[ב, א]
ותתפלל חנה ותאמר -
התפללה לפני ה' ונתנה לו שבח והודאה על הבן שנתן לה והתפללה לה' שיחיה ויהיה לה'.

ותרגם יונתן:

וצליאת חנה ברוח נבואה ואמרת כבר שמואל ברי עתיד למיהוי נביא על ישראל וגו'.

וכן תירגם יונתן:
שירה זו על מלכי אומות העולם ועל כנסת ישראל,

ובפסוק: אין קדוש כה' אמר על סנחריב מלכא דאתור אתנביאת ואמרת.
ובפסוק: אל תרבו,

אמר על נבוכדנצר מלכא דבבל אתנביאת ואמרת.
ובפסוק: קשת גבורים חתים, אמר על מלכות אנטיוכוס אתנביאת ואמרת.
ובפסוק: שבעים בלחם,

על בנוהי דהמן אתנביאת ואמרת.
ובפסוק: ה' ממית ומחיה

עד ה' יחתו מריביו אמר על גמול הצדיקים בגן עדן ועל פורענות הרשעים בגיהנם.
ובפסוק: ה' יחתו מריביו

אמרת דין גוג ומגוג ומלכות משיחנו.

ולפי הפשט:
פתחה חנה בשירה זו על שלוי עולם ומתגאים ועל ענוי ארץ ושפלים, כי הקב"ה רואה הכל ומשפיל גאים ומגביה שפלים כמו שהיה הדבר עליה ועל פנינה צרתה.

עלץ לבי בה' -
לבי שהיה עצב עתה עלץ ושמח וקרני שהיתה שפלה שלא היה לי להרים ראש לפני צרתי, עתה רמה.

רמה קרני בה' -
התוקף יקרא קרן, לפי שהוא המקום הגבוה שבבהמה, גם הקרנים תוקף החיה כמ"ש: בהם עמים ינגח והוא באדם דרך משל, וכאילו אמר רם ראשי, כמ"ש: ועתה ירום ראשי על אויבי וכל זה בה' שהיה בעזרי.

רחב פי -
מלעיל, מפני שהוא מלה זעירא.

על אויבי -
על פנינה ועל המכעיסים אותה, בהיותה עקרה.

בישועתך -
שהושעת לי מצרתי ונתת לי בן.

[א, ב]
אין קדוש כה' -
שהתפללתי בבית מקדשו ונשמעה תפלתי.

כי אין בלתך -
ידעתי כי אין בלתך שראוי להתפלל לו, ועל כן עלי לומר: אין קדוש כה'.

ואין צור כאלהינו.-
אין חזק כאלהינו שהופך הטבעים ברצונו כי הייתי עקרה ולא היה בטבעי ללדת.

[ב, ג]
אל תרבו -
אל תרבו שתדברו גבוהות, אמרה כנגד פנינה וכנגד המכעיסים אותה.

יצא -
אל יצא ואל שזכר עומד במקום שנים.

עתק -
דבר חזק.

כי אל דעות ה' -
הכל יודע הוא ואין נסתר ממנו ואמרה: דעות לשון רבים, כלומר כל דעות בני אדם ידעם כאחד בלא רבוי ובלא שינוי אצלו, כמו שאמר: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.

ולא נתכנו עלילות -
כתיב באל"ף וקרי בוי"ו.
ופירוש הכתוב: כי לא נתכנו עלילות בני אדם אם לא יחפוץ האל.
ופירוש הקרי: כי לו לבדו נתכנו העלילות לא לבן אדם, כי הוא עושה כאשר ירצה ובן אדם אומר: ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה.

ופירוש עלילות –
מעשים.

[ב, ד]
קשת גבורים חתים -
טעם חתים על גבורים לא על קשת, כי היה לו לומר חתה ופרש חתים הם וקשתם וכמוהו: כי הייתה אליו פני המלחמה והדומים קול נגידים נחבאו להם, שכתבנו בספר מכלל.

אזרו חיל -
החיל והכח הוא אזורם.

