[ל, ט]
ויבאו עד נחל הבשור והנותרים עמדו -
רוצה לומר כי כולם הלכו עם דוד בהסכמה אחת עד נחל הבשור, והנותרים שלא הסכימו ללכת יותר עמדו שם, והם המאתים איש אשר הראו עצמם כאלו הם בלי כח ויגעים ורפי ידים, ולזה לא עברו את המקום ההוא; ואולי היה זה ליראתם מהגדוד ההוא, או שהיו יגעים מאד, וכראות דוד זה הושיבם שם עד בואם לשמור הכלים.

[ל, יא]
וימצאו איש מצרי בשדה -
ידמה שאותם שנשארו משוטטים הנה והנה, קודם שהרחיק דוד מאד מהם; או מצאוהו אנשים ההולכים עמו.

[ל, יז]
מהנשף ועד הערב למחרתם -
יתכן שכבר היה ערב כשהשיגם, והכה אותם עד ערב מחרת היום ההוא. או יהיה נשף בקר, והנה רדף אחריהם כל הלילה, וכעלות השחר ראה אותם נטושים על פני השדה ונלחם בהם מהבקר ועד הערב, ואמר למחרתם לפי שביום שלפניו פשטו אל נגב ואל צקלג ושרפו צקלג באש.

[ל, כד]
כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו -
אמר להם לאמת שאין ראוי שיעשה כמו שאמרו, לפי שאין זכות האדם בשלל מפני הסתכנו בירידה אל המלחמה, כי אשר ירד אל המלחמה ואשר ישב על הכלים לשמרם מהאנשים הבאים למלחמה, הוא חולק עם היורדים למלחמה ואע"פ שאינו מסתכן שם, וזה דבר מבואר ולזה אין ראוי שתאמרו שתזכו בשלל אתם לבדכם שירדתם במלחמה; מצורף לזה שזה לא היה בעוצם ידכם אבל היה בעזר אלהי בזכות כלנו, אשר הלכו ואשר נשארו.

[ל, כה]
והנה שמה דוד לחק ולמשפט בישראל, שיחלקו כלם בשלל, עד היום הזה.

[ל, כו-לא]
ולפרסם הנס אשר עשה ה' יתברך לדוד ולנדיבותו, שלח מן השלל לזקני יהודה לרעהו בכל המקומות הנזכרים פה.