[כא, ב]
מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך -
תמה על שר וגדול כדוד, עם שהיה חתן המלך שילך יחידי.

[כא, ג]
ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני -
רוצה לומר ואת הנערים הודעתי שילכו לפני ואמצאם במקום איני רוצה לגלותו, ולזה יהיה המקום ההוא נסתר ונעלם; והסיבה בזה שמירתי צוואת המלך שלא יודע לאיש הדרך אשר אני הולך בה, וידמה שדוד שאל לו באלהים אם תצליח דרכו שהוא הולך בה, כי כבר נגלה במה שאחר זה שדוד שאל לו באלהים, ולפי שהוא אמר לאחימלך כי המלך צוהו שלא יגלה סודו לשום אדם, היה מחויב שישאל לו זה דרך כללות.

[כא, ה]
כי אם לחם קדש יש -
יתכן שבחר מלחם הקדשים מה שאסורו יותר קל והוא קדשים קלים, כמו הענין בלחמי תודה, ועליו אמר שיתנהו לו ולנעריו.

אם נשמרו הנערים אך מאשה –
והנה יחס זה לנערים לכבוד דוד ואחשוב שיהיה הרצון בזה, שיהיו נשמרים מטומאת אשה וממה שידמה לזאת הטומאה.

[כא, ו]
כי אם אשה עצורה לנו וגו' -
רוצה לומר הנה אשה היתה נמנעת לנו מעת צאתנו, שהיתה מאתמול שלשם, לרוב זריזותנו לעשות מצות המלך, והנה היו כלי הנערים ראויים לקדש כי טהרנו עצמנו בצאתנו.

והוא דרך חול -
רצוני שכן דרך אוכלי חולין שתהיה מעלתם כמעלתי לאכל חוליהן בטהרה, רוצה לומר על טהרת הקדש, ואף כי היום שיהיה בכלינו, נהיה נשמרים ונזהרים לאכלו בטהרה. ויהיה הרצון בזה והוא הנכון.
הנה אם היתה אשה עצורה כתמול שלשם לבא אליה, בצאתי טהרנו את עצמנו ויהיו כלי הנערים ראויים לקדש; והנה זה הוא דרכנו ומנהגנו גם באכילת חולין שנשתדל לאכלם על טהרת הקדש, ובהיות הענין כן, איך לא נהיה נזהרים לאכל בטהרת הקדש כשיהיה בכלינו?

[כא, ז]
ויתן לו הכהן קדש -
רוצה לומר כי לא היה שם לחם אחר לתת לו, כי אם לחם הפנים שאינם מוסרים מלפני ה' מעל שולחן הזהב כי אם לשום לחם חום תחתיו ביום הלקחו באופן שיהיו בשלחן תמיד שתי מערכות לחם הפנים. והנה לא היו מסירים אותו כי אם ביום השבת, כמו שנתבאר בתורה ואז היה מתחלק לכהנים, ולזה לא היה דרך לאחימלך לתת לדוד מלחם הפנים.
וידמה שאמר זה, להורות שאם היה אפשר לו זה, היה יותר נכון לו לתת לו לדוד מלחם הפנים, כי אחר הקרבת מכשיריו והם בזיכי הלבונה, אין בו מעילה כלל. וידמה לפי זה המאמר שהיה בקדש שנתן יותר מהנטייה מדרכי התורה ממה שיהיה בלחם הפנים אחר הקרבת מתיריו, ולזה ידמה שזה הקדש שנתן לו הוא תרומה או מנחה, והתיר הכהן אכילתה לזר ולא אכילתה בטומאה, כי הזרות יתכן שיותר מפני פקוח נפש, כי האכילה היא בעצמותה מסירה הסכנה שתהיה מהרעב.

ואולם הטומאה אין ראוי שתדחה מפני זה, אחר שאינה בעצמותה סיבה להסיר הסכנה, ולזאת הסיבה בעינה יותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן, כשהיה בחליו סכנה ולא יותר לטלטל את הנר להוציאו חוץ מחדר החולה, כמו שבארנו במקומו. והנה קרא הלחם שישימו תחת הלחם המוסר לחם חום, כי הוא היה נאפה מחדש סביב יום השבת, עם שהוא אפשר שהיה עומד בדפוסיו של זהב, שהיה נאפה בהם עד עת המערכה, ואז היה נשמר חומו קצת לזאת הסבה.

[כא, ח]
אביר הרועים -
רוצה לומר גדול רועי המקנה אשר לשאול וממונה עליהם.

[כא, י]
לוטה בשמלה -
נסתרת ומכוסת בשמלה אחרי האפוד והחשן שהיה בלשכה ששמים שם בגדי כהונה, והנה שם זה החרב שם, לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית.

[כא, יד]
וישנו את טעמו -
הוא מענין וטעם זקנים יקח והרצון ששנה דבריו באופן שהיה נראה כי בבלי דעת דבר, ועשה עצמו הולל. ויתו על דלתות השער. רוצה לומר שהיה מתוה תו ורושם על דלתות השער, על צד השטות והיה מוריד ריר פיו על זקנו.

[כא, טז]
חסר משוגעים אני -
רוצה לומר האני חסר משוגעים ומצטרך אליהם עד שתביאו אלי זה להשתגע?
ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון, והוא ראוי לבא אל ביתי?
והנה בזאת התחבולה נמלט דוד מיד אכיש מלך גת.