[א, ה]
שבעים בלחם נשכרו -
אותם שהם שבעים מתחילה - שבו להיות נשכרים בפת לחם, ואותם שהיו רעבים מתחלה ונשכרו - חדלו מלהשתכר ומלטרוח על טרפם, כי היו שבעים ברצון הבורא יתברך, עד שיגיע רצון הבורא עד כך והשגחתו, עד כי מי שהיתה עקרה כמוני, ילדה שבעה ומי שהיתה רבת בנים כצרתי פנינה עתה אומללה – נכרתה, כלומר שמתו בניה.

ומה שאמר: שבעה אינו דוקא, אבל הוא כך חשבון כי כן דרך הכתוב כשירצה לומר רבים, יאמר שבע כמו: אומללה יולדת השבעה, שבע כחטאתיכם, שבע ייפול צדיק וקם, לפי שהעולם במספר שבעה ז' ככבים משרתים שבע ימי השבוע ועל עצמה אמרה חנה: שהיו לה בנים ובנות כמו שכתוב: כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות.

ורבת בנים -
זה אמרה על פנינה.
אמרו: כשהיתה חנה יולדת אחד, היו בני פנינה מתים שנים.

ובדרש:

עד עקרה ילדה שבעה -
שמואל בגימטריא במספר שבעה.

ויתכן לומר כי אמרה זה חנה על כנסת ישראל וכל השירה כולה ג"כ על כנסת ישראל, ולכך התחיל בה בלשון ותתפלל כי לשון התפילה ייפול ברוב על העניינים העתידים ובמעט על מה שעבר, ואמרה זה ברוח נבואה ולכך הושמה במכתב בין הנביאים, כי היא נבואה כולה עתידה על צרות ישראל ותשועתם, כמו שתרגם המתרגם יונתן בן עוזיאל ויפה אמר ומתיישב בלב הנבונים.
ודעתינו בזה הפסוק והשירה כולה, כי אמרה חנה כל ענייני העולם וצרכי בני אדם תלויים ביד הבורא ית' וברצונו והוא משגיח בכללים ובפרטים ועושה בהם כרצונו, ואפילו אם יראה לבני אדם שיעשה להם דבר שאינו על רצונם וחפצם, יש להם להתפלל אליו בכל נפשם כמו שעשיתי אני והוא יתן להם בקשתם ורצונם בכל דבר שיהיה חפצם וצרכם, כי השגחתו בתחתונים כמו שהיא בעליונים, כמו שאמרה בסוף: כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל.

ואמרה כי אם יהיו ישראל בצרה ובגלות תחת ע"ג הנמשלים לאשה שילדה בנים הרבה והיא מתגאה בהם ושמחה ומתאדרת עליהם בכל עת שתתגבר האשה הרבה בבנים להצר ולהרע לעקרה - והיא כנסת ישראל הנמשלת לאשה עקרה שיולדת מעט בנים, כמו שנראה בישעיה: רני עקרה לא ילדה וכמוהו הרבה, אפילו שהיו לה מעט בנים לזאת העקרה עוד יבא זמן שתהיה גם היא רבת בנים, בעת שישובו אל ה' בכל לבם ויתפללו אליו בגלותם וצרתם ואז אותה שהיתה רבת בנים אומללה פירש נכרתה ונפסקה מלהוליד ולהצליח ומה שילדה יכרת ויאבד, וזה מורה על ביאת משיחנו וענין תשועת ישראל בשובינו לארצינו במהרה בימינו, ומיתת הנועדים עם גוג ומגוג כי תהיה בהם מהומה גדולה וישראל ינצלו הטובים שבהם, ועל זה אמר: רגלי חסידיו ישמור וכל הענין נמשך בזה הדרך ומעתה פתחתי לך הדרך ותבין מעצמך.

[ב, ו]
ה' ממית ומחיה -
את האדם אמר בתחלה ממית ואחר כך מחיה, בהפכו מחיה שמעמידו בחיים ומאריך ימיו כשירצה וכן והחלימני והחייני והדומים לו, שפירש העמדת החיים באדם.

וכן: מוריד שאול ויעל כמו: העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור.
וכן: מיד שאול כי יקחני סלה, כי טעם מיד שאול למעלה ממנו ולמטה ממנו, או הוא רמז לצרות ולרווחות.
וכן אני אמית ואחיה או יהיה ממית ומחיה.
אני אמית ואחיה - רמז לגמול הצדיקים ולעונש הרשעים בנפשותם, או אמר פסוק זה בדרך נבואה או בדרך קבלה על תחיית המתים לעתיד לבא.

