[יא, א]
אחר זה עלה נחש העמוני וחנה אצל יבש גלעד להלחם עם ישראל וליראתם ממנו אמרו לו יושבי יבש גלעד שיכרות להם ברית ויעבדוהו רוצה לומר שיהיו לו למס.

[יא, ב]
והוא לאכזריותו לא הסכים לקחת מהם מס, אלא שינקר להם כל עין ימין להשים זה הענין חרפה על כל ישראל שלחולשתם הלכו ויצטרכו לכרות ברית עמו, וזה האופן אשר בו מהזרות והקושי הרבה.

[יא, ג]
ולקחו ממנו זמן שבעת ימים לשלוח זה בכל גבול ישראל לראות אם ימצאו עזר ואם לא ימצאו, יצאו אליו ויעשה בהם כרצונו, והנה הסכים בזה נחש, כי דעתו היה להלחם עם ישראל ולקחת את ארצם אם יוכל.

[יא, ה-י]
והנה באו הדברים עד שאול וסבב שנאספו כל ישראל להלחם עם נחש.

[יא, יא]
והכו את עמון מכה רבה והנשארים נסו ונתפזרו אנה ואנה, עד שלא נשארו בהם שנים יחד.

[יא, יג]
לא יומת איש ביום הזה -
יתכן שאחר היום המיתום, או אמר שאול: לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה, למלט האנשים ההם מיד ישראל, להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא.

[יא, יד]
ואולי לזאת הסיבה סבב שמואל לחדש המלוכה בגלגל, כאילו הראה שעד עתה לא היה מלך בשלמות.

[יא, טו]
ואמר לפני ה' בגלגל כי שם בנו מזבח וזבחו בו, ובראשונה היה שם המשכן כמו שנזכר בראש ספר יהושע.