[ד, א]
ויצא ישראל -
כלומר ציווה אותם לצאת בדבר השם ויצאו וצוה אותם לצאת להנגף לפני פלשתים, לפי שהיו ענושים וחייבים את המשפט הזה.
וכן במלחמת הגבעה ציווה אותם לעלות וינגפו.

על האבן העזר -
כמו: הארון הברית והכותב אמר זה, כי כשהיתה זאת המלחמה אבן נגף הייתה ולא אבן עזר ועדיין לא נקראה אבן העזר, כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלשתים בין המצפה ובין השן שקרא אותה שמואל אבן העזר, שעזרם האל יתברך באותה מלחמה, אבל מה שנכתב הנה אבן העזר דברי הסופר הם, וכן וירדף עד דן.

[ד, ב]
ותטש המלחמה -
כענין: ויטש על המחנה, עניין התפשטות הדבר.

ויונתן תרגם:

ואתרטישו עבדי קרבא.

[ד, ג]
ויושיענו -
תרגם יונתן:

ובדיל יקר שמיה נתפריק מיד בעלי דבבנא.

[ד, ד]
את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים -
טעם הספור הזה לומר, כי הוא אדון החילו' להגביר אוהביו ולהחליש אויביו, ויושב הכרובים אמר, להודיע כי הוא קרוב לבני אדם לכל אשר יקראוהו באמת ולולי העונות, לכל זה היה נמצא והעונות גרמו, ומפני זה אמר: ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופנחס, להודיע כי הם גרמו המכשלה וכדי שיבואו למלחמה, הייתה סבה מאת האלהים ששאלו זקני ישראל את הארון והם גרמו את המכשלה עם עונות ישראל הבאים למלחמה, כי היו בהם עובדי ע"א וארון זה - הוא הארון שבו מונחין שברי לוחות, והוא היה יוצא עמהם למלחמה והוא שנאמר עליו: וארון ברית ה' נוסע לפניהם.

ומצאנו מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל בזה:
מהם אמרו:

כי לוחות ושברי לוחות מונחין בארון א' וספר תורה עמהם בארון. ומ"ש: ושמת אותו מצד ארון ברית ה', פירושו ושמתם אותו בארון מצד לוחות ברית השם.

ומהם אמרי:

כי כמין גלוסקא עשו לארון מבחוץ ושם היה ספר תורה מונח, וזהו שאמר: מצד ארון ברית ה'.

ומהם אמרו:

כי בארון אחד לבדו היה ספר תורה מונח.

ומהם אמרו:

כי לשברי לוחות היה ארון לבדו והוא היה יוצא למלחמה.

והפסוקים מוכיחין כי הלוחות השלימות היו בזה הארון שהביאו במחנה, שהרי אמר: יושב הכרובים, מראה כי הכרובים היו עליו.
ועוד: כי זה הארון שיצא למלחמה זה הוא הארון שהיה בבית השמש בשובו משדה פלשתים, והוא שהיה בקרית יערים ובבית עובד אדום ובעיר דוד, ומעיר דוד העלוהו והכניסוהו לבית קדש הקדשים.

[ד, ח]
מיד האלהים האדירים האלה -
תרגום יונתן:

מיד מימרא דה' דעובדוהי רברבין אילין אינון גבורתא דה' וגו'.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

במדבר מן ומדברך נאוה וזה פירוש במצותו ובדברו הכה במצרים ועתה הוא בעצמו בא אוי להם.

ובדברי רבותינו ז"ל:

עירובי דברים נאמרה הפרשה, מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה - ע"כ דברי צדיקים שבהם, אבל הרשעים היו אומרים: אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, אמרו: עשר מכות היו לו וכלן הביאן על המצרים, ושאר המכות כלה על עמו במדבר, אין לו מכה עוד.
מעתה אמר להם הקב"ה: אתם אומרים שאין לי מכה עוד, אני מביא עליכם מכה שלא הייתה מעולם והיה אחד מהם יוצא בטחור ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו וחוזר לתהום. וכן הוא אומר: ותכבד יד ה' על האשדודים.

ויש מפרשים:

מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה -
כי מנהג לשונם היה לקרא לאלהים אחרים לשון רבים, וזהו שאמרו: מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה וכיוצא בדבר: ואתה עיף ויגע - על ישראל, ולא ירא אלוהים -

על עמלק עירובי דברים כתובין כאן.
וכן יתכן להיות כפשוטו.