[ב, ז]
אף מרומם -
הרבוי לפי שעלייה יותר כח וגבורה מהירידה.

[ב, ח]
מאשפות -
לשון יחידות בשקל אחות הראוי בתשלומו אחיות וקבוצו חבקו אשפתות בתמורת הנח בדגש.

מצוקי ארץ -
עמודי ארץ.
וכן: ויציקם לפני ה' ויעמידום ומצוקי ארץ - הם הצדיקים, כי בזכותם מתקיים התבל.
וכן אומר: וצדיק יסוד עולם או יהיה פירושו על דרך ומתחת זרועות עולם, ר"ל כי הוא יתברך הוא קיום עולם ומעמידו ומעמידי האדם לו הם ובכחו עומד הכל וסדר היישוב בארץ, להעמיד היצורים עליה וזהו שאמר: וישת עליהם תבל, כי מקומות היישוב יקראו תבל.

[ב, ט]
חסידו -
כתיב בלא יו"ד וקרי ביו"ד.
וכן: מריבו עלו והענין אחד כי יו"ד הרבוי תפול לפעמים.

ישמור -
שלא ינגפו.

ידמו -
ישתקו מרגשם ורשעתם, או פירוש יכרתו.
וכן: אל תדמו בעונה.

ופירש בחשך - כאדם שהולך בחשך שיפול.

כי לא בכח יגבר איש -
לא יהיה מה שיחשבו שיגברו בכחם ובחילם, כי כאשר יהיה רצון האל להושיבם בחשך והיא הצרה שתבא אליהם, לא תועילם גבורתם ועושרם.

[ב, י]
ה' יחתו מריביו -
מריבי הצדיקים הם מריביו.

עליו בשמים ירעם -
עליו על כל אחד ממריביו, ובי"ת בשמים, במקום מן, כמו שנאמר: ירעם מן שמים ה'.
וכן ביונתן תרגם בקדשים לא יאכל והנותר בבשר ובלחם והדומים להם.
ויש לפרשו כמשמעו, כלומר יעשה הרעם בשמים להשמיעם ולבהלם, וזהו פירוש עליו, כלומר בעבורו והרעם הוא משל על הגזירות היורדות מן השמים, שאמר: וישלח חצים ויפיצם ברק ויהם.

ידין אפסי ארץ -
על דרך: כי הוא לקצות ארץ יביט אם יסתר איש במסתרים.

ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו -
כפל דבר, כי המלך הוא המשיח ואמרה חנה זה על דרך נבואה, או דרך קבלה, כי הייתה קבלה אצלה כי עתיד להיות מלך בישראל וחתמה השירה הזאת בדברי המלך, לפי שזכרה מפלת הרשעים והם אויבי ישראל ואמרה, כי האל יתן עז למלך ישראל שיושעו ישראל על ידו מיד אויביהם, ואם אמרה זה בדרך נבואה, רמזה בזה שעל ידי שמואל בנה יהיה מלך בישראל והוא ימשחנו.

[ב, יא]
על ביתו -
כמו אל ביתו.
וכן: ותתפלל על ה' כמו אל ה'.

את פני עלי -
כמו לפני, כלומר שהיה עלי מלמדו עבודת ה'.

ויונתן תרגם:

בחיי עלי כהנא,

כמו שמתרגם אונקלוס:

על פניו להאבידו - בחייהון לאובדיהון.

[ב, יב]
בני בליעל -
בני רשע.

ובדרש:

בנים שבלו שם שמים מעליהם, אמרו אין מלכות בשמים וזהו שאמר: לא ידעו את ה'.

או פירושו: לא ידעו את ה' - לא היו יודעים דרך ה', שהיו עושים מעשה רשע בכהונתם, כמו שמספר והולך מה היו עושים.

ויונתן תרגם:

גברין רשיעין לא הוו ידעין למדחל מן קדם ה'.

[ב, יג]
ומשפט הכהנים -
הם שמו להם זה החק והמשפט.

כבשל הבשר -
בשר שלמים ומלבד משפט שהוא חזה ושוק, היה נער הכהן לוקח משאר הבשר שהיה חלק הבעלים.

[ב, יד]
כל אשר יעלה המזלג -
בבת אחת וזה היה חוק עולה וגזל ששמו הכהנים על ישראל.

