פרק ב, א
רחב פי על אויבי. על פנינה.

פרק ב, ב
ואין צור כאלהינו. אין צייר כאלהינו, הצר צורה בתוך צורה.

פרק ב, ג
אל תרבו תדברו. כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת, ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה היא מדברת, לפי פשוטו. ולפי דרשו, כתרגומו שתרגם יונתן:. עתק. דבר חזק. דבר אחר: לשון סרה, כמו, (בראשית יב ח) ויעתק משם ההרה, יצא דבר סרה מפיכם. כי אל דעות ה'. יודע מה שבלבבכם. ולו נתכנו עלילות. כל מעשי האדם נמנין לפניו. נתכנו. לשון מנין, כמו, (שמות ה יח) 'ותוכן לבנים תתנו'.

פרק ב, ד
קשת גבורים חתים וגו'. כך אומנותו של הקב"ה, מתיש את הגבורים ומחזק את החלשים, משביע את הרעבים ומרעיב את השבעים.

פרק ב, ה
שבעים בלחם. ולא צריכים להיות נשכרים לשום מלאכה, מרעיבם, ונשכרו בלחם פרנסתם. ורעבים. שהיו טורחים ויגעים על מזונות. חדלו. מטרחם. עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים וגו'. ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בנים, רבת בנים אמללה וקוברת בניה. חנה ילדה שבעה, שנאמר (להלן פרק כא) כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות, וכשחנה יולדת אחד, פנינה קוברת שנים, ועשרה בנים היו לה, שנאמר (לעיל א ח,) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, שלפנינה, כשילדה חנה ארבעה, קברה פנינה שמונה, וכשנתעברה וילדה ולד חמישי, נשתטחה פנינה לרגליה ובקשה רחמים וחיו ונקראו על שמה, אלו דברי רבי נחמיה. רבי יהודה אומר, בני בנים הרי הן כבנים. ויש אומרים, שבעה, בגימטריא כמנין שמואל.

פרק ב, ט
חסידו. חסידו כתיב, חסידיו קרי, בין יחיד בין רבים, וכן 'יחתו מריביו' (פרק י,) מריבו, בין יחיד בין רבים.

פרק ב, י
עלו בשמים ירעם. עלו כתיב, אפילו עלו בשמים, מרעים עליהם ומורידם. ידין אפסי ארץ. שופטן ומייסרן, יושטיציי"א בלע"ז.

פרק ב, יא
היה משרת את ה' את פני עלי. מכאן למשמש פני תלמידי חכמים, כמשמש פני השכינה.

פרק ב, יג
ומשפט הכהנים. הם קבעו להם חק זה, ולהם לא היה לנחלה כי אם חזה ושוק של שלמים.

פרק ב, יד
בדוד. סיר. בקלחת. יורה. בפרור. מחבת.

פרק ב, יז
כי נאצו. לשון בזיון.

פרק ב, יח
נער חגור אפוד בד.[תרגום] כרדוט דבוץ, והוא לשון מעיל, שהרי תרגם יונתן: מעילין, דכי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים, (שמואל-ב יג יח,) כרדוטין.

פרק ב, יט
ומעיל קטן תעשה לו אמו. משנה לשנה.

פרק ב, כ
וברך עלי. לשון הוה הוא, מברכו היה בכל שנה. תחת השאלה אשר שאל. לו בן, ואמר לו ישים ה' לך זרע וגו', יהי רצון שכל בנים שיהו לך, יהו מן הצדקת הזו, והרי זה מקרא מסורס.

פרק ב, כב
אשר ישכבן. כמשמעו. ורבותינו אמרו (יומא ט ב,) מתוך ששהו את קניהן, והם היו ממתינות עד שתראן קניהן קריבין, מעלה עליהם כאלו שכבום.

פרק ב, כד
אשר אנכי שומע מעבירים עם ה'. שמועה שעם ה' מעבירים עליכם, לשון 'ויעבירו קול במחנה' (שמות לו, ו), מוציאים עליכם קול שמועה לא טובה.

