[כח, ג]
ושמואל מת -
ואף על פי שספר מיתתו למעלה, ספר גם כן הנה מפני המעשה שעשה שאול שדרש בבעלת אוב בעבורו, ואילו היה הוא חי לא היה דורש כי אם מאתו, כי כבר הוא ביער האובות והידעונים ואף על פי כן נחשב לו דרישת האוב לעון גדול, כמו שאומר עליו בדברי הימים: וימת שאול במעלו וגו' וגם לשאול באוב לדרוש.

ורבותינו ז"ל דרשו בו כן:

כתיב: וימת שמואל וכתיב ושמואל מת!
אמר ר' יוסי:
ושמואל מת מיתת וודאי וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענין נבל, שנאמר: וימת שמואל וכתי' בתריה: ואיש במעון וגו'.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
הכל סופדין וטופחין במיתת שמואל וזה הרשע עושה לו מרזחים, רוצה לומר שמחות!

ויקברוהו ברמה ובעירו -
לפי שהיו שתי רמות, כמו שאמר מן הרמתים לפיכך אמר ובעירו כלומר באותה רמה שהיתה עירו.
או פירוש ובעירו - כי בתוך העיר קברוהו לא חוץ לעיר.
וכן כתיב למעלה: בביתו ברמה.

ויונתן תרגם:

וספדו עלוהי אינש בקרתיה,

כלומר ספדו לו כל ישראל שבאו לקברו ספדו לו שם ברמה, ואותם שלא באו ספדו לו כל אחד בעירו, כי בכל ערי ישראל ספדו לו בשכר שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם.

[כח, ו]
וישאל שאול בה' ולא ענהו -
ובדברי הימים אמר: ולא דרש בה'?!
אלא כיון שדרש באוב אחר כן כאילו לא דרש בה', שהרי השוה דרישתו באוב כדרישתו בה' ומה שאמר: וישאל שאול בה', מפרש אחר כן במה שאל ואמר גם בחלומות גם באורים גם בנביאים וכל גם וגם לרבות האחד על חברו, כמו: גם אתה גם בנך גם בן בנך.

ופירוש בחלומות –
באנשים שעושין שאלת חלום.

ומה שאמר: באורים - והם לא היו אצלו, שהרי היו עם אביתר שהיה עם דוד, אפשר ששלח שם אנשים לשאול בהם על המלחמה הזאת.

ופרש בנביאים –
תלמידי שמואל הנביא, כמו שכתוב: להקת נביאים נבאים וגו':

[כח, ז]
בקשו לי אשת בעלת אוב -
אשת במוכרת כמו אשת יפת תואר, נפל אשת ואמר אשה ולא איש, לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים, לפי שהן קלות הדעת ולטעם הזה אמר הכתוב: מכשפה לא תחיה.

הנה אשת בעלת אוב בעין דור -
אמרו במדרש:

זו אשת צפניה, אמו של אבנר.

[כח, ח]
ויתחפש -
השתנה, שהפשיט בגדי מלכות שהיה לובש ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכירהו האשה.

ושני אנשים עמו -
אמרו בדרש:

זה אבנר ועמשא.

ויבאו אל האשה לילה -
גם זה כדי שלא תכירהו לפירש בא בלילה.

ובדרש:

יום היה, אלא מתוך צרתם היה דומה להם לילה.

קסמי -
משפטו על המנהג קסמי בשקל מלכי עלינו ונהפך הקמץ חטף לעי"ן הפועל ופ"א הפעל בקמץ רחב, לתפארת המלה והקסם הוא כלל לכל המעשים ההם הנעשים בלאט, לפירש אמר קסמי

ופרש אחר כן באוב.
וכן וקסמים בידם בלעם בן בעור הקוסם, כמו מקסם חלק והדומים להם.
ולפעמים הוא פרט לקצר המעשים ההם, כמו: ולא קסם בישראל, וקוסם קסמים, מעונן ומנחש, כי כל אחת מלאכה אחת בפני עצמה היא.

[כח, ט]
מתנקש בנפשי -
בעצמי להמיתני, משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני.

[כח, י]
אם יקרך עון -
דגש הקו"ף, לתפארת הקריאה.

[כח, יב]
ואתה שאול -
היאך הכירה אותו?
אמרו ראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה, כי כל העולים באוב עולים רגליהם מלמעלה וראשם למטה, כיון שראתה אותו עולה בראשו מלמעלה, ידעה שלא היה זה אלא לכבוד מלכות, לפיכך אמרה: ואתה שאול ולפיכך זעקה כי יראה שבא לנסותה ולהרוג אותה, לפיכך אמר לה שאול: אל תראי, כלומר ממה שאת יראה אל תראי כי לא אמיתך, כי כבר נשבעתי לך, אבל מה ראית שהכרת שאני שאול?
ותאמר האשה אלוהים ראיתי עולים מן הארץ –
ראיתי אדם גדול עולה מן הארץ רגליו כלפי הארץ מה שאינו מנהג העולים, לפיכך ידעתי כי שאול המלך אתה ולכבודך עלה כן.

[כח, יג]
אלהים -
גדול, כמו: אלוהים לא תקלל ורבוי עולים כרבוי אלוהים לכבוד.

ובדרש:

נפשו של משה העלה עמו לבקש רחמים על ישראל, לפיכך אמר עולים והקדוש ברוך הוא אמר: אם יעמוד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל העם הזה.

ויונתן תרגם:

מלאכא דה' חזיתי דסליק מן ארעא.

[כח, יד]
כי שמואל הוא -
לפי שמנהגו היה שהיה עוטה מעיל.

[כח, טו]
הרגזתני -
ממנוחתי.

להעלות אותי -
ממנוחתי.