והמזלג -
ידוע והוא כלי ברזל יש לו שנים שמעלים בו בשר מן הקדירה.

שלש השנים בידו -
שלש שם תואר סמוך, כאילו אמר כי המזלג משולש בשנים, וכמוהו: גדול הכנפים, ר"ל שכנפיו גדולים כן שלוש השנים, ר"ל בו שניו שלוש ויהיה שלוש תואר על משקל גדול, ואמר שנים בלשון שנים ואף על פי שהם שלש, לפי ששני האדם והבהמה הם זוגות אמר בשני הכלים בלשון זוגות ואף על פי שאינם זוגות.

והכה -
במזלג שבידו היה מכה בבשר שבכיור וכל הבשר שהיה מעלה במזלג היה לוקח לו, ולא היה מתרצה בחלק הכהונה הכתוב בתורה.

בכיור -
כיור דוד קלחת פרור - מיני קדרים הם.

ותרגם יונתן:

וקבע ליה בכיורא או בדודא או בקדירא או במליסא.

ותרגם:

מזלג משיליא.

ותרגם ירושלמי:

ומזלגותיו ומחתותיו ומשיליתיה ומחתיתיה:

יעלה -
מבנין הפעיל.

[ב, טו]
גם בטרם -
היו לוקחים את הבשר ואוכלים קודם הקטרת האימורים וזה רעה רבה, כי לא נתן להם האל אלא שיזכו משלחנו אחר שיזרקו הדם ויקטירו החלבים.

ובדרש:

אמר להם הקב"ה: מפני מה אתם אוכלים שירי מנחה ומניחים את הקומץ לזבובים?
מפני מה אתם אוכלים את הבשר ומניחין את החלבים שטוחין בחמה?

מה ישר' אומרים להם: יבא הכהן ויזרוק את הדם ויקטיר את החלב ואח"כ יקח לו הבשר.
מה הכהן אומר לו: הדם אני זורק והחלב אני מקטיר תנה בשר לצלות לכהן.

לא יקח ממך -
כך הי' אומר לו ואח"כ הי' לוקח גם מן המבושל, או פעמים היה לוקח מן המבושל, כמו שכתוב: כבשל הבשר ופעמים היה לוקח מן החי לצלי ולא היה לוקח אחר כך מן המבושל.

[ב, טז]
כיום -
הכ"ף כ"ף האמתית.
וכן: השבעה לי כיום כי אותו כהיום תמצאון אותו.

ואמר לו -
כתוב בוי"ו וקרי באל"ף ושניהם נכונים בענין.

[ב, יז]
כי נאצו -
כמו: כי נאץ נאצת עניין מיאוס ובזוי.

וכן תירגם יונתן:

ארי בזו.

את מנחת ה' -
כתרגום:

ית קורבניא דה'.

[ב, יח]
משרת את פני ה' -
למה כתב זה והלא אמר למעלה: משרת את ה'?!
אלא לפי שספר בגנות בני עלי ספר בשבח שמואל שלא למד ממעשיהם להתעסק באכילה ובשתייה ובתענוג העולם, אלא משרת את פני ה'.

ומה הייתה עבודתו?
היה מתעסק בתלמוד תורה ולדעת את ה' וללמוד את עבודת הלויים בשיר בפה ובכלי וכל זה הוא עבודת ה'.

חגור אפוד בד -
תרגם יונתן:

כרדוט דבוץ.

ותרגם:

כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילין כרדוטין:.

ותרגם:

ומעיל קטן כמשמעו זעיר.

דומה לי כי המעיל נעשה בתכונות שונות:
יש מעיל לעטיפה.
וכן מעיל שמואל, שנאמר: והוא עוטה מעיל.
וכן היה מעיל כוהן גדול, הבגד העליון שהיה עוטה אותו.
והמעיל שהיו בנות המלך לובשות, היה מלבוש עשוי בתכונת מלבושי הנשים.

