[כד, ג]
על פני צורי היעלים -
כי היעלים בצורים ובסלעים שוכנים, כמו שנאמר: גם כן יעלי סלע והוא אקו הנזכר בתורה.

ואמרו:

כי הוא תיש הבר.

ויונתן תרגם:

על אפי שקיפי כיפיא,

ולא ידעתי מה היה דעתו לתרגם יעלים כיפיא.

[כד, ד]
להסך את רגליו -
להשתין מים.

ויונתן תרגם:

למיעבד צרכיה,

ר"ל להפנות הנקבים הגדולים.

וכן במשנה זה הכלל היה במקדש:
כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים,
והוא דרך כבוד והוא עניין יציקה מענין נסך, ואם הם שני שרשים או הוא לשון סכוך.

וכן פרשוהו רז"ל, אמר ר' אלעזר:

מלמד שעשה עצמו כסוכה כלומר מתוך צניעות גדולה שהיתה בו היה מסכך עצמו בעת היציאה, שלא יראה בשרו ערום ורגליו דרך כבוד והוא כינוי לאבר היציאה, וכן: את מימי רגליהם.

בירכתי המערה -
נחבאו שם מפני שאול.

[כד, ה]
אשר אמר ה' -
אמר לו ע"י שמואל או גד או נתן הנביא, שיתן אויביו בידיו ושיצלח למלוכה, אבל על שאול לא נאמר לו כי לא נפל בידו, אבל אנשי דוד אמרו לו: אחר שהאל הבטיחך שיתן אויביך בידיך, הנה שאול ראש אויביך והנה עתה הגיע היום כי הנה הוא בידך.
ולטעם זה פירשתי שכתיב איביך וקרי אויביך.

כאשר יטב בעיניך.-
ביו"ד אית"ן לבד ויו"ד השרש נפלה מהמכתב.

ויכרת את כנף המעיל -
דרשו רבותינו:

כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר: ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו בעונש שכרת מעיל שאול, היה לו זה.

[כד, ו]
ויך לב דוד אותו -
חשש בלבו שמא יחשוב ה' לו עון בכרתו כנף מעיל המלך, כי אף על פי שהוא היה רודפו, אעפ"י כן יש לו לירוא ממנו.

ויונתן תרגם:

וחש דוד בליביה.

[כד, ז]
חלילה לי -
הם חשבו כי להרגו הלך אליו ובראותם כי בא וכנפו בידו, אמרו לו: למה לא הרגתו?!
אמר להם: חלילה לי כי משיח ה' הוא.

[כד, ח]
וישסע -
סלק אותם מעליו בדברים טובים, כי הם היו רוצים לקום עליו להרגו, כיון שלא הרגו כאשר חשבו הם ובאמרו בדברים בפתח הביונתן תרגם מורה על הידיעה, ר"ל אותן דברים שזכר כי משיח ה' הוא וכיוצא בדברים אלו.

ויונתן תרגם:

וישסע ופייס.

בדרך -
באותו דרך שזכר.
וכן: ויבא אל גדרות הצאן על הדרך:

[כד, ט]
מן המערה -
כן כתיב וקרי מהמערה והענין אחד.

[כד, יא]
ואמר להרגך -
מחלוקת בקריאת המלה הזאת, לבן אשר הרי"ש מעמדת בגעיא והגימל בשוא ופתח ולבן נפתלי הרי"ש חטופה ופרש ואמר כל אחד מאנשי דוד, שהיו רוצים להרגו לולי כי שסעם דוד בדברים.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

ואמרו אוחרנין למקטלך וחסת נפשי עלך.

ויש נוסחאות:

וחסית עלך,

ורז"ל פירשו ואמרו:

הכתוב אומר: הבא להרגך השכם להרגו, אם במחתרת ימצא הגנב, כלומר בהיתר הייתי יכול להרגך, לולי שחסה נפשי עליך.

ותחס עליך -
נפשי או עיני.

ורז"ל פירשו:

צניעות שהיתה בך חסה עליך, כי מותר היה להרגך כי רודף אתה והבא להרגך השכם להורגו.

[כד, יב]
ואבי -
כתרגומו:

רבוני.

ראה -
ראה בעיניך הכנף וראה בלבך צדקתי ויושר לבבי, שלא הרגתיך.

צודה -
אורב.
כתרגום:

כמין.

וכן: ואשר לא צדה.

[כד, יד]
משל הקדמוני -
משל מאדם הקדמוני כי הוא סמוך, רוצה לומר המושל הראשון אשר אמר זה המשל והיה המשל בפי כל אדם אחריו.

ותרגם יונתן:

כמה דאמרין מתלא דמלקדמין.

מרשעים יצא רשע -
מהם יצא הרשע שיכלם ויאבדם מן העולם, אבל ידי לא תהיה בך, כי ממקום אחר יבא לך הרע.
או פירושו מרשעים יצא מעשה הרשע, כלומר כמו שהם רשעים בלבם, כן יעשה מעשה רשע ולבם יבחן במעשיהם, וכן אני מכיר לבך כי לא תרחם עלי אם אפול בידך, אף על פי כן ידי לא תהיה בך.

ורז"ל פירשו:

משל הקדמוני משל קדמונו של עולם הוא הקב"ה והוא מה שאמרה תורה והאלהים אנה לידו כלומר, ראוי היה זה למות אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, כך ונקמני ה' ממך על ידי רשע כמותך, לא על ידי כי ידי לא תהיה בך.

[כד, טו]
אחרי כלב מת -
כלומר כי ככלב אני חשוב כנגדך ולא חי אפילו מת.

ותרגומו:

חלש חד,

וכן פרעוש אחד,
תרגומו:

הדיוט חד,

כלומר דרך משל קרא עצמו כלב ופרעוש, כלומר אדם פחות והדיוט והפרעוש ידוע, כי הוא השחור ממין המאכלת ודמה עצמו לדבר קל וחלש ואמר: כי פרעוש המוצאו בבגד או בבשרו רודפו כי הוא מדלג ממקום למקום, כלומר מה מעלה הוא לך ומה גבורה שאתה רודף אחרי כמו הרודף אחרי הפרעוש.

[כד, יט]
ואת הגדת -
כן כתיב וקרי ואתה, ואחד הוא:

[כד, כ]
ושלחו בדרך טובה -
כי העושה זה באמת האל ישלם לו טובה, כן ישלמך כלומר שכר יהיה לך מאת האל בעשותך זה.

[כד, כא]
ידעתי כי מלוך תמלוך -
כי אני רואה אתה נצול מידי בכל עת ולא תמצאך ידי ואפשר גם כן ששמע שמשחו שמואל למלך וכי שמואל אמר לו בדבר עמלק: קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך לפיכך אמר: וקמה בידך, כלומר מה שלא קמה בידי.

ובמדרש:

כמו שכתבנו למעלה בפסוק ויחזק בכנף מעילו ויקרע כי שמואל רמז לו שם, מי שיכרות כנף מעילו הוא ימלוך תחתיו ועתה כאשר כרת כנף מעילו ידע שזה הוא שאמר לו שמואל, לפיכך אמר לו: ידעתי כי מלוך תמלוך.

[כד, כב]
ואם תשמיד את שמי מבית אבי -
זהו אם תכרית את זרעי, שאמר וכפל הענין לחזק כי הבנים הם שמות האבות ובהם יזכרו.
וכן: והכרתי לבבל שם ושאר וגו'.
וכן: לא יכרת שמו מלפני.