[יט, ג]
ליד אבי -
למקום אבי, כלומר למקום שיוצא תמיד או פירושו ליד ממש והוא כמו אשר למלך נשען על ידו.

ותרגם יונתן:

ואקום לות אבא

ופירש בשדה אשר אתה שם –
כי היה רגיל לצאת שם שאול ביום לאותו השדה, לפיכך ציווה יהונתן את דוד שיחבא באותו השדה, כדי שישמע הדברים הטובים שידבר הוא לאביו בעבורו, ומה שאמר והגדתי לך אם יהיה שלא תשמע דברינו, אני אגיד לך מה שיענה אותי.

[יט, ה]
וישם את נפשו בכפו -
תרגומו:

ומסר ית נפשיה כעל גב לאתקטלא.

[יט, י]
בדוד ובקיר -
פירשתיו.

ויפטר -
נסתלק מלפניו ונשמר מהחנית והכה בקיר.

ויך את החנית בקיר -
תקעו בקיר.

נס וימלט -
פירש נס באותה שעה לביתו ונמלט בלילה ההוא, כמו שאמר, כי הגידה לו אשתו מיכל כי אביה רוצה להמיתו בלילה.

[יט, יא]
לשמרו ולהמיתו -
לשמרו - שלא יצא מן הבית ויברח.

ולהמיתו - בבקר כי לא היה ממית אותו הלילה בפני בתו, אלא חשב שיביאוהו אליו בבקר וימיתוהו.

[יט, יב]
בעד החלון -
כי דרך הפתח לא יוכל לצאת מפני השומרים והיה לבית חלון מצד אחר שלא ראו אותו השומרים כשהורידתהו מן החלון.

ובדרש:

והיאך ברח דוד?

רבי אבו ורבי אבין רבי אבו אמר:

שני שערים היו לו לבית של דוד אחד גדול ואחד קטן ושמרו אותו מן השער הגדול ויצא לו מן השער הקטן.

ורבי אבין אמר:

שער אחד לבד היה לו ועמדו להם על השער.
מה עשתה מיכל?
שלשלה דוד בעד החלון.

[יט, יג]
את התרפים -
תרגומו:

צלמניא,

והם עשויים בדמות גוף האדם, לפיכך שמה אותם במטה שידמה דוד שוכב שם ובמקום ראשו שמה כביר העזים, שידמה כשער ראש האדם.

ופירש כביר עזים –
כר עשוי משער העזים.

ויונתן תרגם:

נודא דעזיא,

וכן אמר במדרש:

ונתנה נוד יין תחת דוד על המטה ר"ל נוד מעור העזים והיה השיער למעלה, לפיכך שמה אותו במקום ראשו.

וענין התרפים יש מפרשים:

כי הם עבודת גילולים כמו התרפים אשר ללבן שגנבתם רחל ולבן עובד עבודת גילולים היה, כמו שאמר לה: למה גנבת את אלהי וחלילה חלילה שהיה בבית דוד עבודת גילולים.

ויש אומרים:

שהוא כלי הנחשת העשוי לדעת חלקי השעות ויראו בהם העתידות במשפט המזלות, וזה יתכן בדבר לבן אבל בדבר מיכל הוא קשה לפרש, למה שמה אותם במטה מקום דוד, ואותו הכלי אינו בתכונה הזאת.

והחכם ראב"ע זכרו לברכה כתב:

כי התרפים הם על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים והעד שהתרפים כן התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד.

[יט, טז]
אל המטה -
כמו על המטה.
וכן: אל ההרים לא אכל.

[יט, יח]
וישבו בניות -
נכתב הוי"ו קודם היו"ד ובקרי היו"ד קודם הוי"ו והכתיב והקרי שוים בענין תהיה היו"ד קודם הוי"ו או הוי"ו קודם היו"ד אחד הוא, והוא מלשון נוה והיה המקום הזה הנקרא ניות בעיר הנקראת רמה, לפיכך אמר בניות ברמה, מניות ברמה כלומר אשר ברמה, או היה זה המקום חוץ לעיר הנקראת רמה קרוב לה בגבולה.

ואמר ברמה - כמו ויהי בהיות יהושע ביריחו וזה הנכון, לפיכך אמר: וילך הוא ושמואל וישבו בניות והיה זה המקום, מקום לבני הנביאים שהיו יושבים שם ולומדים לפני שמואל.

וכן תירגם יונתן:

בית אולפנא.

ורבותנו ז"ל אמרו:

מה עניין ניות אצל רמה?!
אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, כלומר בבית המקדש, כלומר באיזה מקום יהיה.

[יט, כ]
וירא -
הגדול שבמלאכי שאול, או כל אחד ואחד ממלאכי שאול.

להקת -
כמו הפוך קהלת.

ותרגומו:

סיעת ספריא,

ר"ל תלמידי חכמים, כי ת"ח נקראו סופרים.

נבאים -
תרגומו:

משבחין,

כלומר היו אומרים שירות ותשבחות לאל ברוח הקדש, ואפשר שהיו מתנבאין נבואות עתידות קרובות בזמנם.

עמד ניצב עליהם -
עומד שהיה עומד על רגליו.

נצב -
מלמד אותם, כמו: ניצב על הקוצרים וממונה עליהם להורותם מה יעשו.
וכן ניצב על עבדי שאול, גדול וממונה עליהם.

וכן תירגם יונתן:

קאים מליף עלוויהון.

[יט, כב]
בשכו -
שם מקום ובא בידיעה שלא כמנהג, וכמוה בקרקר בסכות.

[יט, כג]
וילך שם -
ובדרך הייתה רוח אלוהים וילך הלוך ויתנבא עד בואו בניות:

[יט, כד]
ויפשט גם הוא בגדיו -
מלמד שהנביאים האחרים פשטו בגדיהם כי גם הוא לרבות וענין זה כי בבא הנבואה על האדם יתבטלו הרגשותיו ויפול האדם, כמו שאומר בבלעם: נופל וגלוי עינים.
ואמר בדניאל: ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה.
ופעמים יקרה שיפשט בגדיו מפני רוב בטול הרגשותיו ומחשבותיו הנפשיות, וישאר בכח השכל לבדו.

ויפול ערום -
תרגם:

ונפל ברשן,

ולא מצאתי לו חבר ויש נוסחאות כתיב ביישן.

על כן יאמרו הגם שאול בנביאים -
כמו שאמר למעלה, על כן הייתה למשל ושם פרשנוהו.