וכן האפוד עשוי בתכונות שונות:
של כוהן גדול היה עשוי בתכונה הכתובה בתורה.
ואפוד של פשתן היו חוגרים אותו העובדים את ה' והיו משתנים בו משאר בני אדם, ואותו היו חוגרים בין כוהן בין לוי בין ישראל, כמו שכתוב בכהנים: וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נושא אפוד בד.
וכן בשמואל שהיה לוי, חגור אפוד בד
וכן דוד כשהיה בעבודת האל לפני הארון חגור אפוד בד, כמו שכתוב: ודוד חגור אפוד בד.

[ב, יט]
ומעיל קטן תעשה לו -
המעיל שהיה עוטהו בעומד לכבוד היום ובאמרו קטן, כלומר במדתו והוצרך לומר זה, כי לא היה מנהגם לעטות מעיל אלא הגדולים, אבל הקטנים לא וזה מרוב אהבתה אותו, וכי היה משרת את פני ה' עשתה לו מעיל ולא הייתה מנוחתו אצלו, כדי שלא יעטה אותו בימי החול אלא ממועד למועד לכבוד היום והוא היה נער ולא היה נשמר מלעטותו, לפיכך הייתה מעלה אותו לו במועד ומחזירה אותו עד מועד אחר.

תעשה-
כמו עשתה ורבים כמוהו, או אמר תעשה כי לא עשתה לו מעיל אחד לבד, אלא כמו שהיה הולך וגדל, כן תעשה לו כמדתו מעיל.

והעלתה -
נפתחו הה"א והעי"ן להקל על קריאת' וקריאת המלה מלרע כי הטעם בתי"ו.

[ב, כ]
וברך -
כן היה עושה בכל זמן שהיו עולים, היה מברך אותם ואומר להם שישים ה' להם זרע שיהיו עמהם, כי שמואל כבר נתנוהו לה' ותחתיו יתן להם זרע וזהו: תחת השאלה אשר שאל כל אחד מהם אלקנה ואשתו והשאלה הוא שמואל.

ולה'-
כמו מה', או יהיה פירושו תחת השאלה אשר שאלו, כי כבר נתנוהו לה' והיו צריכין לבנים אחרים שיגדלו עמהם וישרתום לעת זקנתם.

ויונתן תרגם:

זרע בנין כשרין.

למקומו -
ולא אמר למקומם, נראה כי הרמתה הייתה מקומו ולא מקומה, כי חנה הייתה משפחתה מעיר אחרת.

[ב, כא]
כי פקד -
טעם למה שאמר: והלכו למקומו, כלומר הלכו בטוחים בברכת עלי שברכם וכן היה להם, כי פקד ה' אותה.

עם ה' -
משמש, כתרגומו.

משמש קדם ה'.

[ב, כב]
זקן מאד -
אמר זה להודיע כי עלי לא היה משמש בכהונה מרוב זקנותו, לפיכך היו עושין בניו מה שהיו עושים בדברי הכהונה ואף על פי שכהן אינו נפסל בשנים, אם הזקין בשנים הרבה שירתת הוא נפסל, על עלי נאמר: זקן מאד, מלמד שהגיע לעת הרתת.

ישכבון-
כמשמעו.

ויש מרבותינו ז"ל:

שפירשוהו שלא כמשמעו ואמרו, שלא היו שוכבין עמהם אלא ע"י שהיו מעלות קרבניהון לשילה, והיו הם משהים אותן ומלינים אותם חוץ לבתיהם לילה אחת, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום.

הצובאות -
הנשים היולדות הבאות לשילה בקרבן, כמו שכתוב בתורה שהיולדת צריכות קרבן ונקראו בלשון צבא.
וכן בלוים הבאים לעבודת אהל מועד אמר: לצבוא צבא, לפי שהבאים לעבודת האל לביתו באים צבא וחיל שנאספין מזה ומזה לבא שם.
וכן הנשים היולדות נאספות להביא קרבנותיהן, לפיכך אמר הצובאות.
וכן אמר: במראות הצובאות.

והתרגום בשניהן:

דאתיין לצלאה.

ומה שאמר בשניהם: פתח אהל מועד, לפי שלא היו נכנסות הנשים באהל מועד וקרא בית ה' אשר בשילה אהל מועד, לפי שלא היה עליו תקרה אלא היריעות מלמעלה.

[ב, כג]
העם אלה -
הבאים לזבוח גם בני העיר שילה.

[ב, כד]
מעבירים עם ה' -
שאתם מעבירים עם ה' מלבא באהל מועד מפני החמס שאתם עושים להם בקרבנותיהם.

