חלק ראשון
ויהי איש אחד... עד ויהי כאשר זקן שמואל...

[א, א]
ספר שכבר היה איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תוחו בן צוף אפרתי וכבר נתבאר בספר דברי הימים שהוא היה לוי והיה מבני קרח,לזה נתבאר שלא נקרא אפרתי אלא מפני היותו גר בהר אפרים ולזה יהיה ראוי אמרו מן הרמתים צופים מודיע המקום המיוחד שהיה ממנו, והוא הרמתה, כמו שאמר אחר זה ויבאו אל ביתם הרמתה ואמרו: מהר אפרים מודיע מקומו הכולל שהיה גר שם.
וידמה שתהיה העיר הנקראת הרמתה נראית כשתים, והיו צופות זו לזו, ולזה אמר שהוא הרמתים צופים או יהיה זה מודיע מעלת משפחתו ומקומם, ויהיה הרמתים כמו הרמתים אשר נקוד חירק תחת התי"ו וכמו ונעקש דרכים יפול באחת והרצון בזה שהוא היה מן האנשים היושבים ברמה שהיו צופים, רוצה לומר נביאים כי היושב ברמה יקרא רמתי כמו שהיושב במצרים יקרא מצרי והוא הודיע בזה כי ממשפחות נביאים היה, שהיו יושבים ברמה, ולזה קבע שם שמואל ביתו כאמרו: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.
והנה הוא היה מבני קרח שהיו מהם כמה נביאים או נקראו אלו הרמתים צופים להיותם מבני צוף שנקרא שמו צופי בספר דברי הימים ויורה על שהם היו מתיחסים אל צוף מה שאמר אחר זה כאשר בא שאול ונערו הרמתה המה באו בארץ צוף, והנה סמך זה הספור לשני הספורים הקודמים כי בכל אחד מהספורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול, בסבת לוי היה גר בהר אפרים, כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים, והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים. והסכימו עוד ששני הספורים ההם, שכבר נסע מבית לחם יהודה מי שבא על ידו הקלקול, כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה, ופילגש הלוי היתה מבית לחם יהודה, ומשם נסע האיש הלוי שבאה התקלה על ידו. והנה סמך לזה זה הספור שהיה איש לוי גר בהר אפרים, ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל.

[א, ב]
וספר שכבר היו לאלקנה שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה, ולא זכתה חנה לבנים.

[א, ג]
מימים ימימה -
הרצון בזה משנה לשנה, או מרגל לרגל כמצות התורה. והיותר נכון שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל אחד מהרגלים, ואלם הוא והזכרים אשר לו היו עולים שם בכל רגל ורגל, ולזה נאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה - רוצה לומר שפעם אחת בשנה היה עולה מעירו, בדרך שלא נשאר לו שם בביתו אפילו הנשים והטף. להשתחוות ולזבוח לה' בשילה. פירשו רבותינו ז"ל להשתחוות ולהתפלל. ואף על פי שהיה מתפלל גם כן בעירו, הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת, ואפשר גם כן שהיתה ההשתחואה ממש, כי הנכנס שם היה משתחוה, כמו שאמרו ז"ל. ולזבוח. הם שלמי שמחה ושלמי חגיגה.

[א, ד]
ויהי היום -
כאשר זבח אלקנה זבח השלמים, נתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות כי כלם היו שם כמו שפירשנו.

[א, ה]
ואולם לחנה יתן מנה אחת אפים - רוצה לומר שהיה נותן לה מנה אחת בעלת שני פנים, כאילו תאמר שהיה נותן לה מהנתחים השמנים מאד ומהנתחים שאין בהם שומן, כדי שתבחר מה שתרצה לאהבתו אותה. או יהיה אמרו אפים רומז לפנים, וירצה בזה שהיתה יושבת לנגדו פנים, כנגד פנים להשגיח בענינה איך תאכל, ולזה הרגיש אלקנה שלא אכלה.

