[כג, א]
שוסים -
בוזזים, כמו זה חלק שוסינו.

[כג, ב]
וישאל דוד בה' -
בסוף הענין מפרש במה שאל והוא שאמר: ויהי בברוח אביתר אפוד ירד בידו.

[כג, ג]
ביהודה יראים -
הנה אנחנו בין בני ישראל אנחנו בסכנה מפני שאול ונשים עצמינו יותר בסכנה בין פלשתים ומפני דבריהם הוסיף דוד לשאול ולא מפני עצמו כי הוא בפעם הראשונה היה בוטח, אלא מפני אנשיו הוסיף לשאול וכשראו אנשיו שהבטיחו האל פעמים הלכו עמו.

[כג, ה]
וינהג את מקניהם -
איך היו מקניהם במלחמה, אלא כשהכה דוד מהם מכה גדולה רדף אחרי הנסים מהם, עד ארץ פלשתים ונהג את מקניהם.

[כג, ו]
אפוד ירד בידו -
פירשו אותו כמו הוריד.

וכן תירגם יונתן:

אחית,

ואני מפרשו בודד כמשפטו.

ואמר ירד –
כלומר ירד האפוד בדרך מקרה ביד ואע"פ שהורידו, לא הורידו מדעתו אבל כשלקח כליו עמו בברחו, לא השגיח מה לקח ומה הניח כאדם בורח והיתה סבה מאת ה', והיה האפוד בדרך מקרה בין כליו, לפיכך אמר: ירד ולא אמר הוריד.

[כג, ז]
נכר -
פירש סגר ומסר, אמר מאחר שהוא בעיר דלתים ובריח לא ימלט מידי, כי משאהיה סביב העיר ואצור עליה לא יוכל לברוח מן העיר כי עיר דלתים ובריח הוא, והוא לא חשב שיהיה אדם שיגיד לדוד.

[כג, ח]
וישמע -
כמו ויאסף, לפי שהעם נאספים ע"י כרוז משמי,ע וכן במשנה משמיעין על השקלים פירש מכריזין.

[כג, ט]
מחריש הרעה -
עניינו חושב, כמו: אל תחרוש על רעך רעה.

[כג, יב]
היסגרני -
פירש מוסרים, מכאן למדו רז"ל:

שאין שואלין באורים ותומים שני דברים כאחד, ואם שאל אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין אלא ראשון, שהרי דוד אמר היסגירוני הירד ויאמר ה' ירד הנה הוא שאל שני דברים לא השיבו אלא אחד, והשיבו ה' על הראוי להיות ראשון, והוא ירד כי דוד שאל שלא כסדר וכיון שהכיר במענה כי שלא כסדר שאל חזר ושאל כסדר, היסגירו בעלי קעילה אבל אם היה צורך השעה לשאול שני דברים כאחד, כגון שאין שהות לעמוד, שואלין על שני דברים ומשיבין על שניהם כאחד, כמו ששאל דוד הארדוף אחרי הגדוד הזה ואשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל.

בעלי קעילה -
אדוני העיר וגדוליה.

ויונתן תרגם:

יתבי קעילה.

[כג, יג]
באשר יתהלכו -
הלכו בדרך מקרה באיזה מקום שיזדמן להם לשבת שם.

ויונתן תרגם:

באתר דכשר להלכא.

[כג, יד]
במצדות -
בסלעים הגבוהים שהיו במדבר.
ופירושו לפניו: וישב בהר במדבר זיף.

[כג, טו]
וירא דוד -
כי הכיר דוד כי שאול יצא לבקש את נפשו שם במדבר זיף, כי שמע כי הזיפים אמרו לו כי הוא מסתתר שם, והיה בדעתו ללכת משם ובין כך בא אליו יהונתן שם וכרתו ברית שניהם והלך יונתן ודוד יושב עדין בחורשה, וכאשר שמע כי שאול בא הלך לו למדבר מעון והוא סמוך למדבר זיף, כמו שכתובים שניהם בנחלת בני יהודה מעון כרמל וזיף.

בחרשה -
פירוש ביער.

תרגום:

יער – חורשא,

והה"א נוספת כי הטעם מלעיל, או בחורשה שם מקום.

[כג, טז]
באלהים -
חזק ידו שלא יירא בדבר אלוהים שהבטיחו על ידי הנביא כי ימלוך, וזהו שאמר: כי לא תמצאך יד שאול אבי.

וכן תירגם יונתן:

ותקיף ית ידיה במימרא דה'.

[כג, יז]
אהיה לך למשנה -
אני מבקש ממך שאהיה אני משנה לך כשתמלוך.

ידע כן -
שתמלוך והיו יודעין זה מפי השמועה, שנמשח דוד למלך.

[כג, יח]
לפני ה' -
אורים ותומים שהיו שם עם אביתר הכהן.
או פירוש שהאל יתברך יהיה עד בין שניהם.

לביתו -
תרגם יונתן:

לאורחיה.

