[ט, ה]
המה בארץ צוף -
היא הרמה שהיה בית שמואל שם, וקראה ארץ צוף לפי שהיו היושבים שם מתיחסים בצוף, כמו שאמר בראש זה הספר, כי אלקנה היה בן צוף ולא נכנסו עדיין ברמה אך היו בשדה העיר.

[ט, ח]
ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף -
ראוי שישאל שואל: מה המתן הזה למי שהיה מושל בישראל, ואיך יתכן שידמה שיהיה מדרך הנביא לקחת אלו המתנות, וידמה שנאמר בזה, כי זה המתן לא היה אלא להעיר הנביא שיתבודד בעניני בעל זה המתן, ובזה האופן היתה מחשבתו מתבודדת בעניניו והיתה מגעת לו הנבואה בהם. ולזה היה נהוג שיתנו לו השואלים ממנו דבר נבואה דבר מה, לסבב שיתבודד מחשבתו בעניניהם ואולי היה זה עתה, כי אולי מצד הזקנה לא היתה מגעת לו הנבואה בכמו אלו הענינים כי אם בזה האופן.
וכן מצאנו ביצחק שאמר לעשו שיביא לו מטעמים ויאכל, כדי שיתבודד מחשבתו בעניניו זמן רחב, ויגיע לו בדרך נבואה מה שעתיד לבא אליו, כי אין מדרך השלם שיבקש כמו אלו הדברים לבקשת התענוג כמו שבארנו בפירושנו לדברי התורה.

[ט, יז-כ]
והנה שמואל, להיות מחשבתו משוטטת בענין המלך ששאלו ישראל, מי מהם יבחר לו להיות מלך, כי כבר אמר לו ה' יתברך שימליך לישראל מלך, הגיע אליו הנבואה בזה קודם שישאל ממנו שאול דבר, ולזה הודיע אותו כל עניניו תכף, ובשר אותו על צד המלוכה כשאמר לו שכל חמדת ישראל יהיה לו ולכל בית אביו.

[ט, כא]
והנה הרחיק זה שאול, להיות שבטו היותר קטן שבשבטים ומשפחתו הצעירה מכל משפחות בנימן.

[ט, כב]
והנה הביא שמואל את שאול ואת נערו אל הלשכה ולכבוד שאול כבדם יחד הוא ונערו, ונתן להם מקום בראש הקרואים.

[ט, כג-כד]
וייחד שמואל מנה יפה לשאול, להורות על הגדולה והמלכות ולזה שם לפניו השוק ומה שעליה ואמר לו שהנשאר, שלא יוכל לאכול ישים לפניו לאכול לנערו אחר זה, או לו שהנשאר שלא יוכל לאכול ישים לפניו לאכול לנערו אחר זה, או לאשר לפניו מהקרואים, והוא יותר נכון, כי לזמן כזה מהשנה האחרת תמתין ותיחל למלכות שתמלוך על ישראל ותאמר העם קראתי.