[ה, א]
והנה הביאו הפלשתים ארון האלהים בבית עבודת אלילים שלהם, שהיה בהם צלם על צורת בן אדם שהיו קורין אותו דגון.

[ה, ג-ה]
והנה על צד המופת עשה ה' יתברך לכבודו, שהפיל דגון ארצה לפני ארון ה' להעיר כי אין עוד מלבדו, ואולי חשבו הפלשתים שכבר היה זה על דרך המקרה, לא מאת ה' יתברך ולזה לקחו את דגון והשיבו אותו למקומו, ולא השתדלו להסיר משם ארון האלהים.
וביום השני מצאו דגון נופל לפני ארון ה' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן רק הנשאר מדגון היה נשאר אצל ארון ה' נופל ארצה, ולזה היו כומרי דגון נשמרים מלדרוך על מפתן דגון, כי חשבו שיהיה המקום קדוש מצד מה שמצאו שם ראש דגון ושתי כפות ידיו.

[ה, ו-ח]
ולא הספיק לה' יתברך השפטים שעשה באלהיהם, אבל הכה האשדודים ושמם שוממים ותמהים על המכות, שבאו להם בדרך שלא היו יכולים לאמר שיהיה חדוש זה המקרה להם, אם לא מפני מה שהסבו אליהם ארון האלהים.
וזאת המכה היתה שהוכו בטחורים והוא חולי מצער מאד ויוצא מהם דם רב, כל שכן אלו שבאו להם מאת ה' יתברך להכאיבם מאד, ולזה הוכרחו להוציא ארון האלהים מאשדוד ושלחוהו לגת וידמה שאלה המופתים עשה ה' יתברך באמצעות שמואל שהיה נביא, או נעשה זה בזולת נביא, להשגחתו על ישראל שלא יאבד ארון האלהים מהם.

[ה, ט-יב]
והנה אחר הסבו אותו בגת, היתה מכת ה' יתברך בעיר מהומה גדולה, לא נשאר שם אחד שלא הוכה במכת הטחורים והיו הטחורים נסתרים, ולזה הם יותר קשים ויותר קשי הרפואה, וכראותם זה שלחו ארון האלהים לעקרון ותכף שבא שם הביא ה' יתברך מהומת מות בכל העיר והנשארים בהם שלא מתו הוכו בטחורים.