[כד, ב]
על פני צורי היעלים -
הם הצורים החזקים שנהגו לשבת שם היעלים, כי היעלים הם שוכנים בסלעים כאמרו: הידעת עת לדת יעלי סלע, וזכר זה כי דוד עם ראותו יד ה' יתברך הטובה עליו, לא היה מוסר עצמו לסכנות, אך היה מחביא עצמו במקומות אשר יתכן לו בהם בהעלם יותר.

[כד, ג]
להסך את רגליו -
רוצה לומר לסכך את רגליו, והוא עשיית הצרכים הגדולים, כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם.

[כד, ד-ו]
ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל -
יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו, ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה, ואמר: חלילה לי מה' מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו, עם שזה גם כן יהיה סיבה אחר כך להקל בהריגת המלכים. וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי ה', ולזאת הסיבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ"י שכבר צוהו שאול על זה, ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול.

[כד, ח]
וישסע דוד את אנשיו בדברים -
רוצה לומר שעם מה שהיו כולם נסכמים על הריגתו והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה, הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמתם, ומנעם בזה האופן מהריגת שאול.

[כד, יא]
ואמר להרגך ותחס עליך -
רוצה לומר אמר לבי תחלה להרגך ותחס עליך נפשי ונתחרטתי על המחשבה ההיא ואמרתי: לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא, או יהיה הרצון באמרו: ואמר להרגך, שכבר אמר זה אחד מאנשי ותחס עליו נפש דוד, והביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב.

[כד, כ]
וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה -
הנה קצר בזה ונשען על מה שזכר אחר זה.

וה' ישלמך טובה תחת היום הזה -
ומה שקצר בזה הוא שראוי שישולם גמול טוב מאת ה' יתברך, וקצר זאת ההקדמה להורות על פרסומה.