[א, ו]
והנה היתה הסיבה בזה הכעס שהכעיסתה צרתה שהיתה מתפארת ברבוי בניה והיתה מבזה אותה על שאין לה בנים.

[א, ח]
והנה אמר לה אלקנה לנחמה כשהיה רואה אותה בוכה ואינה אוכלת: למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים - לרוב אהבתי אותך.

[א, ט]
והנה קמה חנה אחרי האכילה והשתייה אבל היא לא אכלה ולא שתתה כמו שאמר ותבכה ולא תאכל וכמו שאמרה ויין ושכר לא שתיתי. ועלי הכהן יושב על הכסא אצל מזוזת היכל ה'. ולא היה יושב בהיכל אבל בעזרה, והיה לו רשות לשבת שם לפי שהיה כהן גדול.

[א, י]
והיא מרת נפש ותתפלל -
אצל ה', רוצה לומר כנגד קדשי קדשים, והצד ההוא היה לפני ה', רוצה לומר מה שיביט לצד המערבי שהיה בו ארון ברית ה', והיתה בוכה בעת התפלה כי שערי דמעה לא ננעלו.

[א, יא]
והנה נדרה חנה נדר לה' שאם יראה בעניה, ויתן לה זרע אנשים - רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד, יתננו לה' כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת ה' יתברך עד יום מותו, ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו, כי יהיה נזיר וקדש לה' אם יהיה ראוי לזה, רוצה לומר אם היה זכר, ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו, כי היא לא נדרה, רק מן התגלחת, ושתקה משאר דיני נזירות. או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר, וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה, יהיה הולד זכר, וכשישנהו זרע הנקבה, תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית.

[א, יב-יד]
והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' -
רוצה לומר לפני קדשי הקדשים, הנה היה עלי מביט ורואה תנועת שפתיה, וקולה לא היה נשמע ולזאת הסיבה חשבה עלי לשכורה וגינה אותה על שכרותה.

[א, טו]
וענתה חנה ואמרה: לא אדני והנה אין הענין כמו שחשבת אבל אני קשת רוח מאד מרוב הרעב והכעס על קשי מזלי.

ואשפוך את נפשי -
על דרך: ולפני ה' ישפוך שיחו והענין בו ענין התפלה, שאמרה בה כל רצונה לפני השם.

[א, טז]
אל תתן את אמתך -
ראויה להיות אצל בת רשע, והרצון בו שלא יתננה כבת בליעל כי אשר הם במדרגה אחת מהצדק, או במדרגה אחרת מהרשע, הם ראוים שישבו יחד להשכמתם בתכונה ההיא, ולזה הם אוהבים זה את זה ומתחברים יחד, כי לא דברתי בסבת השכרות, אבל בסבת רוב צרכי להתפלל לה' יתברך, ולהשקיט המיית לבבי מהכעס, כי כבר ישקיט הכעס באופן מה מהספור וההגדה בו, כאמרם ז"ל דאגה בלב איש ישחנה, ישיחנה לאחרים, ובזה האופן היה מנוח לה מרגזה ומעצבה.

[א, יז]
והנה אמר לה עֵלִי על הדרך מן הנבואה שתפלתה תהא נשמעת, או אמר לה זה על דרך התפלה והבקשה.

[א, יח]
ולזה אמרה לו: תמצא שפחתך חן בעיניך שתתן לבך להתפלל עלי.

ותלך האשה לדרכה ותאכל -
לביטחונה על תפלת הנביא שתהיה נשמעת או לביטחונה בייעודו, ושקט כעסה לזאת הסבה.

[א, יט]
והנה השכימו בבוקר והשתחוו לפני ה' ושבו לביתם וזכר ה' יתברך חנה וילדה בן ותקרא שמו שמואל להוראת כי מה' שאלה אותו, ואם אמר אומר שהיה ראוי אם כן שתקרא שמו שאול, אמרנו לו, כי לא ידקדקו קוראי השמות כל כך, הלא תראה לאה שקראה שם בנה ראובן, כי ראה ה' בעניי ונקרא שם נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו, והיה ראוי גם כן שיהיה שמו מנחם.