ויונתן תרגם:

דרננין עמא דה'

כלומר מעבירים עם ה' קול עליכם ומרננים אחריכם.

[ב, כה]
ופללו אלהים -
ישפטנו הדיין.

ויונתן תרגם:

אם יחוב גבר לגבר הלא ייתון לקדם דיינא וישמע מליהון ויפלי ביניהון.

נראה כי פירוש פללו -
מתרגום:

ובערת – ותפלי.

מי יתפלל לו -
מי יתפלל בעבורו -
כלומר מי יכנס למשפט בעבורו עם השם ית', ויש לפרשו לשון תפילה ובקשה.

על דעת יונתן שתרגמו:

כן ממן יבעי וישתביק ליה.

כי חפץ ה' להמיתם -
על דרך: השמן לב העם הזה ואמר: עד אשר אם שאו ערים.
וכן: ויחזק ה' את לב פרעה.
וכן: כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואמץ את לבבו.
והטעם כי כשיגדיל האדם לחטוא ימנע האל ממנו דרכי התשובה כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו, אבל הרשע שלא הרבה לחטוא יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב ועליו נאמר: כי לא אחפוץ במות המת השיבו וחיו ואפילו ירבה הרשע לחטוא אם שב אל ה' בכל לבבו ומראה לבני אדם גם כן תשובתו שלימה ואוחז הדרך הטובה בכל נפשו ובכל מאודו באמת, תקובל תשובתו שלימה ויהיה לו סיוע אלהי בתשובה, אבל בוחן לבבות יודע האמת וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה, ידע כי לא יעשו זה בכל לבם, לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם ויענשו וימותו ברשעם, כדי שיאמרו בני אדם רשעים היו אלה וראוים היו לעונש הזה, ויצדיקו עליהם את הדין.

ורבותינו הקשו אלה הפסוקים ואמרו:

כתיב: כי חפץ ה' להמיתם.
וכתיב: כי לא אחפוץ במות המת?!
ותירצו: כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

[ב, כו]
הולך וגדל וטוב -
כמו שהיה גדל כן היה מטיב דרכיו.

ויונתן תרגם:

וטוב ושמיה טב.

גם עם ה' וגם עם אנשים -
כתרגומו:

ותקנן אורחתיה קדם ה' ותריצין עובדוהי בגו בני אנשא.

[ב, כז]
ויבא איש אלהים -
רבותינו אמרו:

כי הוא אלקנה אבי שמואל כי נביא היה והיה מכלל ארבעים ושמנה נביאים שנתנבאו לבני ישראל.

הנגלה -
מקור בתשלומו עם נון נפעל, כמו: נשאל נשאל דוד והה"א לתמיהה.

והמפרשים פירשו:

הה"א לאמת הדבר כפשוטו של עניין.
וכן ה"א הרצחת וגם ירשת.

ואדוני אבי ז"ל:

פירשו לתמיהה, והוא קשור עם סוף הענין.
וכן ה"א הנגלה נגליתי אל בית אביך ובחו' אותו כדי שתבעטו בזבחי ובמנחתי למה תבעטו בזבחי.

והנכון בעיני: כי תצא זאת הה"א לתחלת הדברים לשמוע התשובה ,ואף על פי שהדבר ידוע וכן במלות השאלה, כמו: אי הבל אחיך, ויאמר לו איכה, מה זה בידך, מה לך פה אליהו, מה לך הים, וכן הה"א שהיא לשאלה גם כן, כמו: הנגלה נגליתי, וכן: הרצחת וגם ירשת, המן הסלע הזה, הראית כי נכנע אחאב.

אל בית אביך -
אהרן ומשה שהיו נביאי ה' במצרים.

לבית פרעה -
כתרגומו:

ומשעבדין לבית פרעה.

[ב, כח]
לעלות על מזבחי -
משפטו להעלות מבנין הפעיל, כלומר להעלות עולות.

[ב, כט]
למה תבעטו בזבחי -
כי המבזה הדבר בועט בו ברגליו, כך אתם תבזו הזבח והמנחה שתראו שאינם באים הזבחים והמנחות אלא להבריאכם, והנה זה בזיון הקדשים וכאילו תבעטו בהם ותרחיקום, כי בעבורכם נמנעים ישראל מלהביא.