[ד, יב]
וירץ איש בנימן -
דרשו בו:

שהוא היה שאול בן קיש, שחטף הלוחות מיד גלית הפלשתי וברח לו ורחוק הוא, שהוציא אדם את הלוחות מהארון, שהרי כמה נגעים וכמה רעות באו לפלשתים מקדושת הארון בהיותו בארץ פלשתים לבד, כל שכן אם שלחו יד בו, כי גם אנשי בית שמש שהיו ישראלים מתו כמה מהן, כי ראו בארון ה'.

[[ד, יג]
יד דרך מצפה -
כתיב יך, כלומר שהיה לבו מכה אותו ומפחד על ארון האלהים שיצא ונכתב יך לזה הטעם על דרך: ויך לב דוד אותו וקרי יד שפירש מקום, כמו: ויד תהיה לך, כלומר היה יושב על הכסא במקום שהיה רואה דרך הבאים מן המלחמה והיה מצפה ומיחל שיבא אדם, כי היה לבו חרד על ארון האלהים.

ויונתן הוסיף בו שער שתירגם על כבש אורח

תרעא מסכי,

כמו שאמר בפסוק האחר:

בעד יד השער.

[ד, טו]
ועיניו קמה -
כל אחת מעיניו קמה, כלומר כהתה ואמר לשון קימה בעין.
וכן: כי קמו עיניו משיבו, כי לעת הזקנה תיבש הלחות ויקומו יתרי העין ותכנס העין בחורה.

ויש מפרשים:

עניין כליון עינים.

וכן תרגם יונתן:

כלו עיניהם - קמה עיניהון.

וכן תרגם יונתן:

ועיניו קמה.

[ד, יז]
ויען המבשר -
מספר החדשות על טוב ועל רע, נקרא מבשר.

נלקחה -
נזכר הארון בלשון זכר ובלשון נקבה.
בלשון זכר ברוב, וכן בזו הפרשה: וארון האלהים נלקח ובזה הפסוק בלשון נקבה.
וכן: אשר באה אליהם ארון ה'.

[ד, יח]
כהזכירו -
כהזכיר המבשר ארון האלהים.

ויפל -
עלי מרוב כאב לב שאחזו, נפל לאחריו.

בעד יד השער -
כתרגומו:

על כבש אורח תרעא.

מפרקתו -
עצם הצואר נקרא מפרקת, לפי שנעשה פרקים פרקים.

וכבד -
כבד התנועה מפני זקנתו, או פירוש שהיה כבד בשר - שהיה בעל בשר, לפיכך מת בנפלו מפני כבדו.

[ד, יט]
הרה ללת -
הייתה הרה וקרבו ימיה ללדת והד' חסרה, כן דעת רוב המפרשים.
וכן תרגם יונתן:

מעדיא למילד.

ורבי אחי רבי משה פירשו:

מן יללה, כלומר קרבו ימיה לחיל ולזעוק בחבליה ודקדוק המלה ללת בפלס לרדת לשבת בחסרון יו"ד ילל כמו יו"ד ירד ישב ומכפל הלמדי"ן חסרו האחרונה שהיא למ"ד הפעל ונשאר במלה מן השרש עי"ן הפעל לבד, כמו לתת אלא שזו בצירי וזו בפתח.

כי נהפכו עליה ציריה -
כלומר נהפכו ונתגלגלו עליה צירי וחבלי הלידה עם חבלי השמועה הרעה, ומחוזק ציריה כרעה וילדה ומתה.

ותרגם יונתן:

ארי בעתוהא חבלהא

ובדברי רבותינו ז"ל תניא רבי אלעזר אומר:

כשם שצירים לדלת הבית כך יש צירים לרחם האשה, שנאמר: ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה.

[ד, כ]
וכעת -
בכ"ף.

מותה -
בשורק.

[ד, כא]
אי כבוד-
כמו אין כבוד בחסרון הנו"ן ובא בחירק, כמו: ואין יש פה תחת ידך, או כמו: אי כבוד בצירי, כלומר איה הכבוד שאיננו היום בישראל.

[ד, כב]
ותאמר -
פעם אחרת אמרה, כי בתחלה אמרה: גלה כבוד, בעבור הארון שנשבה ובעבור שמת חמיה ואישה ועתה שבה ואמרה בעבור הארון לבדו, גלה כבוד, כי הוא עיקר הכבוד.