[ו, ג]
למה לא תסור ידו מכם -
אז תדעו למה לא סרה ידו ומכתו מכם, לפי שהייתם מעכבים ארונו אצליכם, כי בשלחכם אותו תרפאו ואשם לכפרה, על אשר עשיתם.

[ו, ד]
וחמשה עכברי זהב -
זה מסייע הדרש שכתבנו למעלה, כי כשהיה להם חולי התחתוניות והיתה יוצאת החלחוליות שלהם בפי הטבעת מתוך החולי והיו באים העכברים ושומטים את המעי ההוא, ולפי שהיה החולי אחד לסרנים ולעם, אמרו להם הכהנים והקוסמים שיעשו אף בדמות הטחורים חמישה ובדמות העכברים חמישה כמספר הסרני, ויהיו אשם לכפר להם ולהסיר אותו החולי מהם.

לכולם ולסרניכם -
כמו: שמעו עמים כלם.

[ו, ו]
ולמה תכבדו -
זה לבדו נמצא מבנין הדגוש, בל' כבדות.

התעלל בהם -
עשה מעשה השחתה, כמו: את אשר התעללתי במצרים.

[ו, ז]
חדשהש-
לא נעשה בה מלאכה, בעבור קדושת הארון.

עלות -
מניקות, כתרגומו.
ונקראו עלות - על שם היונקים שנקראו עולים ועוללים וצוו לקחת פרות עלות, להראות המופת שלא שבו בעבור בניהם.

אשר לא עלה עליהם עול -
זה אמרו בעבור קדושת הארון שלא נעשה בהם מלאכה אחרת, כמו שאמרו ג"כ עגלה חדשה.

[ו, ח]
אל העגלה -
כמו על העגלה.
וכן: ויך את הפלשתי אל מצחו, כמו על מצחו, או הוא כמו בעגלה.
וכן: ואל הארון תתן, שהוא כמו ובארון.

וכתרגם יונתן:

בעגלתא.

בארגז -
בתיבה.

כתרגומו:

בתיבותא.

[ו, י]
כלו בבית -
כמו כלאו והוא מבעלי הה"א, כמו: לא כלה ממך, אשר כלתני היום הזה, או הוא מבעלי האל"ף ובא כדרך בעלי הה"א.
וכן: מלו תוכך חמס.
כמו: מלאו ונשו את כלמתם, כמו: ונשאו, כי כבר נשתמשו בזה הענין בשתי לשונות בה"א ובאל"ף, לפי שדרכם להמיר זה בזה.

וטעם להשיב את בניהם מאחריהם ולכלוא אותם בבית, לפי שלולי דבר הארון היו שבות אל בניהם, אחר שלא היו בניהם הולכים אחריהם.

[ו, יב]
וישרנה הפרות -
כתרגומו:

ואכוינא תורתא,

ר"ל כוונו דרך בית שמש והלכו דרך ישרה לא סרו ימין ושמאל ובא בסימן אחד של נקבה לבד, כמו: ויחמנה בבואן לשתות ודגש השי"ן בחסרון היו"ד פ"א הפועל ובמלת ויחמנה בא נח הציר"י תמורת היו"ד פ"א הפועל.

הלוך וגעו -
היו געות בעבור בניהם, צעקת הבקר תקרא געייה, כמו: אם יגעה שור.

ובדרש:

שאמרו שירה הוציאו וישרנה, מלשון שירה.

[ו, יג]
וישמחו לראות -
עד שמרוב שמחה פרצו לראות בארון ופתחו וראו מה שבתוכו, לפיכך נענשו, כמו שכתוב: ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו.

[ו, יד]
ואת הפרות העלו עולה -
אנשי בית שמש בקעו עצי העגלה והעלו הפרות עולה, כי הותרו הבמות משחרבה שילה ונקבה כשירה בבמת יחיד.

ויש בדרש מרבותינו ז"ל:

כי סרני פלשתים העלו אותם, כי רבי אליעזר אומר: כי אין מקריבין מבהמות עובדי גלולים והקשו לו זה הפסוק, ותירץ: וכי מסרני פלשתים אנו למדין ובמקום אחר אמרו הוראת שעה הייתה, זהו לדעת רבי אליעזר אם ישראל הקריבום.

[ו, יח]
ועכברי הזהב -
כמו שהיו טחורי זהב במספר הערים חמישה, כן היו העכברים מספר כל ערי פלשתים שהם חמישה הנזכרים, וכן היו חמישה בעבור חמשת הסרנים, כלומר שהיו כפרה לכולן, כמו שאמר למעלה: כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם.

ומה שאמר מעיר מבצר עד כפר הפרזי, חסר וי"ו מעיר מבצר, כלומר אף על פי שלא הייתה מצוות הקוסמים והכהנים לעשות אלא חמשת טחורי זהב וחמשה עכברי זהב למספר הסרנים והעיירות הגדולות, שהם: אשדוד ועזה ואשקלון וגת ועקרון, הם עשו מעצמם יותר טחורי זהב ועכברים, כי היו יראים עדיין ועשו מכל הערים והכפרים שהם ערי הפרזות, כל עיר וכל כפר עשו טחור זהב ועכבר זהב בכל המקומות שהיו יושבים שם פלשתים.

ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה' -
כלומר כי סמוך לאותו מקום היו פרזות פלשתים.

ומה שאמר: עד היום הזה בשדה יהושע - אמר שהניח עליה הארון שהיא עד היום הזה בשדה יהושע ונקראת האבן הגדולה אבל - על האבל שנעשה בו, כמו שאמר: ויתאבלו העם.

ויונתן תרגם:

אבל הגדולה - אבנא רבתא.

[ו, יט]
כי ראו בארון -
תרגם יונתן:

על דחדיאו ודחזו ית ארונא דה',

כמו שאמר: וישמחו לראות.

ובדברי רבותינו ז"ל:

משום דחזו ויך באנשי בית שמש ונחלקו בזה.

מהם אמרו:

שהיו קוצרים ומשתחוים, כלומר שלא הניחו מלאכתם בעבורו.

ומהם אמרו:

שאמרו דברים אשר לא כן כנגד הארון, ואמרו: מאן אמרייך דאמרית ומאן פייסך דפייסית.

ובדברי הדרש הזה:

יהיה פירוש ראו - כמו לראות בך והדומים לו, שמפרשים אותם לשון בזיון.

והנכון מה שפירשנו שפתחו אותו וראו מה שבתוכו, לפיכך אמר בארון ולא אמר ארון.

שבעים איש חמישים אלף איש -
חסר וי"ו השמוש וחמשים אלף איש, כמו: שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם.

ויונתן תרגם:

וקטל בסבי עמא שבעים גברא ובקהלא חמשין אלפי גברא.

ובדברי רבותינו ז"ל:

שבעים איש, שכל אחד שקול כחמשים אלף איש.

ויש אומרים:

חמישים שכל אחד שקול כע' סנהדרין.