[יב, א-ד]
ואחר זה השתדל שמואל להביא את ישראל ומלכם אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו ממנה, וזכר להם תחלה שכל ימיו הנהיגם בדרכי התורה מאין נשא פנים לאדם, ולא לקחם שום דבר לא על צד העושק ולא באופן אחר.

[יב, ה]
והעיד להם זה בפני ה' ובפני שאול, כאילו יהיה השם יתברך לעד ביניהם על זה ושאול משיחו עד שהם הודו שהאמת כן הוא כמו שאמר שמואל.

[יב, ו]
והנה אמר שמואל ה' שעשה את משה ואת אהרן, לעוצם השגחתו על ישראל, ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים רצה בזה, כי ה' שעשה כל זה יהיה לעד ביניהם, או אמר זה על צד ההודעה והרצון בו, ה' הוא אשר עשה כל זה להשגחתו על ישראל, וזה נגלה מצד האותות והמופתים שנתחדשו אז, וזה יותר נכון ויותר נקשר למה שאחריו.

[יב, ז-יא]
ואחר זה הרחיב הביאור בחסדים שעשה ה' יתברך לישראל, וקצר מזה לפרסומו, כי לא זכר יהושע שהנחיל להם את הארץ, ולא זכר גם כן מהשופטים שהקים ה' יתברך להם כי אם ארבעה, ולא זכר השופט שהצילם מיד סיסרא, עם שכבר זכר מה שמכרם ה' יתברך לסיסרא וידמה שלא זכר אלו הארבעה, כי אם לבאר להם שמרוב חסדי השם יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם, פעם על יד הבלתי שלמים מאד אף על פי שלא היו ראויים לזה מצד עצמם, כמו הענין בירובעל ויפתח כי ירובעל היה עובד עובדת אלילים כשקרא השם אליו להושיע את ישראל, ויפתח גם כן לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה, ופעם הושיעם על יד השלמים מאד, כמו הענין בבדן ושמואל וזה כי בדן שהוא שמשון, מצאנו לו מהשלמות שכבר עשה ה' יתברך מופת על ידו. וכאשר קרא אל ה' ענהו וזה הורה על שלמותו והיותו באופן מה במדרגת הנביאים, כי המופתים לא יעשם ה' יתברך רק על יד הראוי כמו שבארנו בששי מספר מלחמות ה’.

ואולם שלמות שמואל הוא מבואר מאד וזה היה מעוצם ההשגחה האלהית בישראל, כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם ראוי שיעשה נס על ידו, הקימוהו עליהם לשופט והושיעם על ידו, וכשלא היה ביניהם איש בזה התאר, הושיעם ג"כ על יד בלתי שלם, ואם אינו ראוי לכך מצד יתרון השגחתו על ישראל.

[יב, יב-טז]
וכאילו אמר זה להורות להם, כי לא יצטרכו למלך להלחם מלחמותיהם כי ה' אלהי ישראל הוא מלכם ויושיעם כאשר ישובו אליו כמו שעשה בימי השופטים ששלח להם שופטים להושיעם, ואם יסורו מדרכי התורה לא יועיל להם המלך, אבל תהיה יד ה' בהם, כמו שהיתה באבותיהם שלא היה להם מלך.

[יב, יז]
הלא קציר חטים -
והנה הראה שמואל לעם אות כי חטאו מאד לה' כששאלו להם מלך, ואמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ואמנם אמר זה כי קציר חטים היה שם סביב חג השבועות, והנה העת הוא אז לפי הטבע חם ולח, גם התקופה שעברה היתה בטבעה קרה ולחה, לא יתכן על המנהג הטבעי שיהיו שם אז אדים עשניים יתהוו מהם הרעמים והברקים, וזהו האות שנתן לפי מה שאחשוב, שאם לא היה שם אות זולת נתינת הקולות והמטר כשקרא שמואל אל ה', לא היה צריך לומר הלא קציר חטים היום, ואפשר שנאמר: הלא קציר חטים היום היה להורות על צחות האויר, כי האנשים היו קוצרים חטים וזה יורה על היות העת ההוא בלתי מעונן ובלתי ראוי למטר, והנה הביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב.