אשר צויתי מעון -
כלומר במעוני.
וכן: הנמצא בית ה' כמו בבית ה'.

ותכבד -
שלא גערת בהם ולא מנעתם מעשות הרעות.

להבריאכם -
ולא אמר להבריאם, כי אי אפשר שלא היה עלי אוכל ממה שהיו בניו אוכלים.

ופירוש: להבריאכם – להשמינכם.
וכן: ועגלון איש בריא מאד.

לעמי -
הלמ"ד כלמ"ד, הרגו לאבנר והשלישי לאבשלום.

[ב, ל]
אמור אמרתי -
במדרש:

מתחילה נתתי כהונה לאלעזר הכהן ובניו, שנאמר:

והלבשת אותם את אלעזר

בנו ובימי פלגש בגבעה שפקרו ישראל ברוב המצוות.
ומי גרם להם?
פנחס ואלעזר ושאר הכהנים שהיה להם לסבוב מעיר אל עיר ולהוציאם ולא עשו כן, לפיכך נטלתי כהונה גדולה מהם ונתתיה לך שאתה מבני איתמר, ואמרתי שיתהלכו ביתך ובית אביך לפני עד עולם, עתה חלילה לי, כי מכבדי אכבד - בני פנחס שכבד אותי בשטים.

ובוזי יקלו -
שנאמר: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כוהן וגו' כדבר ה' אשר דבר אל בית עלי ונעשה צדוק כוהן גדול שהיה מבני פנחס, חלילה לי שיתהלכו הם , כי אחר שהם בוזי דין הוא שיקלו, ועל זרע עלי אמר זה ולא על שאר הכהנים, אף על פי שאמר מתחלה ביתך ובית אביך ובכלל בית אביך שאר הכהנים, כמו שאמר: נגליתי לבית אביך והוא אהרן הכהן הוא ובניו שחטאו בכהונה, סילק מהם כבוד הכהונה וברית הכהונה וכבוד הכהונה הוא להיות כוהן גדול ולא היה בזרעו כוהן גדול אלא טפל לאחרים, כמו שאמר: ספחני נא וברית הכהונה החיים והשלום כמו שאמר לפנחס: הנני נותן לו את בריתי שלום.
ואמר: בריתי הייתה אתו החיים והשלום, ועל זרע עלי אמר: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים הפך הברית, כמו שהם חללו הברית וכבוד הכהונה.

יקלו -
עניין קלון ולהבדיל הענין בא קל הקו"ף ונדגשת קוף יקלו רודפיכם, שהוא עניין קלות ושניהם מבנין נפעל מפעלי הכפל.
ואמר: יקלו ולא אמר אקל, כמו שאמר: אכבד, כי הם יקלו מעצמם בהסתירי פני מהם.

ובדרש רבי ירמיה בשם רבי שמואל:

מצינו שהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו.
בכבודו של צדיק מה כתיב?
ומקללך אאור.

בכבודו של הקב"ה כתיב, ובוזי יקלו,

יקלו ע"י אחרים.

[ב, לא]
הנה ימים באים -
כי לא חלה הקללה על זרע עלי עד שנעשה צדוק כוהן גדול.

וגדעתי.-
פירוש: והכרתי.

זרועך -
חוזקך, כלומר אורך החיים.

מהיות זקן -
שימותו בחורים.

ורבותנו פירשו:

חכם, כמו: והדרת פני זקן, ר"ל שלא יהיה מבית עלי סמוך בסנהדרין.

[ב, לב]
צר מעון -
מעון הוא בית ה'.

ופירש צר, כמו: וכעסתה צרתה, כי כמו שתי נשים לאיש אחד צרות זו לזו, כן שני כוהנים בבית המקדש צרים זה לזה, לפי שכל אחד נוטל חלקו ועינו צרה בשל חברו.
וצר סמוך למעון או פירושו צר במעון.

בכל אשר ייטיב -
וכל הטוב אשר ייטיב ה' את ישראל כשיבנה בית המקדש, זרעך יהיה נקלה שם, שיהיה גדול עליהם והם טפלים לאחרים.

ויונתן תרגם:

ותהא מסתכל בעקתא דתיתי על אנש ביתך בחובין דחבתון בבית מקדשי ובתר כן אייתי טבתא על ישראל.

