[כה, א]
בביתו ברמה -
רוצה לומר במקום שהיה שם ביתו כאמרו: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.

[כה, ב]
ואיש במעון ומעשהו בכרמל -
אמר במעון להורות שלא היה יושב בעיר והיה לו מעון אצל מעשהו שהיה בכרמל, רוצה לומר כי בכרמל היו שדותיו וגניו וכרמיו ולרוב עשרו שם מעונו שם, או רצה באמרו במעון שהיה יושב במקום נכבד והיה מעשהו רחוק ממנו כי היה מעשהו בכרמל וזה הפירוש השני הוא הנכון אצלנו.

והאיש גדול מאד -
רוצה לומר שהיה עשרו רב. ויהי בגזוז את צאנו בכרמל, רוצה לומר שבעת גזיזת צאנו היה בכרמל.

[כה, ג]
והוא כלבי -
רוצה לומר שלרוב אכזריותו היה תכונתו בתכונת הכלבים, ששונאים בני מינם וינבחו להם בבאם אצלם ולא יניחום לאכול מהנמצא בבית, ואע"פ שלא יגרע ממאכלם דבר; וזה ממה שיורה כי רוע נבל היה בענין הכילות.

[כה, ה]
עלו כרמלה -
אמר זה לפי ששם נעתק נבל בעת הגזיזה.

[כה, ו]
כה לחי -
הרצון בו שכן יהיה לו מהטוב במועד הזה בשנה האחרת, וקרא חי העתה העומד, כמו שבארנו בדברי התורה על אמרו: שוב אשוב אליך כעת חיה.

[כה, ז]
לא הכלמנום -
רוצה לומר שלא הלעגנו עליהם, ולא אמרנו להם דבר לביישם, גם לא עשינו דבר ישיגם הבושה בו בעבורנו, וזה המאמר היה להורות שלא עשקו דבר מהמקנה, ישיגם הבושת בעבורו כשלא ימצא נבל חשבונו.

ולא נפקד להם מאומה -
רוצה לומר שלא די שלא השיגם נזק מצדנו, אבל שמרנו אותם שלא השיגם נזק מזולתינו; ולזה אמרו נערי נבל: חומה היו עלינו גם לילה גם יומם.

[כה, ט]
וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו -
הרצון בזה אצלי כי להתפרסם רוע תכונת נבל, לא דברו אליו אלו הדברים תכף בואם, אבל נחו והמתינו העת הראוי לדבר לו מזה, ואז דברו אליו ככל הדברים האלה שסדר דוד בפיהם, שהיה בהם מפיוס הלב הרבה.

[כה, יד]
ועם כל זה היתה תשובת נבל בזה האופן מן הקושי, שנזכר בזה המקום.

ויעט בהם -
רוצה לומר שלא די שלא ענה אותם מענה טוב, אבל נהג בהם מנהג העיט, והוא העוף הדורס שמתנהג באכזריות.

[כה, יז]
והוא בן בליעל מדבר אליו -
הנה נאמר בשתוף על הרשע ועל הכילי ומזה הענין הב' הוא בזה המקום וממנו אמרו: האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים (איוב ל"ד).

[כה, יט]
עברו לפני -
אמרה זה לכפר פני דוד במנחה הגדולה הזאת.

[כה, כב]
משתין בקיר -
והוא הזכר, ויש להפלא, איך נסכם דוד להרוג נבל וביתו והוא לא הסכים על הריגת שאול עם היותו רודפו?
ואפשר שנאמר שכבר נתפרסם לכלם היות דוד נמשח למלך על ישראל, ולפי שהיה נבל מבזה המלכות, היה עונשו למות וכל הנסכמים לו בזה; וכבר התבאר ממאמר אביגיל לדוד, שזה הענין היה מפורסם אז לישראל.

[כה, כד]
ותפול על רגליו -
רוצה לומר אצל רגליו. בי אני אדני העון, הוא על דרך אמרו: ולי אני עבדך והרצון בו בי אדני העון והפשע, והודת זה תחלה כדי שיכנסו דבריה באזני דוד ותשקיט חמתו בזה המאמר, כי בו מהפיוס מה שלא יעלם, ואחר זה חלתה פניו שישמע את דבריה.

[כה, כה]
ובארה לו שלא חטאה בזה, אך חטא בו נבל בעלה מצד רוע מנהגו ותכונתו, כי נבל שמו ונבלה עמו.

[כה, כו]
מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך -
הנה נשבעה שכן היה הענין שהיא לא ראתה נערי דוד, ואמרה עם שבועתה מה שיורה שהיא בלתי יראה שישחית דוד בעלה וביתה, אך הוא מפורסם אצלה שכבר ימנע דוד מזה אחר הפיוס אשר פייסה אותו, וזה כלו היה מטוב חכמתה. ואמרה שה' יתברך מנעהו מבוא בדמים רוצה לומר מבוא בהריגת אנשים, ומנעהו מהושע ידו לו, להנקם מאויביו העברים בכחו ובעוצם ידו.

[כה, כט]
ויקם אדם לרדפך -
רמזה בזה אל שאול.

והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים –
הוא העולם הבא, כי שם תתאחד הנפש במושכליה שהם צרור החיים, ומצדם יהיה עם השם יתברך כמו שבארנו בראשון מספר מלחמות ה’.

ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע -
רוצה לומר שלא יהיה לה השארות וקיום. והנה אמרה זאת להורות שכבר יחטא דוד אם ישחיתם, ותמנע ממנו ההצלחה הנפשיית, שהיא ערך ההצלחה.

[כה, ל-לא]
ואמרה עוד, כי בהיותו נגיד על ישראל יהיה לו זה העון לפוקה ולמכשול לב אם ישחיתם, ואולי היה זה סיבה שתסור הממלכה ממנו כמו שקרה לשאול, ועם זה היה מטוב חכמתה שחלתה פני דוד שיזכרה, כאשר יטיב ה' לו לגמול אותה חסד, או אולי המאמר ממנה על צד הנבואה, וראתה שעתיד נבל למות ותהיה היא אשת דוד.

[כה, לז]
וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן -
אמר זה על צד ההפלגה לרוב הדאגה שהיה דואג על גודל המנחה, ולרוב הפחד שהיה לו מדוד.

[כה, מא]
הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדני -
אמרה זה על צד הענוה, להורות שדי לה אם תהיה לאשה לאחד מעבדי דוד, ותרחץ רגליו כמנהג האשה לבעלה.

[כה, מד]
ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו' -
מן הפלא איך עשה זה שאול והיא היתה אשת איש?
וכבר אמרו רז"ל שלא נגע בה פלטי בן ליש ויתבאר שכן הוא, שכבר חזר דוד ולקחה, וזה מורה שכבר התפרסם ונודע שלא נגע בה, ולפי שכבר היתה פרושה בלתי ראויה לבנים מזה הצד, נתנו לה בני מרב אחותה לגדלם, וגדלתם כאילו הם בניה; ומפני זה נקראו בני מיכל כמו שאמר בסוף זה הספר: ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי.