[ג, א]
הנה הנער שמואל היה משרת את ה' לפני עלי שהיה מיישר אותו על זה, והנה היה בימים ההם דבר ה' יקר, רוצה לומר שהנבואה היתה מגעת בקושי, עד שלא היתה אז נבואה נפתחת, אבל היה ענין הנבואה סתום, שלא ימצא אז מי שיתנבא.

[ג, ב]
ויהי ביום ההוא -
שבא איש האלהים לעלי להגיד לו הדברים הקודמים, היה עלי שוכב במקומו מרוב הזקנה, והחלו עיניו להיות כהות באופן שלא יוכל לראות.

[ג, ג]
והנה טרם שכבה נר אלהים והוא אצל עליית השחר היה שמואל שוכב אצל היכל ה' אשר שם ארון האלהים, בלשכה אחת היתה שם.

[ג, ד-ט]
ובעת הזה, המוכן בהגעת החלומות הצודקים, החלה להגיע אליו הנבואה עד שקרא אליו ה' במראה הנבואה ואמר הנני, ורץ לעלי, כי נדמה לו שעלי היה קורא אותו, וכן נדמה לו זה עד שלשה פעמים שהרגיש עלי כי ה' קורא לנער וצוהו שאם יקראהו עוד ישיב לו דבר ה' כי שומע עבדך וידמה שלא שמע שמואל על זה כי ה' קורא לו, להיות דבר ה' והיא הנבואה, יקר בימים ההם עם חשבו היותו בלתי ראוי לנבואה.

[ג, יא-יב]
והנה הודיעהו ה' יתברך בדרך הנבואה הרע לעתיד לבא על ישראל במלחמת פלשתים, שמתו בה רבים מישראל, ולוקח ארון האלהים ומתו חפני ופינחס, והרע העתיד לבא לנוב עיר הכהנים, כי מתו בה בית עלי מלבד אביתר על יד שאול. וידמה שלזה אמר החל וכלה. כי התחלת הפורענות היה במלחמה שמת בה חפני ופנחס, וכלוי הפורעניות היה בענין נוב עיר הכהנים.
ואמר כי כל שומעו תצלינה שתי אזניו, להפלגת קושי הענין הזה, יהיה הקול ההוא מרעיד האנשים, וכאילו מחוזק הקורא מהקול ההוא תתחדש הצלילה וההברה באוזן.

[ג, יג]
מקללים להם בניו ולא כהה בם -
הרצון בזה שהוא ידע שישראל היו מקללים בניו בסבת העושק שהיו עושקים אותם בית עלי, ממה שהיו חוטפים מהם מן הזבחים, ובעבור העצלה שהיתה בהם מהקרבת הקרבנות אשר הובאו להם, עד שכבר ישכבון, וקרבנות הנשים הצובאות פתח אהל מועד לא קרבו עדיין, והנה לא הוכיחם עלי על זה באופן שימנעו מעשות כן, אבל אמר להם: אל בני כי לא טובה השמועה וגו', ולא דקדק אחר זה שיוסרו מאלו החטאים.

[ג, יד]
ולכן נשבע השם לבית עלי שלא יתכפר להם עונם באמצעות קרבנות, כאלו תאמר זבח ומנחה כי כלם באים לכפרה, ולזה היתה סמיכה על ראש השלמים להעיר שגם הם באים לכפרה, ומזה המקום דקדקו רבותינו ז"ל שהכפרה לא תשלם לבית עלי בזבח ובמנחה, ואולם תשלם במה שהוא יותר טוב מהם, והוא העסק בתורה ובגמילות חסדים, ומזה המקום יותר הספק איך ענש ה' יתברך האנשים שלא חטאו מפני חטא אבותיהם, וזה כי זה העונש לא היה אלא למי שלא ידע את ה' מהכהנים, שהוא אוחז את חטא אבותם.
אמנם מי שהתעסק מהם בידיעת ה' יתברך ינצל מזה העונש, אלא שכבר ימשך לו עונש מה במקרה בעבור חטא אבותיו, והוא שלא תהיה לו שררה בענין הכהונה, מפני היותה סרה מכל משפחתו בחטא האבות.

[ג, יז]
כה יעשה לך אלהים וכה יוסף -
הוא לשון קללה, והרצון בו כה יעשה לך אלהים רעה כי לא היה יודע עלי שיהיה ענין הנבואה הזאת דבר קללה, ויורה על אמתת זה הפירוש מה שאמר בן הדד: כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, ואולם רז"ל הוציאו מזה שקללת חכם, אפילו על תנאי היא באה על דרך הדרש.

[ג, כ]
כי נאמן שמואל לנביא לה' -
למדנו מזה, שמי שלא יפיל מכל דבריו ארצה לא יצטרך לנתינת אות או מופת אחר שהוא נביא, לפי שזה דבר מיוחד בנבואה ולא ידקדק בשאר ההודעות, כמו החלום והקסם והוברי שמים, כי הם אם יאמרו אמת לפעמים, הנה יכזבו פעמים רבות ואין הענין כן בנבואה, כי כל דבריה אמת.
וכבר יתבאר באיזה סוג מן הדברים יצדק זה בנבואה ובאיזה מהם לא יצדק, כי ידמה שמה שתגיד הנבואה בקצת הטובות והרעות האנושיות יקרה שלא יתקיים, כשנעתקו האנשים שבא להם הייעוד מהטוב אשר בא להם בעבור הייעוד הטוב, או מהרע אשר בא להם בעבור הייעוד הרע.

[ג, כא]
והנה זכר שכבר הוסיף ה' להראה בשלה לשמואל.