פרק יד, א
מעבר הלז. כל הלז ולזה שבמקרא, אינו לשון הזה, אלא לשון דבר שכנגדו, והוא מראהו באצבע, ובלע"ז אינו לשון ציש"ט בלע"ז, אלא ציי"ל בלע"ז. מעבר הלז. גי שני ההרים.

פרק יד, ב
בקצה הגבעה. בסוף הגבעה.

פרק יד, ג
נשא אפוד. אורים ותומים.

פרק יד, ד
ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבור. כן היה עשוי, שן הסלע היה מהעבר מזה לבין המעברות מזה, ושן הסלע לבין המעברות מזה. הגיא הוא קרוי בין המעברות, והיה לו סלע מכאן, וסלע מכאן, זה בעברו מזה, וזה בעברו מזה, והגיא בין שני העברים, אותו הגיא בקש יונתן לעבור. שן הסלע. שם שן האחד בוצץ, ושם השני סנה.

פרק יד, ה
מצוק מצפון. משופע ועולה מצד צפון אל מכמש. מול גבע. שממנה יצא יהונתן.

פרק יד, ט
דמו. המתינו, כמו (יהושע י יב,) 'שמש בגבעון דום', וכן (תהלים לז ז,) 'דום לה'', אם כה יאמרו, דומו ונעלה אליכם, שעתם מצלחת ולבם רם עליהם.

פרק יד, י
ואם כה יאמרו עלו עלינו. פחד הקב"ה בלבם, ויראים לזוז ממקומם.

פרק יד, יב
ויענו. לשון הרמת קול.

פרק יד, יג
על ידיו ועל רגליו. כלומר בכל כח ומרוצה.

פרק יד, יד
כבחצי מענה צמד שדה. בתוך שיעור מדת קרקע, מלא חצי מענה של מחרישת צמד בקר החורשת בשדה. מענה. הוא תלם המחרישה, שקורין ריי"א בלע"ז, וגבורה גדולה היא זו, שהיו קרובים זה לזה, ונכונים לעזור זה את זה.

פרק יד, טז
הצופים לשאול. הצופים אשר היו לשאול בגבעת בנימן, צופים, אישקאגט"ש בלע"ז. והנה ההמון. של פלשתים, נמוג ממקומו וילך, וקרב הלום לצד ישראל. נמוג. כמו (בראשית ד יב,) 'נד ונע'.

פרק יד, יז
פקדו. לשון פקידה, כמו (איוב ז יח, ) 'ותפקדנו לבקרים'.

פרק יד, יח
הגישה ארון האלהים. אורים ותומים. כי היה ארון האלהים ביום ההוא. המקרא חסר תיבה אחת, כי היה ארון האלהים שם ביום ההוא.

פרק יד, כא
והעברים היו לפלשתים. בעזרתם, מחמת יראה מתמול שלשום, והיום נהפכו גם המה עם חבריהם, להיות בעזרת אחיהם.

פרק יד, כד
נגש ביום ההוא. היו אצים ונוגשים להלחם בפלשתים. ויואל. לשון אלה. אשר יאכל לחם. כל מאכל במשמע, כמו (ירמיהו יא יט,) 'נשחיתה עץ בלחמו'.

פרק יד, כה
ויהי דבש. דבש קנים גדל בארץ ישראל.

פרק יד, כו
והנה הלך דבש. שהיה נוטף מן הקנים.

פרק יד, כז
ביערת הדבש. בקנה הדבש, כמו (שמות ב ג,) 'ותשם בסוף', דמתרגמינן, ושויתיה ביערא. וסוף הם קנים של אגם, וכן (שיר השירים ה א,) 'אכלתי יערי עם דבשי'. ובלשון ישמעאל קורין לאותו דבש סוקר"א בלע"ז, מפי רבי נתן הישמעאלי.

פרק יד, כט
עכר אבי את הארץ. בלבל את דעתם ואת ישועתם, כמים עכורים.

פרק יד, ל
כי עתה לא רבתה מכה. בתמיה.

פרק יד, לב
ויעש העם. כמו ויעט העם, לשון עיט (בראשית טו יא). צאן ובקר ובני בקר. אומר אני, זה 'אותו ואת בנו לא תשחטו' (ויקרא כב כח,) ולכך קראם חוטאים. ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים, שהיו מקדישים אותם שלמים, ואוכלים לפני זריקת דם, הוא שאמר, 'ויאכל העם על הדם', אוכלים קדשים ועדיין דם במזרק.

פרק יד, לג
גלו אלי. לשון גללו. היום. מבעוד יום, ולמטה (פרק לד) נאמר, ויגישו איש שורו בידו הלילה, רבותינו נחלקו בדבר בסוף מסכת זבחים, יש מהן פירשו, כאן בחולין כאן בקדשים. ויש מהן פירשו, כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמת נוב גדולה, כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמה קטנה, למד על עולת יחיד שכשירה לישחט בלילה. אבן גדולה. עשאה במה, לזרוק עליה דם והקטר חלבים.

פרק יד, לד
פוצו בעם. הכריזו במקומות הרבה, ויהיו המכריזים נפוצים בעם. ושחטתם בזה. כאן, במקום שחיטה. דבר אחר: סכין בדק להם. הלילה. בהמות של חולין נשחטו בלילה, כך מפורש בזבחים

פרק יד, לה
אותו החל. אותו המזבח, ראשון למזבחות שבנה שאול.

פרק יד, לח
פנות העם. שרי העם, אבן הפנה היא החשובה.

פרק יד, מ
לעבר אחד. להפיל גורל בין כלכם ובינינו.

פרק יד, מא
הבה תמים. תן גורל אמת. והעם יצאו. נקיים מן הגורל.

פרק יד, מה
ויפדו העם. התירו לו לשאול שבועתו.

פרק יד, מח
ויעש חיל. ויאסף חיל.

פרק יד, נ
אבינר בן נר. ונר היה דוד שאול, אחיו של קיש, ושניהם בני אביאל, וגם אביאל נקרא נר, בדברי הימים (א ח לג,) שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים (ויקרא רבה ט ב).

פרק נב
וראה שאול. לשון הוה, כשהיה שאול רואה איש גבור חיל, היה אוספו אליו.