[יב, יט-כד]
והנה הרגישו העם בזה האות והודו כי חטאו מאד כששאלו להם מלך, ואחר זה היישירם שמואל באמצעות זה הפעל אל שיתנהגו בדרכי התורה, ולא יסורו מאחרי השם יתברך, כי הסר מאחריו הולך אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו.
והודיעם כי ה' יתברך לא יטוש את עמו בעבור שמו הגדול ולזה הוא משגיח עליהם בזה האופן והנפלא שזכר. ואמר להם שחלילה לו מחטא לה' מחדול להתפלל בעדם שלא ימותו על החטא הזה שחטאו לה' לשאול להם מלך.
והנה יורה להם גם כן כל ימיו הדרך הטובה והישרה, לא יסור מזה מפני מה שעשו כנגדו לשאל להם מלך, כאלו מאסו אותו ממלוך עליהם. אך הזהירם שייראו את ה' ויעבדוהו, אשר הפליא חסדו להם ואם יסורו ממנו יספו הם ומלכם.

ואולם התועלת המגיעות מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון - הוא להודיע שראוי לשלם שידקדק בהנהגת בניו שתהיה באופן הראוי, ולא יקל מזה מפני רוב טרדותו בהנהגת העם, הלא תראה מה שקרה לשמואל, בעבור שלא דקדק בהנהגת בניו שתהיה לפי הראוי, וזה שזה היה סיבה שסרה הממשלה מזרעו, ונמשך מזה ששאלו להם ישראל מלך, שהיה סיבה בסוף לגלות ישראל מעל אדמתם כמו שזכרנו, וכזה בעצמו קרה לעלי מפני שלא דקדק בהנהגת בניו לפי הראוי, כי זה היה סיבה שמתו בניו וסרה מבית עלי בסוף הענין הכהונה הגדולה ונתנה לזרע פנחס בן אלעזר.

התועלת השני - הוא להודיע שראוי לשלם כשיראה כשיטו האנשים אל מה שהוא נכון שיזוקו בו, שישתדל להסירם מזה לפי מה שאפשר לו ולזה היה קשה לשמואל כשראה שהיו ישראל שואלים להם מלך, לדעתו ההיזק הראוי להגיע להם מזה בסוף הענין והתפלל אל ה', והודיעהו איך יתנהג בזה להסירם מזה הענין.
ונגלה לו נבואה שבקשתם זאת היתה כנגד השם יתברך לא כנגד שמואל לבד, וצוהו השם יתברך שיראה לישראל שהוא רוצה לשמוע בקולם בזה, אך יודיע להם את משפט המלך אשר ימלוך עליהם והמשא הכבד אשר יעמיס עליהם, כדי שיעזבו מעצמם זאת הבחירה.

התועלת השלישי - הוא להודיע שכאשר היה בלתי אפשר לאדם שיעתיק האנשים מהבחירה רעה אשר בחרו, ראוי שישתדל לפי מה שיוכל שיסיר ממנה הרע לפי מה שאפשר לו, ולזאת הסיבה זכר שכבר אמר השם יתברך לשמואל שישמע בקולם להמליך להם מלך, ובחר ה' יתברך מהם היותר שלם שהיה ראוי לזאת המעלה מצד יפיו וטובו עד שכבר נבא עם נביאים, כדי שתהיה הנהגתו להישיר העם לעבוד את ה' והזהיר העם על יד שמואל אזהרה אחר אזהרה שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו מאחרי ה' פן יספו הם ומלכם, כי לא יועילם המלך שלא תהיה יד ה' בהם אם יסורו מאחריו ואם ישמעו בקול השם לא יועיל להם המלך כי ה' יתברך היה מלכם, והיה מקים להם שופטים כשהיו שבים אליו להצילם מיד אויביהם, ולזה לא היתה בקשתם המלך כי אם לרע, וזה ממה שימנע ישראל משיסורו מאחרי ה', פן יספו הם ומלכם.

התועלת הרביעי - הוא להודיע שראוי לאדם שיהיה זריז בשמירת קניניו כראוי ולזה זכר שלא סמך קיש לבקש האתונות אם ילך שם אחד מהנערים אם לא ילך בנו שם, כי אולי הנער לא יהיה זריז בבקשתם, בו אם ימצאם לעצמו וימכרם ולא יודיע זה לאדוניו.
והנה הלך שם שאול ונזדרז מאד על בקשת האתונות, עם שכבר בקשם בכל המקומות שזכר בזה הספור ובא לנביא לשאול לו באלהים על זה.

התועלת החמישי - הוא להודיע שלימות משער שאול, במה שאמר: פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו כי כן היה הענין כפי מה שסיפר בזה הספור והנה יש לזה הכח מבוא בענין הנבואה.