[ב, לג]
לכלות את עיניך -
ר"ל עיני בני בניך אשר יהיו בזמן ההוא.
וכן: ולאדיב את נפשך - נפש בני בניך שיהיו בזמן ההוא וזהו כליון עינים, שיראו בב"ה כוהן נגיד עליהם ויותר גדול יהיה עונש זה משימותו כלן ולא ישאר מהם זכר, לפיכך אמר: ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, והענין כענין שאמר דוד: אל תהרגם פן ישכחו עמי והניעמו בחילך והורידמו, כי זה הוא העונש הגדול שיחיו ויראו ברעתם.
וכן שאל משה רבינו ע"ה: הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי.

ולאדיב את נפשך -
הפוך מן דאבון נפש.

וכן תרגומו:

ולאפחא נפשך.

וכן תרגם:

ומדיבות נפש - ומפחן נפש.

וכל מרבית ביתך -
כענין אשר טפחתי ורביתי טרימינ"ט בלעז.

ימותו אנשים -
בחורים.

וכן תירגם יונתן:

עולימין.

וכן בא באנשים, באנשים זקנים כל אחד יתפרש לפי מקומו.

[ב, לד]
וזה לך האות -
כשתראה שני בניך ימותו ביום אחד, יתברר לך כי העתיד אשר דברתי על בניך יתקיים.

[ב, לה]
והקימותי לי כוהן נאמן -
אמרו כי זה היה צדוק, כי לא חלה על זרע עלי הקללה עד שנעשה צדוק כוהן גדול, וזה היה כשהיה בורח דוד מפני אבשלום שנסתלק אביתר והיה צדוק כוהן גדול, שנאמר: ויעל אביתר ואחר כן אמר: ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר, ואותו היום נתמנה כוהן גדול, אבל לא היה כוהן גדול עד שנמשח שלמה והוא גם כן נמשח לכהן גדול, וקודם היום הזה לא היה מסולק זרע עלי מכהונה גדולה, שהרי היה אחיה בן אחיטוב נושא אפוד במלחמת שאול ואחימלך היה כוהן גדול בנוב, ואביתר בנו היה כוהן גדול עד שהוקם צדוק.

כאשר בלבבי ובנפשי יעשה -
פירש שיעשה כל אשר ברצוני.

וכן תירגם יונתן:

די במימרי וברעותי יעבד.

בית נאמן -
פירש קיים, כמו: במקום נאמן, כי זרע צדוק היו כוהנים גדולים.
וכן תמצאם מיוחסים בדברי הימים עד עזרא.

והתהלך לפני משיחי -
הוא וזרעו.

ואמר: לפני משיחי, כי הכהן היה בא לפני המלך להורותו הדרך הטובה ולא היה המלך בא לפני הכהן הגדול אלא כשהיה שואל באורים ותומים, כמו שכתוב: ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים, אבל בכל עת אחר שירצה המלך לראות הכהן הגדול ולדבר עמו, הכהן היה בא לפניו.
וכן אמר זכריה הנביא: וישב ומשל על כסאו והיה כוהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם.
ופירש: והיה כוהן על כסאו, כמו לפני כסאו, כמו: עומדים עליו נצבים עליו, שהוא כמו לפניו

ויונתן תרגם:

וישמש קדם משיחי.

ונראה כי דעתו כמו שפירשנו.

[ב, לו]
להשתחוות לו -
כתרגומו:

לאישתפלא ליה,

כלומר ישפיל עצמו לפניו ויבקש ממנו על מחיתו.

לאגורת כסף -
בעבור אגורת כסף והאלף נוספת והוא מן עשרים גרה,

ותרגומו:

למעא דכסף,

כתרגום:

עשרים גרה - עשרים מעין.

ויש מפרשים אותו מתרגום:

שכר – אגרא.

וככר לחם -
כתרגומו:

פיתא דלחמא,

כלומר חתיכת לחם.

ספחני נא-
חברני נא, כמו: ונספחו על בית יעקב מהסתפח בנחלת ה', עניין החבור והדבוק.

אל אחת הכהונות -
אל אחת ממשמרות הכהנים.

וכן תירגם יונתן:

מניני כען לחדא ממטרת כהניא.