ובדרש:

לשון פחד ורעדה הוא, פחדתי מיום הדין, הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין.

גם ביד הנביאים גם בחלומות -
ולא אמר באורים, כמו שאמר למעלה הכתוב, כי באורים שאל.

אמרו בדרש:

כי בוש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים.

ואקראה לך -
בה"א נוספת כמנהג כמו אשמעה אשמרה, אבל להיות למ"ד הפעל בסגול אינו כמנהג ובא כמוהו ידשנה סלה.

[כח, טז]
ויהי ערך -
שונאיך וכן והשמדתי עריך.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ומימרא דה' רחוק יתך והוה בסעדיה דגברא דאת בעיל דבביה.

[כח, יז]
ויעש ה' לול-
דעת התרגום:

לו לדוד,

ולפי הפשט לו כמו לך, כי כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח בענין אחד.

[כח, יח]
על כן הדבר הזה -
כבר פירש למעלה בפסוק קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום.

[כח, יט]
אתה ובניך עמי -
שתהיו מתים, כמו שאני מת.

ודרשו בו:

עמי - במחיצתי ובשכר שתרד למלחמה על מנת למות ולא תברח, יכופר לך עון נוב עיר הכהנים ותהיה עמי במחיצת הצדיקים.

וכן דרשו:

בשכר שנתבייש במעשה נוב ולא זכר אורים, נתכפר לו אותו מעשה וסמכו זה עוד לפסוק: למען תזכרי ובשת בכפרי לך וגו',

שכל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו.

ולפי הפשט: אע"פ ששמואל אמר לו שימות, לא יתכן שהיה בורח ויניח עמו במלחמה ועל כל פנים היה לו לירד במלחמה, אם למות אם לחיים.

[כח, כ]
וימהר שאול -
מהר להשתחות כנגד שמואל, כלומר כנגד הקול שהיה שומע, כי הוא לא היה רואהו כמו שעתידים אנו לפרש.

מלא קומתו -
מהפחד שהיה לו שהפחידו שמואל והכניס בלבו מדבריו של שמואל, ומפני שלא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה ולא היה בו כח וגם לא רצה שיקימוהו מן הארץ לרוב דאגתו.

וירא מאד -
ביו"ד איתן לבד ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב.

גם כח לא היה בו -
לקום מן הארץ אחר שנפל ארצה.

[כח, כא]
ואשים נפשי בכפי -
כי הייתי יראה ממך שלא תהרגני, כמו שהכרת האובות והידעונים מן הארץ.

וכן תרגם יונתן:

ומסרית נפשי כעל גב לאתקטלא.

ויש מפרשים:
כי עושה המעשה ההוא - הוא בסכנה.

[כח, כג]
ויפרצו בו עבדיו -
כמו ויפצרו ,
כמו ויפצר בם מאד.

אל המטה -
כמו על המטה.
כמו: אל ההרים לא אכל, ר"ל על ההרים לא אכל ורבים כמוהו.

[כח, כד]
עגל מרבק -
עגל מפוטם והמקום שמפטמין אותו שם יקרא מרבק.

וכן תרגם יונתן:

עגל פטים,

ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל:

הכניסה לרבקה ודשה.

ותפהו מצות -
האל"ף נעלמת מהמכתב ואמר זה, להודיע כי מיהרה לאפייתו ולא המתינה לו עד שיחמץ להאכילו מהרה, לפי שראתה אותו נבהל מאד ואני רואה לפרש הנה מעשה האוב לפי מה שנמצא כתוב.

אמרו רז"ל:

בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו ומדברים דברים העתידים. ופירוש מבין הפרקים שמשמיע קול נמוך מבין פרקי איבריו ומתחת שחיו על ידי מעשים שעושה שמקיש בזרועותיו.

ויש אומרים:

אף מקטיר קטרת לשד והשד הוא העונה והמדבר

ואמרו עוד:

בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת ופרש המעלה בזכורו שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר, כדרך ששמע שאול קולו של שמואל והקול נמוך מאד, כמו שכתוב: והיה כאוב מארץ קולך.
הנשאל בגלגלת גם הוא יקרא אוב ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם, או של זכוכית זכה ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב כן פירשו רז"ל.

והרב החכם הגדול רמב"ם ז"ל פירש:

במעשה אוב בהקשת זרועותיו, שאמר שאוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו.

ופרש מעשה גלגלת שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת ומנחש בה, עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו.

ועוד אמרו רז"ל:

שלושה דברים נאמרו במעלה זכורו המעלה רואהו ואינו שומעו ומי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו, כך שמואל אשה שהעלתו ראתהו ולא שמעתהו, שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו.

וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה:

וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר אבל האשה עשתה הכל ברמאות כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה למה רמיתני ואתה שאול ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה.
ומה שאמר ויאמר שמואל אל שאול על מחשבת שאול כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו ומה שאמר ולא עשית חרון אפו בעמלק ידוע היה דבר זה, כי מאותה שעה אמר לו שמואל וימאסך מהיות מלך ומה שאמר לרעך לדוד ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך.
ומה שאמר: מחר אתה ובניך עמי מדרך סברא אמר זה.

זהו פירש רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל

ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל.

אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו:

אמת הוא כי רחוק היא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה, כמו שנאמר ותזעק בקול גדול ואשר אמרה האשה: את מי אעלה לך דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה, אלה דבריהם.

ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה: אם הקב"ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים, אלא על ידי אשה בעלת אוב?!

ועוד: איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים, אם עניין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו ומי יאמר שיטעה הוא בזה ואין זה הדעת מקבלו, והנכון הוא מה שפירשנו.