התועלת הששי - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיתחזק על בקשת קניניו האובדים יותר מן הראוי, כי זה יביא לפעמים אל שיהיה הנזק יותר הרבה מהשבח ואף אם תמצא האבידה כל שכן אם לא תמצא.

התועלת השביעי - הוא להודיע שראוי לנביא שתתבודד מחשבתו במי שירצה שתגיע לו בענינו הנבואה, ולזה ספר שהיה המנהג לתת דבר מה לנביא בשאלם ממנו דבר הנבואה ולהורות שכן היה המנהג, אמר: הנה נלך ומה נביא לאיש האלהים?
ואמר לו נערו: הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והוא מבואר שהוא לא היה לוקח אלו המתנות לבקשת התועלת, כי לא היה זה ממנהגו כמו שנתבאר במה שאמר את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי כל שכן כמו אלו המתנות הקטנות שלא היו ראויות לתת לקטן האנשים, כל שכן למי שהיה מושל על ישראל.

התועלת השמיני - הוא להודיע שראוי לאדם שיהיה שומע לעצה הטובה, אף על פי שיהיה היועץ שפל וקטן ממנו, ולזה ספר ששמע שאול לנערו במה שיועץ לו שילכו לאיש האלהים והגיד להם את בואם.

התועלת התשיעי - הוא להודיע שראוי למי שירצה לדבר עם איש מה, שיחקור תחלה אנה ימצאהו כדי שיתיישר לבא אליו בחריצות, כי אולי אם לא יחקור בזה תהיה דרכו לבטלה ולזה ספר שחקר שאול ונערו עם הנערות היוצאות לשאב מים, אם היה הנביא שם קודם שרצו להכנס לעיר.

התועלת העשירי הוא - להודיע לאשר יחקרו ממנו דבר מה, שלא יקצר מהיישיר בו השואל גם במה שלא שאל, שהוא צריך לשאול עליו לפי מה שנראה מהיותו ולזה ספר שכאשר שאל שאול לשמואל אי זה בית הרואה לא הודיעהו זה, כי כבר ידע שכונתו היתה לדבר עמו ולזה הוצרך להודיע לו שהוא הרואה, כי זאת היתה תכלית כונת שאול בזאת השאלה, ולזאת הסיבה גם כן ספר שהנערות ההן לא הספיק להם שהשיבו על מה ששאלו להם, היש שם הרואה?
אבל רצו להיישירם על זה איך יתכן שימצאוהו בקלות יותר ולזה נתנו לו עצה שימהר בטרם יעלה הבמתה לאכל, כדי שלא יתעכבו מלדבר עמו עד אחר האוכל, והודיעהו עם זה, שאם ימהרו ימצאוהו בדרכם, ואם לא יוכלו למהר כל כך הנה ימצאוהו שם ביום ההוא, ולמדנו מדבריהם שכבר נעזר שאול בזה מה' יתברך כי כבר קרה שבא שם שמואל ביום ההוא שבא שם שאול, וזה כי כבר גלה ה' יתברך אוזן שמואל ביום הקודם לו, שכבר ישלח לו למחר איש מארץ בנימן וימשחהו לנגיד על ישראל, ולזה ידמה שבא שמואל ביום ההוא.

התועלת האחד עשר - הוא להודיע עוצם מעלת שמואל בנבואה, עד שכבר באה לו הנבואה בהקיץ ולזה ספר שכאשר ראה שמואל את שאול ענהו ה': הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי.

התועלת השנים עשר - הוא להודיע אמתות הנבואה כי בהאמנתה יתקיימו הפנות התוריות, ולזה זכר שכבר הגידן לו שמואל תכף את דבר האתונות כאשר היה לפי מה שנזכר אחר זה, והגיד לו את דבר המלכות כאשר היה גם כן.

התועלת השלשה עשר - הוא להודיע שראוי לאדם לברוח מן השררה, ולזה זכר ששאול הרחיק שיהיה מלך מצד שפלות שבטו ומשפחתו, וגם כשהפילו הגורל על זה היה נחבא לברוח מן השררה, ולזאת הסיבה גם כן לא ספר שאול לדודו את דבר המלוכה, כי לא היה רוצה להתפאר בזה.

התועלת הארבעה עשר - הוא להודיע שראוי לתת כבוד לאנשים לפי המעלה שהם עתידים להיות בה אע"פ שאינה בידם עתה, ולזה ספר מה שחלק שמואל לשאול מהכבוד לתת לו מנה יפה ולשומו בראש הקרואים, עם שכבר עשה ליסד בלב שאול כי ימלוך על ישראל.
ולזאת הסיבה ג"כ נתן לו האותות שזכר, שבאו לו כלם לפי מה שבא בזה הספור ובמה שזכר באלו האותות נתבאר שהנבואה תגיע לנביא גם בהודעת הדברים אשר ייחסום האנשים אל הקרי וההזדמן, כמו שביארנו בשני מספר מלחמות ה’.