[א, כא]
והנה מקץ שנה שנפרדו משילה, עלה האיש אלקנה וכל ביתו לזבוח לה' שלמי היום טוב ההוא ואת נדרו אשר נדר בשנה ההיא, כי בבואו שם חייב לשלם נדריו שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם.

[א, כב]
וחנה לא עלתה -
אז, כי אינה מחויבת בזה כמו שקדם, ולא רצתה להביא שם שמואל עד גמלו, כי בדעתה שתכף היותו שם, ישאר שם בבית ה' כל ימיו, וזהו אמרה: וישב שם עד עולם ולפי שכבר מצאנו עולם שהוא יובל, אמרו ז"ל שכבר ישב שם חמשים שנה כעולמו של יובל, ולזה אמרו שכל ימיו של שמואל הרמתי לא היו כי אם נ"ב שנה, כי ימי ההגמל היו ב' שנים, ולזה יהיה המאמר מחנה על דרך הנבואה.
והנה יראה שכן היה, כי לא שפט עלי ישראל כי אם ארבעים שנה, ואחריו עמד ארון ה' בבית אבינדב עשרים שנה, ואז עברו שבע שנים למלכות דוד, לפי מה שנזכר בזה הספר, ולזה לא יהיה מראשית ימי עלי עד מלכות דוד כי אם נ"ג שנה ושבעה חדשים שעמד הארון בשדה פלשתים.
וכבר מת שמואל קודם מות שאול, והיה עלי שופט קודם הולד שמואל, ואעפ"י שנאמר שביום הראשון שהוקם היתה לפניו חנה, הנה לא יתכן שיהיו חיי שמואל יותר מן נ"ב שנה זמן מועט, ולזה יהיה מן הפלא במה שאמר שמואל: ואני זקנתי ושבתי ולהתיר זה הספק אמרו שקפצה עליו זקנה, והנה נפרש זה על דרך הפשט בהגיענו שם בעזר השם.

[א, כג]
אמר אלקנה אך יקם ה' את דברו. על דרך תפלה, רוצה לומר שיחיה הבן בזה האופן, שיתקיים בו מה שנדרה חנה.

[א, כד]
בפרים שלשה -
אחשוב שהביאום שם לזבוח שלמים מרוב השמחה והקמח למנחות והיין לנסכים והביאה הנער בית ה' שילה לקיים נדרה, והנה היה הנער צעיר ימים מאד, והנה עם זה לא נמנעה מלהביאו שם לקיים את נדרה.

[א, כה-כז]
והנה אמר ששחטו את הפר והביאו את הנער לפני עלי כי בעבור הבאתו היתה רוב השמחה, וידמה שאמר לעלי שהוא ישאר שם, והיה עלי מצחק זה לקטנו, כי הלוי לא יכנס לעבודה כי אם מבן כ"ה שנה ומעלה, ולזה אמרה לו חנה בבקשה שישמע דבריה.
והנה נשבעה בחיי נפש הכהן הגדול, שהיא האשה הנצבת עמו במקום ההוא להתפלל אל ה' הנה הוא הנער שהיתה בעבורו תפלתי, כי בו נתן השם שאלתי אשר שאלתי ממנו גם אנכי השאלתיו לה' לעבדו כל ימיו, כדרך המשאיל דבר מה להשתמש בו.

[א, כח]
והנה השתחוה עלי שם לה' לתת לו תודה, כששמע שנתן לה השם שאלתה, כמו שאמר עלי לה, או אולי השתחוה הנער לה', כי למדוהו זה לחנכו לעבודת ה' יתברך, וידמה ששאר הפרים שהביאו שחטו בימים הנשארים מהרגל, או הביאום בית ה' לנדבה עם הנער.