פרק א, א
ויהי איש אחד. הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א,) וזקנים לנביאים.
מן הרמתים צופים. שתי רמות היו, שצופות ורואות זו את זו. ויונתן תרגם: צופים, מתלמידי נביאיא. אלקנה. לוי היה, מבני אביאסף בן קרח, כן נתייחס בדברי הימים א ה ח. אפרתי. יונתן תרגם: בטורא דבית אפרים (בהר אפרים). ומדרש אגדה ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז, אפרתי. בן פלטין אבגינוס, אדם חשוב, כמו (בבא מציעא קיט א,) אפריון נמטייה לרבי שמעון, לשון חן.

פרק א, ג
ועלה האיש. לשון הוה הוא, היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני שם,) בדרך שהיה עולה בשנה זו, לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע ישראל ויעשו כמותו.

פרק א, ד
ויהי היום. [תרגום] והוה יום מועדא.

פרק א, ה
מנה אחת אפים. [תרגום] חולק חד בחיר, הראוי להתקבל בסבר פנים יפות.

פרק א, ו
צרתה. אשת בעלה, פנינה. גם כעס. כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר גם כעס, היתה אומרת לה, כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול, או חלוק לבנך קטן. בעבור הרעימה. שתתאונן, ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז א,) בעבור הרעימה, שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה. בעד רחמה. כנגד רחמה, וכן כל לשון בעד.

פרק א, ז
וכן יעשה. אלקנה. שנה בשנה. נותן לה חלק מובחר, להראותה שמחבבה. וצרתה, לפי חבה שבעלה מראה לה, כן תרבה גם היא להכעיסה.

פרק א, ח
אנכי טוב לך. מחבבך. מעשרה בנים. שילדה לי פנינה.

פרק א, ט
אכלה בשילה. לא מפיק ה"א, והאל"ף חטף קמ"ץ, והוא כמו, אחרי אכול בשילה ואחרי שתה. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה, לשון פעול, כמו לאכלה, לשון לפעול.
ועלי הכהן ישב על הכסא. אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט (ובילקוט שמעוני, כהן גדול) על ישראל. על מזוזות. כמו, אצל מזוזת.

פרק א, יא
ה' צבאות. למה נתייחד שם זה כאן, אמרה לפניו, ריבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך, העליונים - לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים - פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות. זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי). ורבותינו דרשו במסכת ברכות (לא ב) מה שדרשו, עד הנה לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות, אלא כך אמרה לפניו, ריבונו של עולם, מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד. אם ראה תראה. רבותינו דרשו בו במסכת ברכות (שם) מה שדרשו. אמתך. האמור ג' פעמים במקרא, כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם. זרע אנשים. צדיקים, כמה דאת אמר (מלכים א ב לב,) בשני אנשים צדיקים. אנשים. חשובים, כמה דאת אמר (דברים א יג,) אנשים 'חכמים וידועים'. ונתתיו לה'. שיהא ראוי לתתו לה'. ומורה. תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי.

פרק א, יב
שומר את פיה. מצפה מתי תפסיק, כך תרגמו יונתן, ועלי אוריך לה עד דתפסוק. שומר. לשון המתנה, כמו (בראשית לז יא,) 'שמר את הדבר', (איוב יד טז,) 'לא תשמור על חטאתי'.

פרק א, יג
ויחשבה עלי לשכורה. שלא היו רגילין להתפלל בלחש.

פרק א, טו
לא אדוני. לא אדון אתה בדבר הזה, גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין.

פרק א, טז
אל תתן את אמתך. כלפי שאמרה לו דבר קשה, חזרה ופייסתו, שלא יתננה הפקר ובזיון לפני צרתה בת בליעל. כי מרוב שיחי. דברתי לפניך קושי. שיחי. יש מקומות שהוא לשון אנינות לב. דבר אחר: מרוב שיחי, כתרגומו, ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען. וכעסי. שצרתי מכעסת אותי. אל תתן. לשון מסירה, כמו (תהלים כז יב,) 'אל תתנני בנפש צרי'.

פרק א, יז
את שלתך. חסר א', לדרוש בו לשון בנים, כמו (דברים כח כז,) ובשליתה היוצאת וגו'. יתן את שלתך. בשרה שנתקבלה תפלתה.

פרק א, יח
תמצא שפחתך חן. לבקש עליה רחמים. ופניה לא היו לה. פנים של זעם.

פרק א, יט
ויבואו אל ביתם וידע אלקנה. מכאן לאכסנאי, שאסור בתשמיש המטה.

פרק א, כ
לתקפות הימים. מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים, לששה חדשים ושני ימים, מכאן היולדת לשבעה, יולדת למקוטעים. שמואל. על שם אל, ועל שם המעשה הוא נקרא, כי ממנו שאלתיו.

פרק א, כא
את זבח הימים. (תרגום) ית דבח מועדיא. ואת נדרו. נדרים שנדר בין רגל לרגל, היה מקריב ברגל.

פרק א, כב
עד יגמל. לסוף כ"ב (ספרים אחרים, כ"ד) חדשים, שכך זמן תינוק לינק. וישב שם עד עולם. עולמם של לוים חמשים שנה, שנאמר (במדבר ח כה,) 'ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה', וכך היו ימיו של שמואל, חמשים ושתים, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה, וביום תפלת חנה נתמנה שופט, צא אותה שנה לעיבורו של שמואל, נשתיירו ל"ט, ושמואל פרנס את ישראל משמת עלי י"ג שנה, שהרי יום שמת עלי, גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז' חדשים (לקמן ו א,) משם בא לקרית יערים, עד שהעלהו דוד, משמלך שבע שנים בחברון על יהודה, והמליכוהו כל ישראל עליהם, וכתיב (שם ז ב,) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון, נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים, ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים.

פרק א, כג
אך יקם ה' את דברו. את ששאלת ממנו זרע אנשים, ועלי בישרך ברוח הקדוש אלהי ישראל יתן את שלתך, יקם ה' את דברו, וזהו לפי פשוטו. ומדרש אגדה, רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר, בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת, עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל, כיון שהיו רואים את מעשיו, היו אומרים אין זה שמואל, וכיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו דומה שזה הוא, וזהו שאמר, יקם ה' את דברו, שיהא זה שמואל הצדיק.

פרק א, כד
ואיפה אחת קמח. שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי, איפה אחת קמח, שלש סאין, להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד, כדתנן (מנחות עו ב) לחם הפנים כ"ד עשרונים מכ"ד סאין, עשרון סולת לסאה חטין. ונבל יין. לנסך. והנער נער. (תרגום) ורביא הוה יניק.

פרק א, כה
ויביאו את הנער אל עלי. לראות שנתקיימה נבואתו. ורבותינו דרשו מה שדרשו, שהורה הלכה, שאינו צריך כהן לשחיטת קדשים, כדאיתא בברכות (לא ב).

פרק א, כו
בי אדני. לתת עיניך עליו שיהא תלמידך. ולפי מדרש רבותינו, שלא יענישהו מיתה.

פרק א, כז
אל הנער הזה התפללתי. אל תאמר, זה ימות וינתן לך אחר.

פרק א, כח
וגם אנכי השאלתיהו לה'. כאדם המשאיל כלי לרבו, או משאילו בנו לשמשו. הוא שאול. אנפרוצטי"ץ בלע"ז, כלומר אין אתה רשאי לענשו, הקב"ה נעשה עליו שואל, כי השאלתיו לו, ועליו להחזירו לי. וישתחו שם. שמואל, ויש אומרים אלקנה.