התועלת החמשה עשר - הוא להודיע כי מה' כל משפט הגורל ולזה ספר שכבר נפל הגורל על שאול למלך, כמו שאמר שמואל מצד הנבואה.

התועלת הששה עשר - שראוי לאנשים לתת כבוד למלך ולברכו, ולזה ספר שכבר אמר כל העם יחי המלך, והלכו עמו החיל אשר נגע אלהים בלבם.

התועלת השבעה עשר - הוא להודיע שאין ראוי לשלם שיתפעל ממה שיאמרו האנשים כנגדו, כל שכן שיתפעל אם לא יכבדוהו, אבל ראוי שיסבול זה, ולזה ספר ששאול היה כמחריש על הבזיונות שבזוהו הרשעים ההם, ועל מה שלא הביאו לו מנחה, עם שזה גם כן היה ראוי לו מפני היותו עתה בהתחלת המלוכה, ואולי במעט סיבה יסירוה ממנו.

התועלת השמונה עשר - הוא להודיע שכאשר נתמנה איש לשררה יצטרך בעבורה לרבוי ההוצאה, ראוי לאשר תחתיו שיביאו לו מנחה כחזקת היד, בדרך שיוכל להתנהג בכבוד לפי השררה ההיא, ולא ימנעהו מזה מיעוט קניניו, ולזה ספר באלו הרשעים שלא הביאו לשאול מנחה להורות שכבר היה ראוי להם להביא לו מנחה, כדי שיוכל להתנהג בכבוד כמנהג המלך. ולזאת הסיבה לא היה מתנהג עדיין שאול כמנהג המלך, מצורף לזה מה שהיה מתכונתו להיות בורח מן השררה ולזה ספר אחר זה שכבר היה שאול בא אחרי הבקר מן השדה.

התועלת התשעה עשר - הוא להודיע שאין ראוי להתנהג במדת האכזריות, הלא תראה כי נחש העמוני לולי אכזריותו היה מושל על יושבי יביש גלעד שלא היה רוצה לכרות ברית עמהם כי אם בנקור להם כל עין ימין, וססב אכזריותו אל שנפל עמו ביד ישראל, והכו בהם מכה רבה.

התועלת העשרים - הוא להודיע שראוי שתהיה לשלם מדת הגבורה במקומות הראויים, להציל לנרדפים שהם מעמו, ולזה ספר הפעלות שאול על ענין נחש העמוני, ואע"פ שלא היה ישראל נוהג בו עדיין כמנהג המלך, וגם הוא לא היה נוהג בעצמו מנהג המלך.

התועלת העשרים ואחד - הוא להודיע שאין ראוי למהר על המתת האנשים, אבל ראוי להשמר מזה כפי היכולת. ולזה ספר שלא הסכים שאול שימותו האנשים ההם אשר בזוהו.

התועלת העשרים ושנים - הוא שראוי למלך שיהיה באופן שיראו ממנו האנשים, ולפי שלא נתחדש על בחירת שאול דבר יביא בלב האנשים שהוא כמו בריאה חדשה, ולזה לא היה דומה להם למלך, וגם הוא לא היה נוהג כמנהג המלך.
והנה סבר שמואל לחדש המלוכה לפני ה' בגלגל, ולזבוח שם על זה זבחי שלמים לפני ה', לישב בלבם שהוא כמו בריאה חדשה, ויביא זה אל שייראו ממנו כראוי. ולזה ידמה שאמרה חנה ויתן עוז למלכו, כי עד שנתן לו השם יתברך עת בענין מלחמת בני עמון, לא היה במדרגת מלך.

התועלת העשרים ושלשה - הוא להודיע שהשם יתברך מקים דבר עבדו, ולזה שמע לשמואל לתת קולות ומטר כשבקש זה ממנו להראות לישראל מה שהיה מן החטא בבקשת זאת, שאין פריה רק להרע, כמו שאין תועלות בקולות ומטר בימי קציר חטים רק להשחית.

התועלת העשרים וארבעה - להודיע שמי שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר: וגם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם, וכן הענין בכל טוב שהיה אפשר שייטיב אדם לחבירו, ולזה אמר: והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה.