[כב, ב]
כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושא -
הרצון באיש מצוק מי שמצאתהו מצוקת לבו מפני היותו עשוק ורצוץ, ואין לו כח מיד עושקיו, או למה שידמה לזה, ואיש אשר לו נושה - הוא הלוה ואין לאל ידו לפרוע. ואיש מר נפש - הוא העני אשר שדי המר נפשו לרוע מזלו וקשה יומו, כי ירוח לו מצד החבורה; ולזה נתקבצו אלו אל דוד עם שכבר נתפרסם להם מטוב הצלחתו מה שהביאו לקוות לטוב בהיותם בצלו.

[כב, ד]
כל ימי היות דוד במצודה -
זה לאות שאחר שיצא דוד מהמצודה נפרדו אביו ואמו ממלך מואב.

[כב, ח]
ואין חולה מכם עלי -
רוצה לומר אין אחד מכם שיחשוב עצמו חולה בעבורי בדבר הנעשה כנגדי, וידמה שהיה ירא שאול שיהיה הקשר חזק מבני ישראל את דוד וילחם עמו, ולזה אמר שכבר הקים בנו עבדו עליו לאורב.

[כב, יא]
אחימלך בן אחיטוב הכהן ואת כל בית אביו הכהנים -
ידמה שקרא עמו כל בית אביו לחושבו כי יד כולם היתה במעל הזה. והנה מיד ה' יתברך היתה נסיבה להביא את העונש אשר ייעד לבית עלי, ולזה לא מצאנו שנענש שאול על הריגתם ולא נזכר לו זה הענין לעוון כשנזכרו עוונותיו.

[כב, יג]
ושאל לו באלהים לקום אלי לאורב -
חשב שאול שתהיה שאלתו באלהים אם יצליח במרדו על שאול, בדרך שינצחהו במלחמה.

[כב, יד-טו]
והיתה תשובת אחימלך כי חלילה לו, כי הוא לא ידע בזה דבר ומה שעשה עשה מצד מחשבתו שיהיה דוד היותר נאמן מכל עבדי שאול והיותר סר אל משמעתו.

היום החלותי לשאול לו באלהים -
רוצה לומר וכי היום החלותי לשאול לו באלהים שתחשדני בזה?
הלא כמה פעמים שאלתי לו באלהים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל, כי הוא המוציא והמביא את ישראל. בעבדו (בעבדך) דבר בכל בית אבי. רוצה לומר ולא בכל בית אבי, ואמנם אמר זה לפי שכבר נראה לו שחשדם שאול כלם, לפי שקראם כלם לבא לפניו.

[כב, יח]
נושא אפוד בד -
רוצה לומר שהיו נכבדים וראויים לזה הלבוש, כי זה הלבוש היו לובשים הנכבדים וכל שכן מי שהיו מהם מיוחדים לעבודת השם, כמו שזכרנו בענין אפוד שמואל.

[כב, כג]
כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך -
רוצה לומר שכבר אשמור את נפשך כמו נפשי. כי משמרת אתה עמדי. ידמה שאמר זה, מפני שכבר הביא אביתר עמו האורים והתומים, ובהם יהיה נשאל דוד באלהים, ולזה אמר שיש לו לבטוח על דוד שישמרהו כנפשו.