רד"ק לשמואל א פרק יח
[יח, א]
ונפש יהונתן -
המסרה מן ריש ספרא עד הכא
יונתן בר
מן ב' לכה ונעברה אל מצב הערלים ויאמר
יהונתן ומן הכא עד סוף ספרא יהונתן.
[יח, ד]
ויתפשט יהונתן את המעיל -
פירש מן המעיל כמו: הם יצאו את העיר, כי אין בנין התפעל יוצא ואמר בלשון התפעל, כי ברצון גדול ובאהבה רבה התפשט בגדיו ונתנם לו.
[יח, ה]
וגם בעיני עבדי שאול -
הרבוי הזה ר"ל שלא קנאו בו עבדי שאול, אף על פי שנתן לו מעלה עליהם.
[יח, ו]
ויהי בבואם -
בביונתן תרגם וכן בשוב ופירש בבוא ישראל מהמלחמה בשוב דוד מהכות הפלשתי.
לשור -
כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד והם שני בניינים והענין אחד.
והמחלות -
פירש והמחולות בידם,
ויונתן תרגם:
לשבח' בחנגיא.
ובשלשים -
כלי נגון שיש לו שלושה יתרים.
ויונתן תרגם:
ובצלצלן.
[יח, ז]
ותענינה -
כמו: ותען להם מרים.
הכה שאול באלפיו -
האלפים והרבבות של פלשתים, כלומר שאול הכה באלפים בפלשתים ודוד מכה בהם רבבות.
או פירושו: עם אלפיו ועם רבבותיו, כלומר כשמכה שאול בפלשתים מכה הוא לבדו כאילו עמו אלפים ודוד לבדו מכה בפלשתים מכה גדולה כאלו עמו רבבות.
[יח, ח]
ועוד לו אך המלוכה -
ועוד מה נשאר שיתנו לו אלא המלוכה, כלומר לא נשאר דבר גדולה שלא נתנו לו בדבריהם אלא שלא קראוהו מלך, ועל זה הדרך
הוא התרגום:
ומכען לא אשתארת ליה עוד אלהין מלכותא.
[יח, ט]
ויהי שאול עוין את דוד -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד ושניהם אחד, ופירושו מביטו בעין רעה.
ותרגומו:
כמין.
[יח, י]
ותצלח -
ותעבור, כמו: וצלחו את הירדן.
ותרגומו:
ושרת.
ויתנבא -
כתרגומו:
אישתטתי,
כלומר היה מדבר דברי שטות.
[יח, יא]
בדוד ובקיר -
שיעברנו החנית וינעץ בקיר.
ותרגומו:
ואברזיניה בכותלא מן ברזא.
בדברי רבותינו ז"ל:
דאישתקיל ברזא כל דלהדי ברזא,
שפירושו נקב החנית.
[יח, יב]
וירא שאול -
ביו"ד אית"ן לבדו ויו"ד השרש נפלה מן המכתב.
[יח, יג]
מעמו -
שלא יהיה תמיד עמו בבית כמו שהיה, אלא שיהי' יוצא ובא לפני העם.
[יח, יד]
לכל דרכיו -
כמו בכל דרכיו וכמוהו: ישבת לכסא, לפניכם לחרב.
משכיל -
כתרגומו:
מצליח.
[יח, יח]
ומי חיי -
מה חיי חשובים כי האדם הנכבד חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חשובים ובאמרו:
מי, כי בחיים הוא החיות והדבר שיאמר בעבורו, מי כי לא יאמר מי אלא על חי מדבר.
משפחת אבי בישראל -
פירש ומי משפחת אבי בישראל ומי שזכר עומד במקום שני'.
ויונתן תרגם:
ברם זרעית אבא בישראל,
כלומר אין דבר גדולה בי, אלא שמשפחת אבי מהידועות אשר בישראל.
[יח, יט]
בעת תת -
כתרגומו:
בעידן די מטא למיתן ית מירב לדוד,
כלומר כשהגיע הזמן שנתן לו שאול שיתננה לו, נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל ודוד לא היו לו קדושין בה.
[יח, כא]
בשתים תתחתן בי -
כתרגומו:
בחדא מן תרתי.
וכן: ויקבר בערי הגלעד ופירושו: אף על פי שדברתי לך בשתי בנותי ולא נזדמן הדבר שתהיה לך הראשונה אחת מהן, תהיה לך האחרת באמת היום ובאותה תתחתן בי היום, ונראה כי דוד משך ידו מהמעשה לפי שהתל בו בראשונה, לפיכך הוצרך שאול לצוות את עבדיו שידברו אל דוד.
[יח, כב]
בלט -
כלומר בסתר.
כתרגומו:
ברז,
כדי שיראה כי דברי שאול אמת ולא דברי התול ושקר.
ויש מרבותינו ז"ל שאמרו:
כי שתיהן היו לדוד לנשים ואחר מיתת מירב נשא מיכל ועדריאל בעבירה נשא את מירב.
ומהם אמרו:
כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב ובהיתר נשאה עדריאל.
[יח, כג]
הנקלה -
בא לשון נקבה על התחתן שהוא מקור, וכן: הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך.
רש ונקלה -
תרגומו:
מסכן והדיוט,
רש שאין לי שאוכל לתת מהר הראוי לבת מלך, לפיכך אמר שאול לעבדיו:
כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי אם במאה ערלות פלשתים.
ונקלה -
שאיני כדאי לקחת בת המלך.
[יח, כו]
וישר הדבר -
ביו"ד אית"ן לבד ויו"ד השרש נפלה מהמכתב.
ולא מלאו הימים -
הזמן שנתן לו שיביא לו מאה הערלות לא הגיע הזמן, עד שקם והלך והביא לו מאתים.
[יח, כז]
וימלאום למלך -
קל הלמ"ד וענין וימלאום עבדיו הביאום לו, כי דוד לא הביאם לפני המלך אך שלחם ביד עבדי שאול או ביד אנשי דוד כמשפט המהר, שמשלח אותו אדם ביד אחר.
ופירוש
וימלאום –
השלימום, כלומר כל המאתים הביאו לפניו.
[יח, כח]
ומיכל בת שאול אהבתהו -
לפיכך הוסיף לירא מפניו לשני דברים:
האחד שראה כי ה' עמו.
ועוד שמיכל בתו אהבתו ולא יוכל לגרום לו מיתה על ידה, ואפירש הוא ידבר על מיתתו בביתו, מיכל בתו תגלה לו.
[יח, כט]
לרא -
נעלמה היו"ד פ"א הפועל מהמכתב לפיכך הלמ"ד בצרי.
[יח, ל]
מדי צאתם -
בכל זמן צאתם וכן מדי עלותם בית ה', מדי חדש בחדשו, מדי דברי בו והדומים להם.
שכל דוד -
הצליח.
וייקר שמו -
היה יקר בעיני כל השומעים שמעו.
ובדרש:
וייקר שמו בהלכה, כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה ויצאו שרי פלשתים, אמרו: כתיב בתורתם: כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא, נלך ונלחם עמהם ולא היו יודעים כי דוד חכם היה ודורש.
במה דברים אמורים?
במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.