[ג, א]
משרת את ה' -
כבר פירשנוהו.

יקר -
שלא היו נביאים בישראל וזה: אין חזון נפרץ, שלא היה החזון נפרץ אלא נגדר וסתום.

ותרגומו:

הוה כסי ביומיא האינון לית נבואה גליא.

[ג, ב]
ויהי ביום ההוא -
הלילה בכלל היום.

במקומו -
במקום שהכהנים ישנים, לפנים מן הלוים.

החלו כהות -
להיות כהות, כי הוא תואר.

לא יוכל לראות -
תוספת ביאור.
ופירש: לא יוכל לראות היטב, אבל רואה היה, שהרי אמר: החלו ולא אמר: כהו.
וכן הוא אומר ביעקב אבינו: לא יוכל לראות ואח"כ אמר: וירא ישראל את בני יוסף.
וטעם הספור הזה במקום הזה, אם ענינו על דרך פשוטו לא מצאתי לו טעם נכון, ואם הוא דרך משל, ור"ל עיני הלב, כלומר רוח הקדש וטעמו, שהיתה רוח הקדש הולכת ופוסקת ממנו שלא הייתה רגילה אצלו כבתחלה מפני מעשה בניו, לפיכך באה הנבואה הזאת אל שמואל ולא באה אליו.

ובדרש אומר:

כהות ממש, ואמר: כל המעמיד בן רשע עיניו כהות.
מנא לן?
מיצחק.
וכן עלי ולדעת הדרש היה הספור הזה הנה, לפי שעתיד לזכור הנבואה שבאה לשמואל, על עון בניו.

[ג, ג]
ונר אלוהים טרם יכבה -
אם על נרות המנורה אמר, היה זה קודם עלות השחר, כי הנרות היו דולקים מערב עד בוקר אף על פי שפעמים היו כבות מקצתן בלילה ושמן היו נותנים בהן במדה שהיו דולקים מערב עד בקר, וברוב פעמים היו דולקים עד הבקר ונר מערבי בכל זמן היו מוצאים אותו דולק.

ואמר כי באה נבואה זאת לשמואל קודם שכבו הנרות בעוד לילה, כמו זמן קריאת הגבר, שהרי אומר אחרי כן: וישכב שמואל עד הבקר.

ובדרש אמר:

כי על נר הנבואה אמר.

ואמרו:

וזרח השמש ובא השמש -

עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק אחד, הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא ישקיע שמשו של משה מזריח שמשו של יהושע, עד שלא תשקע שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל, וזהו שאמר: ונר אלוהים טרם יכבה.

ושמואל שוכב בהיכל ה' -
בהיכל ה' דבק עם ונר אלוהים טרם יכבה, כי הנר היה בהיכל ה' ושמואל היה שוכב במקומו, כי שמואל לא היה שוכב בהיכל ה' אלא בעזרת הלוים, לפיכך האתנחתא בשוכב, לפי שאינו דבק עם בהיכל ה'.

וכן פירשו רבותינו ז"ל:

כי לא יתכן להבין הפסוק כמשמעו, שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וכל שכן שכיבה וכל שכן בהיכל.

וכן תירגם יונתן:

ובוצין בית מקדשא דה' עד לא טפא ושמואל שכיב בעזרת לואי וקלא אישתמע מהיכלא דה' דתמן ארונא דה'.

ובדרש:

ירעם אל בקולו נפלאות.

תמן תנינן:

נעלה הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ, קפץ הדבר על עלי ודבר על שמואל מבחוץ.

אשר שם ארון אלהים -
בלא ה"א הידיעה.
והמסרה:

לית כוותיה.

[ג, ז]
טרם ידע את ה' -
פירש: טרם שידע את ה' היה זה שקרא אליו ולא הבין, כי עדיין לא ידע את ה' ולא נגלה אליו דבר ה' בנבואה, לפיכך לא היה מבין כי ה' קורא על בן אדם, לפיכך קם שלוש פעמים אל עלי בטרם ידע.

וטרם יגלה -
הוא כפול דבר, או פירש טרם ידע, כי עדיין לא ידע בחכמת האלהית אף על פי שלמד בשאר החכמות, כי אילו למד בזאת החכמה היה מבין ומבחין בקול הנבואה, ונראה שכן דעת יונתן שתרגם:

עד דלא אליף למידע דחלתא דה'.

[ג, ח]
ויבן עלי -
כי בשתי הפעמים חשב עלי כי נדמה לו לשמואל כי אדם קורא אותו ומתוך שנתו היה נדמה לו זה ולא היה קורא לו אדם, אבל כאשר ראה כי שלוש פעמים זו אחר זו שמע הקול אחרי שניער משנתו, ידע כי לא היה טועה שמואל ובאמת היה שומע הקול ולא היה קול אדם, כי לא היה שם אדם אחר שהיה קורא אותו, לפיכך הבין עלי כי קול מלאך ה' היה.

