[יח, ג]
וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו, ולזה תמצא במה שיבא, שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל, וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול.

[יח, ו]
בשמחה ובשלשים -
ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים, ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים. ומהמאמרים ההם היה אמרם: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד, שיהיה למעלה ממעלת שאול.

[יח, ט-י]
עוין את דוד -
הרצון בו שהיה מביט אליו מביט השונא, באופן שהיה כל מעייניו בו להשחיתו לפי היכולת, אם בלקיחת תחבולות אם להרגו בידיו, באופן שלא יהיה דוד נשמר מזה. והנה היה מהתחבולות האלו כי כשבאה רוח אלהים רעה אל שאול והיה מדבר בתוך הבית דברים מבולבלים בסבת הרוח הרעה, והיה מדרך דוד לנגן לפניו בידו להסיר הרוח הרעה ממנו. והנה היה לתחבולות שאול שלקח אז החנית בידו וחשב להכות בו דוד בעת היותו מנגן לפניו באופן שיהרגנו, כי אז לא יהיה דוד נשמר מזה.

[יח, יא]
והנה עזר ה' יתברך את דוד ונשמר מזה כשנטה מפניו שני פעמים.

[יח, יב]
אז נתברר לשאול כי ה' יתברך עם דוד ומעמו סר ויירא ממנו.

[יח, יג]
והסירהו מעמו ושמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם. והנה היתה כונת שאול להפילו ביד פלשתים.

[יח, יד]
והנה היה דוד מצליח מאד בכל דרכיו והיה ה' יתברך עמו.

[יח, טו-טז]
וזה הוסיף יראה לשאול מפני דוד, מצורף לזה שכבר היה זה סיבה אל שכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי היה יוצא ובא לפניהם.

[יח, יז]
וכראות שאול זה, התחכם לתת לו בתו באופן שנדר בעת הלחמו עם גלית, וחשב שיהיה זה כלי להפיל דוד ביד פלשתים כי התנה עמו שילחם מלחמות ה’ בפלשתים.

[יח, יח]
והנה הרחיק דוד מצד הענוה מהתחתן במלך ואמר: מי אנכי שאהיה ראוי להתחתן במלך?
כאלו אמר הנני נבזה ושפל מאד. ומי חיי, רוצה לומר מה חיי חשובים שאהיה ראוי להתחתן במלך?
הלא אנכי מסכן עצמי תמיד בצאתי למלחמות, ואיש כזה אין ראוי שיהיה חתן המלך, כדי שלא תתאלמן בתו במעט זמן. או ירצה בזה, מה היה מנהגי מיום חיותי שאהיה חתן למלך?
הלא הייתי רועה צאן ואיך יתכן שאלקח מאחרי הצאן לקחת בת המלך?

משפחת אבי בישראל -
ידמה שהרצון בזה, ומי משפחת אבי שבישראל?
והנה אמר זה מצד שהיה בא מרות המואביה, וככה אמר שאול ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן, להורות שאין ראוי למלוכה.

[יח, יט]
ויהי בעת תת את מרב בת שאול אל דוד -
רוצה לומר בעת ההיא נועד ביניהם שיתננה לדוד, וידמה מזה המקום שלא קדשה דוד.

[יח, כא]
בשתים תתחתן בי היום -
רוצה לומר בשתי בנות שיש לי תתחתן בי היום, כי אתן אחת מהן והיא הפנויה, כי הנשואה אי אפשר שאתן לך, ואחשוב שאמר לו זה, מפני שנדר לו שיתן לו בתו לאשה, יתכן שיתן לו הגדולה כי היא הראויה יותר בזה, כי לא יתכן לתת הצעירה לפני הבכירה.
ואולם עתה שנתנה הגדולה לעדריאל המחולתי, נתברר שלא יהיה הרצון בזה, אלא שיתן לו אחת מבנותיו, וידמה שלא הסכים דוד בזה מצד הענוה כמו שקדם, אלא שקצר הכתוב. ושאול חשב שתהיה הסיבה כשלא הסכים דוד בזה, שיירא שיפול ביד פלשתים. ולזה צוה לעבדיו שידברו אל דוד בסתר, ויודיעו לו שהמלך חפץ בו וכל עבדיו אהבוהו כדי שיחשוב דוד שאין כונת שאול להפילו ביד פלשתים.

[יח, כג]
אנכי איש רש ונקלה -
רוצה לומר ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך.

[יח, כו]
וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך -
רוצה לומר עם זה התנאי, כי בטח בה' יתברך שישיג זה.

[יח, כז-כח]
ויתברר לשאול כי ה' עמו ותחת ערלות מאה פלשתים הביא לו מאתים להורות על טוב הצלחתו.

ומיכל בת שאול אהבתהו -
הנה זה גם כן היה מוסיף יראה לשאול, כי זה מורה על טוב הצלחת דוד, ועל כי המלוכה תהיה לו, כי עם התברר לבת שאול ששונא אביה את דוד, עם כל זה נקשרה אהבתה בו, עם שזה גם כן יהיה סיבה מה מונעת שאול מהריגת דוד, כדי שלא יכאב לב בתו; ועוד כי יתכן שהיא תגלה לדוד סודות אביה, ויהיה מפני זה נשמר מהרעה אשר יחשב לעשות לו.

[יח, ל]
שכל דוד מכל עבדי שאול -
רוצה לומר שהצליח במלחמה יותר מכלם. וייקר שמו מאד, רוצה לומר שכל מי שהיה מזכיר שמו, היה מזכירו ביקר ובכבוד רב.