[ח, ב]
יואל -
הוא ושני הנזכר בדברי הימים.

שופטים בבאר שבע -
ספור זה להודיע כי לא הלכו בדרכי אביהם שהיה הולך וסובב על הערים שלא להטריח את כל ישראל לבא אליו למשפט והם, לא די להם שלא עשו זה אלא שישבו בקצה ארץ ישראל, כי באר שבע היה בקצה ארץ ישראל, כמו שאמר הכתוב: מדן ועד באר שבע, כי אלה שתיהן היה קצות ארץ ישראל ועדיין אלו היה האחד יושב בדן והאחד בבאר שבע לא היה רע, אבל שניהם היו שופטים בבאר שבע להטריח ישראל לבא אליהם ולהרבות שכרן.

ואמרו רבותינו ז"ל:

בני שמואל לא חטאו אלא לפי שלא היו מחזירין בכל מקומות ישראל וישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם, מעלה עליהן הכתוב כאילו לקחו שוחד.

ומהם אמרו:

חלקם שאלו בפיהם.

ומהם אמרו:

מתנות נטלו בזרוע.

ולפי פשט הפסוק נראה שחטאו.

[ח, ג]
ויטו אחרי הבצע -
הם נטו אחרי הבצע, כלומר שהיה לבבם נוטה לממון והיו נבהלים להון ואין טוב להיות שופטים אנשים כאלה אלא שונאי בצע, כמו שכתוב בתורה והם האנשים המסתפקים בחלקם הנמנעים מן העולם הזה ואינם רודפים אחר הממון, וזהו פירש שונאי בצע ואין לפרש שונאי גזלה וחמס ושוחד, כי כבר אמר: יראי אלוהים אנשי אמת ובני שמואל היו אוהבי בצע ולא עוד, אלא שלקחו שוחד ויטו משפ.

אבל יונתן תרגם:

ויטו אחר הבצע - ואתפניאו בתר ממון דשקר.

[ח, ה]
אתה זקנת -
ואין אתה יכול לשפטנו כמו שעשית עד היום ובניך ששמת לנו שופטים, לא הלכו בדרכיך.

שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים -
אמרו רבותינו ז"ל:

ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
למנות עליהם מלך ולמחות זרע עמלק ולבנות בית הבחירה, אם כן למה היה הדבר רע בעיני ה'?!

לפי שבתרעומת שאלו אותו ולא לשם מצווה, כי אילו אמרו: תנה לנו מלך שישפטנו ביושר ובאמונה לא היה הדבר רע בעיני שמואל, שהרי הכתוב מעיד כי בניו לא היו שופטים ישרים, או אילו אמרו: נבא לפניך ותשפטנו אתה כל ימי חייך אחר שאין אתה יכול לחזר על המקומות היו אומרים טוב, או אם אמרו נמנה בעצתך מלך עלינו אחר שאתה זקנת והמלך ישפטנו ויוכיחנו ויהיה מוראו עלינו לשמור דרך ה', זו השאלה הייתה טובה, אבל כשאמרו שימה לנו מלך זה היה רע ומיעוט ביטחון בהשם.
ועוד שאמרו: ככל הגוים והם לא היו צריכים ככל הגוים, אם היו שומרים דרך ה' כי הוא לוחם את מלחמותם והם אמרו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו, לפיכך אמר הקב"ה לשמואל: לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, ואין כונתם שימאסו אותך למשפט כי אינם רוצים מלך בדבר המשפט לבד, כי די היה להם בך כל ימי חייך אבל עתה כשמצאו עילה לשאול שופט שאלו מלך ואותי מאסו ממלוך עליהם וסלקו בטחונם ממני.

ובדברי חז"ל מחלוקת מהם אמרו:

למה נענשו?
על שהקדימו ככל הגוים.

ומהם אמרו:

לא בקשו להם מלך אלא להעבידם ע"ז, שנאמר: שימה וגו' והיינו אנחנו ככל הגוים.

ומהם אמרו:

זקנים שבהם כהוגן שאלו שנאמר שימה עלינו מלך לשפטנו ועמי הארץ שבהם קלקלו, שנאמר: והיינו גם אנחנו ככל הגוים.

[ח, ו]
ויתפלל שמואל -
התפלל שתבא אליו הנבואה בענין זה, מה ידבר ה'.

[ח, ח]
גם לך -
פירוש עמך, כלומר אעפ"י שאתה עמהם ויצאת לפניהם במלחמותיהם והצליחו עד אשר השלמת להם אויביהם, עד אשר לא הוצרכו למלחמה כי השיבותם על הדרך הטובה, אעפ"כ עתה מרדו בי גם עמך לשאול להם מלך, מה שלא היו צריכים כי אין להם מלחמה כי אם מלחמת נחש מלך בני עמון.

[ח, ט]
משפט -
חוק.
וכן: משפט הכהנים מאת העם.

וכן תרגם יונתן:

נימוסא,

ונחלקו רבותינו ז"ל במשפט המלוכה:
ר' יוסי אומר:

כל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו.

ר' יהודה אומר:
לא נאמרה פרשה זו אלא ליראם ולבהלם.

[ח, יא]
ורצו לפני מרכבתו -
מלרע והיה משפטו מלעיל על דרך נחי העי"ן, אף על פי כן באו מהם מלרע כמו שכתבנו בחלק הדקדוק מספר מכלל.

וטעם ורצו על הפרשים שזכר או טעמו כי יקח מבניכם גם כן להיותם רצים רגלים לפני מרכבתו.

וכן תרגם יונתן:

כמו רצים ורדפין קדם רתיכוהי.

[ח, יב]
ולעשות כלי מלחמתו -
תרגם יונתן:

ואומניא למיעבד מאני קרביה,

וכל זה בשכר ולא בחנם, אלא שהמלך קודם לכל אדם.

[ח, יג]
לרקחות -
לרקח מרקחת הבשמים.

ויונתן תרגם:

לשמשן.

ולטבחות -
מבשלות וכן בערבי יקרא המבשל טב"אך והכ"ף בערבי חיונתן תרגם בעברי.
או יהיה כמשמעו לשון זביחה, כי המבשלות יזבחו מה שיבשלו.

ולאופות -
אופות הלחם.

[ח, טו]
וזרעיכם -
פירוש שדות וכרמים.
וכבר אמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם, כי השדות והכרמים והזתים הטובים יקחם כולם אם ירצה ושאר השדות והכרמים יעשר, ר"ל יקח המעשר מן השדות והכרמים או מתבואה אחר מעשר הלוים.

ורבותינו ז"ל פירשו:

לא שיקח השדות והכרמים אלא פירותיהם אם יצטרכו אותם עבדיו כשילכו למלחמה יפשטו על המקומות אם אין להם מה יאכלו שם יקחו אותם, ונותן את דמיהן אבל מעשר התבואה והפירות והצאן הוא משפטו בכל עת שירצה, שהרי שלמה מלך ישראל היה לוקח.

וכן לקחת בנותיכם לנשים ולפלגשים ככל אשר יבחר והראיה כי לא אמר שיקח השדות והכרמים והזיתים לעצמו, אלא ונתן לעבדיו, כלומר לאנשי מלחמתו כי כולם עבדיו.
אלא מהו ונתן לעבדיו?
לאנשי החיל אשר עמו, לא שיקח גוף השדות והכרמים לעצמו, שא"כ היה לוקח אחאב כרם נבות במשפט המלוכה ולא הייתה מצטרכת איזבל לכל הגלגולים ההם ולשפיכת דם נקי.
ומה שאומר: הטובים, כלומר שיבחר מהטובים לקחת פירותיהם ולתת לעבדיו.
ומה שאמר: שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם - כי הם עיקר המחיה, וכן אמר: דגנך תירושך ויצהרך.

[ח, יז]
צאנכם יעשר -
ובכללם הבקר, שהרי לא זכר בפרשה.

ואתם תהיו לו לעבדים -
אחר שאמר כל הפרשה מה צריך ואתם תהיו לו לעבדים, הלא אמר שיקח הבנים והבנות והשדות והכרמים וכל מה שירצה?!

אמרו רבותינו ז"ל:

שיוכל להטיל מס עליהם.
כתיב הכא: לעבדים וכתיב התם: והיו לך למס ועבדוך.

[ח, יט]
ויאמרו לא -
בדגש הלמ"ד.
וכן: ויאמרו לא, כי ברחוב נלין.

[ח, כ]
ושפטנו מלכנו -
בדברי הדיינין, או פירושו יקח משפטינו מיד אויבינו, כמו: שפטני ה' וריבה ריבי.

וכן תרגם יונתן:

ויתפרע לנא.

ונלחם -
מבנין נפעל, כלומר הוא נלחם את מלחמותינו.

וכן תרגם יונתן במקצת הנוסחאות:

ויגיח ית קרבנא.

ואפשר שיהיה הנו"ן למדברים בעדם מהקל.
וכן הוא בתרגום במקצת הנוסחאות:

ונגיח ית קרבנא:

[ח, כא]
וידברם באזני ה' -
כתרגומו:

וסדרינון קדם ה',

כלומר בתפלתו שהתפלל לאל שיענהו בדבר המלוכה וסדר דבריהם לפניו.