והחכם ראב"ע פירש:

כי לפי ששמואל לבדו היה שומע הקול ועלי לא היה שומע אותו ידע עלי והבין כי קול הנבואה היה, שהקב"ה משמיע אותו למי שירצה.
וכן: וישמע את הקול מדבר אליו.

וכן אמרו רבותינו ז"ל:

מדבר אליו - קול לו קול אליו, משה שומע ואין ישראל שומעין.

[ג, י]
ויבא ה' ויתיצב -
נראה בפעם הזאת נראית תמונה לנגד עיניו במראה הנבואה, לפיכך אמר: ויתיצב, כמו: ויתיצב מלאך ה' בדרך.

דבר כי שומע עבדך -
ולא אמר ה' כמו שאמר לו עלי, כי היה ירא עדיין מהזכיר השם במראה הנבואה.

ויש בו דרש:

כי חשש עדיין שמא קול שד הוא וזה רחוק.

[ג, יא]
עושה דבר -
זהו גלות הארון.

תצלינה -
מבנין הפעיל, שרשו צלל והוא עניין הרגשה, כמו: לקול צללו שפתי.

ביום ההוא -
ביום שיהיה זה הדבר הקשה: אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו, ביום ההוא אקים אל עלי מה שדברתי אל ביתו, על ידי איש האלהים כמו הכתוב למעלה, כי ביום ההוא תהיה תחלת הפורעניות הבאה על בית עלי, שימותו בניו וכן אכלה הרעה על בית עלי עד עולם.

אל ביתו -
כמו על ביתו.
וכן: אל ההרים לא אכל.

[ג, יג]
כי שופט אני -
לא יכלה משפטי בזרעו עד זמן קצוב, אלא עד עולם אשפטם שיתבזו ויתקצרו ימיהם.

בעון אשר ידע -
בעון סמוך למלת אשר, כאילו אמר: בעון הדבר אשר ידע ובעונו ילקה זרעו עד עולם, שכתוב ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם, ואף על פי שהיו בבנים זכאים, האל יתברך שמו קורא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות, ידע כי לא יהיה בבניו עד עולם שיהיה זכאי כל כך שלא יזכר לו עון אבותיו זה.

כי מקללים להם בניו -
תיקון סופרים, כי לא רוצה לומר לאל יתברך אלא שכנה הכתוב, וזה אחד משמנה עשר פסוקים שהם תיקון סופרים, והקללה הזאת הוא עניין בזיון, כמו שאמר עליהם: ובוזי יקלו.

ויונתן תרגם:

ארי מרגזין להון בנוהי.

לא כהה בם -
לא עצרם ולא מנעם אף על פי שאמר: אל בני כי לא טובה השמועה. זה היה לעת זקנותו שלא היו יראים ממנו, ומתחלת עשותם הרעה היה לו למנעם ולהריב עמהם בחזקה ולא עשה כן.

[ג, יד]
בזבח ובמנחה -
לפי שהיו הם כוהנים ומקריבים זבח ומנחה אמר כן, כלומר לא תועיל להם כהונתם לפני, או מפני שמעלו בזבח ובמנחה, אף על פי שישתדלו בזבח ובמנחה לכפר מעלם לא יכפר להם לעולם.

ורבותינן ז"ל דרשו:

בזבח ובמנחה הוא דלא יתכפר, אבל יתכפר בתלמוד תורה ובגמילות חסדים.

ומהם אמרו:

אבל מתכפר בתפילה.

[ג, טו]
ויפתח -
כלומר קם בבקר ופתח דלתות בית ה', כמנהגו ולא הלך אל עלי בקומו לספר לו המראה, כי ירא מהגידה לו.

[ג, יז]
כה יעשה לך אלהים -
כן הוא מנהג הלשון לאמר דבר זה בשבועה.
וכן: כה יעשה לי אלוהים.

ובדרש:

כה יעשה לך אלוהים -
כשם שאין בני יורשים את מקומי, כך אין בניך יורשין את מקומך.

[ג, יח]
ולא כחד ממנו -
ובדרש:

אף על פי כן באה לו קללתו, מכאן אמרו: קללת חכם אפילו על תנאי היא באה.

ה' הוא -
בדרש אמר ליה:

אדון הוא מר הוא הטוב בעיניו יעשה.

[ג, יט]
ולא הפיל מכל דבריו ארצה -
כל מה שהיה אומר היה בא והקב"ה מקיים על ידו, אפילו הדברים שהיה אומר שלא ברוח נבואה, ובזה הדבר ידעו כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא ה'.

ותרגומו:

ולא בטיל מכל פתגמוהי לארעא.

[ג, כא]
להראה -
בחולם.
וכן: להראה אל מנוח, כמו שבא בשלמים: הנתן תנתן.

כי נגלה -
טעם מלת כי, לפי שאמר: ויוסף אמר: כי המראה הראשונה הבאה לשמואל הייתה בשילה בבית ה', וכן עתה הוסיף להראה לו בשילה והמראה הזאת הייתה לו, לצוות בני ישראל לצאת לקראת פלשתים למלחמה, וזהו שאמר: כדבר ה'.
וכן אמר: ויהי דבר שמואל לכל ישראל.