[ד, א]
והיה דבר שמואל לכל ישראל בחיי עלי בעניני הנבואה, ובזה האופן היה מנהיג אותם גם בחיי עלי, כי כבר נתפרסם להם שהוא היה נביא אמת.
אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא, איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת, ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח, ובזה נתקיים מה שאמר איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל.

[ד, ב]
ותטוש המלחמה -
הרצון בו שפשטה המלחמה.

[ד, ח]
אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר -
רוצה לומר ובמדבר כי ענין קריעת ים סוף היה במדבר אשר בו מתו פרעה וחילו וכבר הכם קודם זה במצרים במינים רבים מהמכות.

[ד, ט]
פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם -
זה מורה כי לא היו פלשתים מושלים בישראל ולא ישראל בפלשתים, ואפשר שמזמן קרוב יצאו בני ישראל מעבודתם, או אפשר שיארך זמן עבודתם את הפלשתים עד מות עלי, ויהיו אם כן שנות שמשון נכללים בשנות עלי, ונמנו לשניהם, כי רוב ישיבת שמשון היה בישיבת שדה פלשתים, וכשלא היה שמשון שר היה שופט אותם עלי.

[ד, יג]
והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה -
רוצה לומר שהיה הכסא במקום שהיה מצפה ומביט הדרך אם יבא מבשר להגיד לו מה שקרה לארון האלהים. כי היה לבו חרד על ארון האלהים, ולזאת הסיבה היה הכסא אצל מקום השער, לראות העוברים והשבים, וזה מורה על רוב חסידתו, שלא היה חרד לבניו, עם מה שגלה לו איש האלהים ששניהם ימותו ביום אחד, גם בשמעו מות חפני ופנחס לא חרד מאד, עד ששמע שארון האלהים נלקח כי אז נפל אחורנית מעל הכסא מרוב החרדה, ובסבת הנפילה נשברה מפרקתו מרוב החולשה ומת מכובד גופו ורוב הזקנה, כי הכובד ההוא היה סבת מיתתו בנפלו.

[ד, יט]
הרה ללת -
אחשוב שיהיה שרשי נלה ויהי מקור וענינו ענין שלמות, כאילו יאמר שמלאו ימי הריונה ללדת, כאמרו: וימלאו ימיה ללדת, וכבר פירשוהו מענין יללה והוא חסר למ"ד אחת, כי היה משפטו לללת.

ותכרע ותלד
אמר, לרוב החרדה והבעתה לא נשאר לה כח, וחלש הכח המחזיק בעבור זה, ויצא הוולד.

כי נהפכו עליה ציריה -
ולא יכלה להתאמץ על דבר הלידה כראוי,

[ד, כא-כב]
והיא קראה שם הנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל, ואל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה. כי חמיה היה נביא וכהן גדול, ואישה היה ראוי לשמש בכהונה גדולה אחריו, כי ידמה שהיה יותר ראוי לכהונה מחפני, כי לא היה רע כ"כ כמו חפני, ולזה נתקיימה הכהונה גדולה מזרע פינחס עד מלכות שלמה, כמו שיתבאר במה שיבא.
ולזה הקדים בפורענות לזכר חפני קודם פינחס בסוף הענין, שבא לזכר כי הסיבה החזקה למה שאמרה: גלה כבוד מישראל הוא הלקח ארון האלהים כי כבר נשאר לישראל נביא, והיה שם מהכהנים גם כן מי שיתמנה כהן גדול תחת עלי.