום מועט מגולה במקומו ובאותו המקום האבן נזדמנה ברצון האל.

ויפול על פניו -
כמשפט המוכה שלא יוכל לעמוד בעצמו נפל על פניו ארצה.
ובדרש:

למה ויפול על פניו?
כדי שיטמון אותו הפה שחרף וגדף בעפר, שנאמר: טמנם בעפר יחד וגו'.

דבר אחר:

שהיה דגון אלהיו חקוק לו על לבו, לקיים מה שנאמר: ונתתי פגריכם על פגרי גילוליכם.

[יז, נ]
בקלע ובאבן -
כשהיה רחוק ממנו בקלע כשקרב אליו באבן יד בלא קלע.

[יז, נא]
ויעמד אל הפלשתי -
כמו על הפלשתי.
וכן: וימליכהו אל הגלעד, אל ההרים לא אכל.

וימותתהו -
וכבר המיתו קודם שעמד עליו המיתהו באבנים, כמו שאמר: וחרב אין ביד דוד וכשעמד עליו, לקח חרבו וכרת בה ראשו.

[יז, נד]
ויביאהו ירושלים -
אחר שהביאהו לפני שאול כמו שכתוב: וראש הפלשתי בידו ואחר כך הביאהו בידו בערי ישראל לבשר הנשים והטף ואותם שלא היו במלחמה, עד שהביאו עד ירושלים.

ואדוני אבי ז"ל כתב:

כי נוב עיר הכהנים כנה ירושלים, כי שם הייתה חרב הפלשתי כמו שמפורש.

שם באהלו -
כלי הפלשתי שם באהלו, כלומר הביאם דוד לביתו בית לחם כי ימצא אהל במקום בית, כמו: איש לאהליו לאהליך ישראל וברוב יאמר למשכן היריעות אהל ובמחנה הזה לא היה לדוד אהל, כי לא בא שם אלא בשליחות אביו, א"כ באהלו, ר"ל בביתו ועל שאר הכלים אמר לא על החרב כי שם החרב באהל מועד בנוב, כמו שכתוב למעלה: לוטה בשמלה והיתה שם לזכרון הנס הגדול הזה והיה כל הבא אל אהל מועד לנוב לזבוח או להתפלל, היה רואה אותה וזוכר הנס ומודה לאל ית' ומישר לבבו אליו ומגדיל בטחונו בו.

[יז, נה]
בן מי זה הנער -
פירש אדוני אבי ז"ל:

כי כאשר ראה שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי בלא פחד שאל לאבנר בן מי זה הנער, כלומר תדע אם ישי אביו היה גבור חיל שנבטח על גבורת הבן, כי אם הוא גבור בן גבור, יוסיף אומץ ואבנר לא ידע כי ישי היה זקן בימים ההם, כמו שאמר: והאיש בימי שאול זקן בא באנשים והדרש כי גם על אביו היה יודע כי גבור היה, כמו שאמר זה ישי אבי דוד שיוצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא, אלא שאול שאל אם מפרץ הוא או מזרח לפי שראה טכסיסי מלכות בו, דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו ואמרו מדיו כמדתו וכתוב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם, לפיכך שאל עליו אם מפרץ הוא או מזרח אם מפרץ הוא יהי' מלך שהמלך פורץ לו דרך ועושה כרצונו אם מזרח הוא יהי' אדם חשוב לשון אזרח אבל לא יהיה מלך.
אמר לו דואג: עד שאתה שואל עליו אם הגון למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לא דקא אתי מרות המואביה.
אמר לו אבנר: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית מ"ט דטעמיה כתיב ביה: על דבר אשר לא קדמו אתכם,

איש דרכו לקדם ואין דרכה של אשה לקדם.
ואם תאמר היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים, הא כתיב: כל כבודה בת מלך פנימה וכתיב: ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל.

[יז, נח]
בן עבדך ישי בית הלחמי -
פירש בן גבור אני, כי אבי נקרא בית הלחמי לשני דברים:
על שם מקומו בית לחם,
ועל שם שהיה איש מלחמה.