פרק ב, כה
ופללו. לשון משפט, כמו (שם כא כב,) 'ונתן בפלילים'. אלהים. דיין. כי חפץ ה' להמיתם. שכבר נחתם גזר דין, אבל קודם שנחתם גזר דין, נאמר (יחזקאל יח לב,) 'כי לא אחפוץ במות המת'.

פרק ב, כז
ויבא איש אלהים. זה אלקנה. הנגלה נגליתי אל בית אביך. מכאן שנתנבא אהרן במצרים, ומה היא הנבואה, הוא שנאמר (שם כ ז,) 'ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו'. הנגלה נגליתי. הידעתם כי הטובה הזאת והגדולה הזאת נתתי לאהרן.

פרק ב, כט
אשר צויתי מעון. אשר צויתי במעוני. להבריאכם מראשית וגו'. הרי זה מקרא מסורס, ותכבד את בניך ממני לעמי, לעיני עמי כבדת את בניך ממני, ומהו הכבוד, להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל, קדמה סעודתכם לסעודתי, כמה שנאמר (לעיל פרק טו,) 'גם בטרם יקטירון את החלב וגו''. להבריאכם. לשון סעודה, כמו (שמואל-ב יג ה, ) 'תבא נא תמר אחותי ותברני לחם'. לעמי. מוסב על ותכבד את בניך ממני, הראיתם לעמי שאתם נכבדים ממני, ובמה הראיתם, להבריאכם מראשית מנחתי.

פרק ב, ל
אמור אמרתי. שני פעמים פסקתי גדולה לבני איתמר, בבני גרשון ובבני מררי נאמר (במדבר ד כח לג,) 'ביד איתמר בן אהרן הכהן', ועלי מבני איתמר היה, זו ראיתי במדרש שמואל. ולשון הגון מזה שמעתי, אמור אמרתי ביתך ובית אביך וגו', מתחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן, שנאמר (שם כ כו,) 'והפשט את אהרן את בגדיו וגו'', ובימי פלגש שפקרו ישראל ברוב המצות, ומי גרם להם, פנחס וכיוצא בו, שהיה להם לסבב מעיר אל עיר ולהוכיחם, נטלתי הכהונה גדולה מהם ונתתיה לך, שמבני איתמר אתה, ואמרתי יתהלכו לפני עד עולם, שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו עד עולם. כי מכבדי אכבד. את בני פנחס, שכבד אותי בשטים (שם פרק כה יא,) וכן היתה בימי שלמה, כשנבנה בית המקדש, (מלכים-א ב כז,) 'ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' כדבר ה' אשר דבר אל בית עלי', ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו, שהיה מבני פנחס, שכן נתייחסו בדברי הימים א ו לח. ובוזי יקלו. מאליהם, משאסתלק מהם.

פרק ב, לא
וגדעתי את זרועך. החוזק שיש לכם בביתי, שאתם אומרים ואם לא לקחתי בחזקה.

פרק ב, לב
והבטת צר מעון. וראית צרתך בצדך בתוך מעוני, כאשה הרואה צרתה עמה בבית. בכל אשר ייטיב את ישראל. כשיבנה בית עולמים בימי שלמה, ותהא טובתם של ישראל שלימה, כמה שנאמר שם (מלכים-א ח נו,) 'לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב', (שם ה א) 'יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים וגו''. (שם שם ה) 'וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כל ימי שלמה' שם פרק ה. ולא יהיה זקן בביתך. מדה כנגד מדה, אתם אכלתם קדשים לפני זמנן, בטרם יקטירון את החלב, אף אתם תמותון בלא זמן.

פרק ב, לג
ולאדיב. כמו ולדאיב. ימותו אנשים. בחורים, אינו דומה אבלו של בחור, לאבלו של תינוק.

פרק ב, לד
וזה לך האות. שיתקיים הדבר, ביום אחד ימותו שני בניך, והיא תהיה לך אות שיתקיים כל הפורענות שנאמר לך, והבטת צר מעון, וכל מרבית ביתך ימותו אנשים.

פרק ב, לה
כהן נאמן. הוא צדוק.

פרק ב, לו
לאגורת כסף. בשביל להשתכר מעה כסף. לאגורת כסף. ממשקלות, עשרים גרה הוא שמות ל יג. ספחני. אספני.