חלק שני
ויהי כאשר זקן שמואל... עד בן שנה שאול במולכו...

[ח, א-ג]
ספר אחר זה שכאשר היה זקן שמואל והיה לואה מהנהיג ישראל על דרך שנהג, שם בניו שופטים לישראל בבאר שבע כדי שישפטו שם הרחוקים ממנו ויקלו מעליו, והנה לא הלכו בניו בדרכיו אבל הלכו אחר התועלת, ולזה לקחו שוחד והיה זה סיבה שהטו משפט, כי השחד יעור עיני חכמים כמו שנזכר בתורה, ולזה אסור לקבל שחד אף על פי שלא יכוין להטות משפט, כי טבע השחד כן הוא, שיפותה האדם בו להועיל בדינו לאשר קבלהו ואעפ"י שלא יתכוין מקבל השחד להטות הדין, הנה השחד יסבב שיעלם ממנו אמתת הדין, מפני חשקו להועיל לאשר קבל השוחד ממנו, עד שלא יוכל לראות לו חובה.

[ח, ד-ה]
והנה נתקבצו כל זקני ישראל ובאו לשמואל הרמתה ואמרו לו שישים להם מלך לשפטם ככל הגוים, והנה טעו בזה כי ישראל אינם באופן שישפט להם המלך לפי מה שירצה, כמו הענין במלכי הגויים שמיסדים לעמם נימוסים כאשר יעלה על רוחם, ולזה אמרה התורה שאם יאמרו ישראל שישימו עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותיהם שלא יוכלו לשים עליהם כי אם מאחיהם שהם נקשרים לקיים התורה, ועל פי התורה ינהיגום לא בנימוסים אחרים, ולזה צותה התורה שיכתוב לו המלך ספר תורה אחר, זולת הספר שהיה לו כשהיה הדיוט והיה עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו, כדי שתהיה הנהגתו לעם על פי התורה.

[ח, ו]
ולזאת הסיבה היה רע בעיני שמואל כאשר בקשו ישראל זאת הבקשה, ולזה הודיע להם בסוף הענין כי אין לישראל מלך זולת ה' יתברך.

[ח, ז-ט]
וגם ה' יתברך אמר לשמואל כי בקשתם היתה לסור מדרכי התורה, ולזה אמר: כי אותי מאסו ממלוך עליהם. והנה בסוף הענין היו מלכיהם סיבה להתעות ישראל ולהסירם מעל ה', עד שהביאו לגלות מעל אדמתם, כמו שנתבאר מירבעם בן נבט וחבריו. ולזה רצה ה' יתברך להרחיקם מזה, מפני התכלית הרע שהיה עתיד להמשך מזה וצוה מפני זה את שמואל להגיד לישראל את משפט המלך כדי שיסורו מזה, בסבת הקושי אשר יהיה לעם לסבול כל אלו הדברים שזכר, שיהיה מושל המלך עליהם עד שיהיו לו לעבדים.

[ח, יא-יז]
ויאמר זה יהיה משפט -
והנה הודיע שמואל לישראל את משפט המלך רוצה לומר שיקח המעשר מהם, ואחשוב שאין המלך מותר באותם הענינים שזכר, אבל רצה שמואל ליראם ולבהלם והודיעם מה שיעשה המלך כשיתחזק על ממלכתו, כשיקשה להם ממה שאי אפשר לעשותו מצד משפטי התורה.

[ח, יח]
וזעקתם -
ואמר להם הנה יכבד עליכם זה עד אשר תזעקו לה' מכובד העול שיעמוס עליכם מלככם, ולא יענה ה' אתכם כי רוח בחירתכם הביאה אתכם כל זה.

[ח, יט-כ]
וענו העם כי על כל פנים הם בוחרים שיהיה להם מלך לשפטם, וימשך להם מהתועלת ממנו, שיצא לפניהם להלחם את מלחמותיהם, עד שלא ימשלו עליהם האויבים באופן שהיו מושלים מקדם, כי המלך יסבב שיתקבצו כל העם להלחם עם אויביהם, וזה יוסיף לישראל חוזק.
ואולם כשלא היה לישראל מלך היו האויבים נלחמים עם קצת ישראל, והיו הנשארים בלתי מחזקים את ידם, ובזה האופן היו האויבים מנצחים עם היותם מעטים מישראל הרבה, וידמה שכבר אמר זה מצד יראתם מנחש מלך בני עמון שבא עליהם להלחם עמם, כמו שאמר להם שמואל במה שאחר זה. וכאשר ראה ה' יתברך כוונתם הסכים עימהם, אך היישירם בסוף הענין על פי שמואל, שיהיו נזהרים לשמור מצות התורה ואם לא - הנה יספו גם הם גם מלכם.