[כג, יט]
ויעלו זיפים -
וכבר עלו הזיפים ואמרו לשאול וזהו שאמר: וירא דוד כמו שאמרנו למעלה.

[כג, כב]
הכינו עוד -
חפשו וראו היטב, שתדעו מקומו בכוון.

כי אמר אלי -
בעוד שהיה עמי היה אומר לי, כשהייתי שואלו איך היה מכה בפלשתים כל כך ואיך היה נשמר מהם והיה אומר לי כי ערום יערים הוא ובערמות ובתחבולות היה בא עליהם, שלא היו נשמרים ממנו כן עתה הוא עושה, מראה עצמו במקום זה כדי שנבקש אותו שם ומחר יהיה במקום אחר, לפיכך דעו כל המקומות אשר דרכו להתחבא שם.

ויש מפרשים:

כי אמר אלי האומר, כמו: ויאמר ליוסף, ר"ל אמר אלי המגיד, כי עתה ערום יערים הוא.

וכן תירגם יונתן:

ארי אמרין לי דערים ונפיק הוא.

[כג, כג]
אל נכון -
דבר נכון וברור.

בכל אלפי יהודה -
לפי שלא היה דוד בא אלא בארץ יהודה לפי שהיו מחפין עליו, אבל שאר השבטים אם היה בא ביניהם היו מוסרין אותו לשאול, ומה שאמר אלפי, ר"ל אכריח כל שרי אלפים שביהודה שהיו ידם עמי לחפשו היטב, כל אחד באלף שלו.

[כג, כד]
וילכו זיפה לפני שאול -
אלה הזיפים הבאים אל שאול הלכו אל זיף לפני שילך שם שאול, הלכו הם לחפש המקום שהיה שם דוד באמת ושבו אל שאול, והכתוב לא ספר התשובה אבל אחר שאמר וילך שאול ואנשיו, ידענו כי הזיפים שבו אליו טרם לכתו.

[כג, כה]
וירד הסלע -
נראה שעמק היה בין הערבה שהיה שם דוד ובין הסלע, ואמר וירד, כלומר ירד העמק לעלות הסלע ועל הדרך הזה נאמר ויעלו אותם עמק עכור כמו שפירשתיו במקומו.
ומה שאמר עוד: וישב במדבר מעון, להודיע כי לא היה לו פנאי לברוח ממדבר מעון ועלה לסלע הזה שהיה במדבר, להשתגב בו מפני שאול.

[כג, כו]
מצד ההר מזה -
זהו הסלע.

נחפז ללכת -
היה טרוד ומהיר ללכת ולברוח מפני שאול ולא יכול, כי שאול ואנשיו סבבוהו, כי אעפ"י שאמר: שאול מצד ההר מזה, כיון שראו כי רצה לברוח, סבבו הם הסלע ולא היה להם אלא לתפשם, כשבא המלאך אל שאול בסבת נורא עלילות.

ובדרש:

נחפז ללכת -
זה שאמר דוד: אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו, אמר על חנם משח אותי שמואל ואמר לי: כי משחך ה' למלך היכן היא אותה הבטחה שאמר לי, ומנין שכך אמר?! שנאמר: אני אמרתי בחפזי כל אדם כוזב אפילו שמואל היכן היא אותה הבטחה שאמר לי?!
אמר לו הקב"ה: אני מעיד עליו שנאמן שמואל, שנאמר: וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא

ואתה קראת לשמואל כוזב?!
מיד ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה וגו'.

א"ר יודן:

מלאך - שליח היה.

אמר לו רבי פנחס:

וכי השליח יועץ הוא, שהיה אומר מהרה ולכה?!
אלא מלאך מן השמים היה, שנאמר: ישלח משמים ויושיעני.

עוטרים -
כמו סובבים, כמו עטרה שהיא סובבת את הראש.
וכן: כצנה רצון תעטרנו.

[כג, כח]
מרדוף אחרי דוד -
בחירק המ"ם שלא כמנהג.

סלע המחלקות -
לפי שנחלקו בו אלה מאלה.

ותרגם יונתן:

כיף פלגותא אתרא דאתפליג ביה לבא מלכא דשאול למיזל לכא ולכא,

כלומר נחלק לב המלך אם יתעכב עד שיתפש דוד, או אם ילך אחרי פלשתים.

וכן הוא אומר בדרש:

מהו סלע המחלקות?

אמר רבי שמואל בר נחמני:

ששם נחלקו גבורים של שאול על דוד.

מהם היו אומרים:

עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו.

ומהם אמרו:

מלחמת ישראל קודמת, שבן ישי מצוי לנו בכל שעה,

דבר אחר:

מהו סלע המחלקות?
שבשעה שהיה דוד ועבדיו עוברים על אותו מקום, היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות איש שהיו אתו, באותה שעה והיו יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ואומרין: ברוך שעשה לנו נס במקום הזה.