[יז, ד]
איש הבינים -
קראו כן לפי שהיה הולך בין מערכת פלשתים ובין מערכת ישראל. והנה זה האיש היה לפי מה שאחשב, שר אחד משרי פלשתים, וזהו אומרו: הלא אנכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול, ברו לכם איש וירד אלי, ובזה היה מתפאר כנגדם, כי אף על פי שאין ממנהג השרים והסגנים להלחם כי אם עם השרים והסגנים אשר כנגדם, הנני מתיר עצמי להלחם עם אי זה שיהיה מכם, עם שזה , שיתיר עצמו איש אחד להילחם עם איזה שיהיה במחנה רב כמו מחנה ישראל. ובזה האופן חרף מערכות ישראל, שהוא כאילו אמר שאין בהם איש יכול להלחם עמו.

[יז, ה]
ושריון קשקשים -
הם פלטא"ש בלע"ז והורה על חוזק כח גבורתו משקל כלי המלחמה שהיה נושא, שהיה רב מאד לפי מה שנזכר.

[יז, ו]
וכידון נחשת בין כתפיו -
אחשוב שהוא גורגיירא עשויה מפלטא"ש סביב צוארו.

[יז, ז]
ועץ חניתו כמנור אורגים -
הוא יתד הארג, שהוא גס מאד ביחס אל הנהוג משעור עץ החנית, והנה היה משקל ברזל עץ חניתו קרוב משלישית ככר, וזה ענין נפלא מאד מורה על כח הפלשתי הזה.

[יז, יב]
זקן בא באנשים -
רוצה לומר, בא במדרגת האנשים הישישים, או יהיה הרצון באמרו בא באנשים, שלגודל מעלתו היה בא כאשר יבא עם חברה נכבדת מאנשים שלמים, רבים היו מלוים אותו.

[יז, יח]
תביא לשר האלף -
רוצה לומר שר האלף אשר היו שלשת בני ישי תחתיו, ולזה צוה שיזכור לו אחיו לשלום בתתו לו זה המתן, למען ימצאו חן בעיני שר האלף שהוא עליהם. ואת ערובתם תקח, ידמה לפי מה שאחשוב שהם שלחו לאביהם ישלח להם המצטרך למזון, ונתנו ביד שליח ערבון לאביהם למען יתן לו האמנה, עם שכבר היה הערבון ההוא נכר לאביהם שהוא משלהם, ולזה אמר ישי שיקח עמו ערובתם להביא להם, על הצד שאמר קח נא לאחיך איפת הקליא הזה, או יהיה הרצון בזה שיקח עמו להביא להם ערובתם שנהגו למשכן הערבון ההוא במחנה כשהיו במלחמה, כדי שיספיק להם כל ימי היותם במחנה, וזה כי מה שנשא להם מהמזון לא יספיק להם כי אם לזמן מועט, ולזה הוצרך ישי לצוות לדוד שיביא להם ערובתם.

[יז, יט]
נלחמים עם פלשתים -
רוצה לומר שהיו משתדלים להלחם עם פלשתים.

[יז, כ]
ויבא המעגלה -
רוצה לומר במחנה, ונקרא כן לפי שיושבים בעגול להישמר שלא יבאו עליהם האויבים בכל צד מצדדי המחנה.

[יז, כו]
והנה התנדב דוד להלחם עם הפלשתי כאשר ידע מה יעשה לאיש אשר יכנו. וידמה שעם היותו נשען בשם יתברך שינקום נקמתו מהפלשתי הזה, כי בא לחרף מערכות אלהים חיים, שכבר נשען בזה על מה שייעדו שמואל מן המלוכה, וכאלו חשב שזה יהיה כלי להשלים רצון השם יתברך בצמיחת מלכותו, כי עם היותו חתן המלך יתכן שתגיע לו ההצלחה במלוכה.

[יז, לג]
והרחיק שאול זה מצד ראותו כי דוד נער ולא נסה להלחם עדיין, והפלשתי היה איש מלחמה מנעוריו מצורף לזה מה שהתפרסם מגודל גוף גלית ועוצם כחו.

[יז, לו-לז]
וכאשר שמע שאול מה שספר לו דוד שהתגבר על הארי ועל הדוב עד שכבר בטח בהשם יתברך שיעזרוהו בהריגת הפלשתי כי חרף מערכות אלהים חיים אז הודה לו שילך ובטח שכבר יהיה ה' יתברך עמו לנצח הפלשתי.

[יז, מ]
ובילקוט -
רוצה לומר שהוא שמם בפרט בילקוט, והוא הכלי שמשימין בו הרועים כל עניניהם, ולזה נקרא ילקוט כי שם ילקטו כל הדברים שהוא נושא. וכבר התפרסם בזה הפרסום מעוצם נפלאות השם שנצח נער אחד בלא חרב וחנית איש גבור כגלית, היה כגובה ארזים גבהו עם עוצם כלי מלחמתו.

[יז, מה]
בחרב ובחנית ובכידון -
זה הכידון איננו הכידון שזכר, שהיה בין כתפיו אבל הוא דומה לחנית, כאמרו: להב חנית וכידון, והנה הראה דוד בדבריו עם הפלשתי כי בטחונו בה' יתברך לבד לא בגבורתו.

[יז, מט-נד]
והנה הכהו דוד במצחו במקום שהיה מגולה, באופן שטבעה האבן במצחו ונפל כמו מת ארצה על פניו. ואחר השלים דוד עם חניתו להמיתו רץ במרוצה בחרב הפלשתי בעצמה, וכרת בה את ראשו כדי שיתפרסם ענין מיתתו, ויתפרסם גם כן הנס לישראל, ולזה הביא דוד את ראש הפלשתי לירושלים.

[יז, נה]
בן מי זה הנער אבנר -
רבים יתמהו איך יתכן שלא ידע שאול בן מי הוא, וכבר ספר במה שקדם שכבר שלח שאול מלאכים אל ישי שישב דוד עמו?
וידמה כי המלך לרוב עסקיו ולרוב הבאים לפניו, לא יוכל להכיר כל אחד מהם בפרט, ויתבאר מתשובת דוד לו, ששאלת שאול לא היתה רק לדעת מי הוא, כדי שיתבאר לו מאי זו משפחה הוא, כי כבר הבטיחהו שיתן לו בתו לאשה. והנה מזה הענין נתישב דוד למלכות, כי זה היה סיבה ששמהו שאול על אנשי המלחמה, ונתבאר לישראל טוב הצלחתו, ומזה המקום הסכימו לשים אותו למלך עליהם, ולזה תמצא שאמרו לו כל שבטי ישראל: גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל ברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות.