פרק טו, א
ועתה שמע לקול דברי ה'. פעם אחת נסכלת, עתה הזהר בעצמך.

פרק טו, ג
משור ועד שה. שהיו בעלי כשפים, ומשנין עצמן ודומין לבהמה.

פרק טו, ד
וישמע שאול. לשון הכרזה, כמו (לעיל יד כ,) 'ויזעק שאול'. ויפקדם בטלאים. אמר לכל אחד ואחד, שיקח טלה מצאנו של מלך, ואחר כך מנה את הטלאים, לפי שאסור למנות את ישראל, שנאמר בם (בראשית לב יב,) 'לא יספר מרוב'.

פרק טו, ה
וירב בנחל. וילחם בנחל. ורבותינו אמרו (יומא כב ב,) על עסקי נחל רב ודן את עצמו, ומה בשביל נפש אחת אמרה תורה ערוף עגלה בנחל, בשביל כל הנפשות האלו לא כל שכן, אם אדם חטא, בהמה מה חטאה.

פרק טו, ו
אל הקיני. בני יתרו, שהיו יושבין במדבר יהודה בנגב ערד, שהלכו אצל יעבץ ללמוד תורה, וערד הוא עמלק, הכנעני מלך ערד, עמלק היה, שנאמר (במדבר כא א,) 'יושב הנגב', 'ועמלק יושב בארץ הנגב' (שם יג כט). עם כל בני ישראל. שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל, והרי מעלה עליו כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל.

פרק טו, ט
והמשנים. אין לו דמיון, והם הבריאים. ואומר אני, לשון משנים, כמו (בראשית מג יב,) כסף משנה, על שם שהוא כפול בבשר ובשומן, וכן (שופטים ו כה,) 'ופר השני שבע שנים'.
נמבזה ונמס. כמו נבזה, והמ"ם טפילה בו.

פרק טו, יא
נחמתי. מחשבה עלתה בלבי על מלכות שאול שהמלכתי.

פרק טו, יב
מציב לו יד. בונה לו מזבח הוא המזבח שנאמר באליהו (מלכים-א יח ל,): 'וירפא את מזבח ה' ההרוס'. ויונתן תרגם: והא מתקן ליה תמן אתר לפלגא ביה ביזתא.

פרק טו, טז
הרף. כתרגומו, אוריך, פירוש המתן.

פרק טו, יז
ראש שבטי ישראל אתה. תרגם יונתן: שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא, כמה שנאמר (תהלים סח כח,) 'בנימין צעיר רודם'.

פרק טו, יח
עד כלותם אותם. העם אשר אתך יכלו אותם.

פרק טו, יט
ותעט. כמו 'ותעף', לשון עיט (בראשית טו יא).

פרק טו, כא
ראשית החרם. מיטב החרם, וכן (דברים יח ד,) 'ראשית דגנך', כמה שנאמר (במדבר יח ל,) 'בהרימכם את חלבו ממנו'. ויונתן תרגם: קדם דיחרמון.

פרק טו, כב
הנה שמוע. בקולו, טוב מזבח. להקשיב מחלב אילים. זה מוסב על הנה שמוע מזבח טוב, ולהקשיב, מחלב אילים.

פרק טו, כג
כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר. וכעונש של און ותרפים, כן עונש של הפצר. ויונתן תרגם: ארי כחוב גבריא וכו' וכחובי עמא דטעו בתר טעותא, כן חובת כל אנש דפצר ומוסיף וכו'. הפצר. לשון תוספת, וכן (בראשית לג יא,) 'ויפצר בו', הרבה עליו דברים.

פרק טו, כד
יראתי את העם. דואג האדומי, שהיה חשוב ככולם.

פרק טו, כז
ויחזק בכנף מעילו. לפי פשוטו משמעו, שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול, אחז שאול בכנף של שמואל, לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל, שהיה שם אהל מועד. ומדרש אגדה (שוחר טוב) חולקים אמוראים, יש אומרים: מעילו של שמואל קרע שאול. ויש אומרים: מעילו של שאול קרע שמואל, ומסר לו סימן זה, מי שיכרות כנף מעילו, הוא ימלוך תחתיו, והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל (לקמן כד כ,) 'ידעתי כי מלוך תמלוך'.

פרק טו, כט
וגם נצח ישראל לא ישקר. ואם תאמר אשוב מעוני לפניו, לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו, כי הקב"ה שהוא נצחונו של ישראל, לא ישקר מליתן הטובה לזה שאמר ליתן.

פרק טו, לב
אגג מעדנות. יונתן תרגם: אגג מפנקא. אכן סר מר המות. באמת ידעתי כי סר וקרב עלי מרירת המות.

פרק טו, לג
כאשר שכלה נשים חרבך. להושיבם אלמנות מבעליהם, שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל. וישסף. חתכו לארבע, ואין לתיבה זו דמיון. ותרגום וישסף, ופשח. ובגמרא שלנו יש הוה מפשח ויהיב לן אלותא, כלומר בוקע.