רשי, שמואל א פרק כא
פרק כא, ג
ואת הנערים יודעתי. לשון טורח, הנערים אשר יצאו עמי, הטרחתים לרוץ לפני אל מקום פלוני אלמוני.
יודעתי. כמו (שופטים ח טז,) 'ויודע בהם את אנשי סכות'.
פלוני אלמוני. אלמון מאין שם, שאיני חפץ להזכיר, כי דבר סתר הוא.
פלוני. כמו (דברים יז ח,) 'כי יפלא', יתכסה.
פרק כא, ד
או הנמצא. אם אין חמשה, תן לי מה שנמצא בידך.
פרק כא, ה
אך מאשה. בקושי אני מאכילן לזרים, אך זה אי אפשר שאכילנו לטמאים.
פרק כא, ו
עצורה לנו. עצורה ממנו.
ויהיו כלי הנערים קדש. טהורים.
והוא דרך חול. והלחם משנסתלק מעל השולחן והקטירו הבזיכין, קרוב הוא להיות חולין, שיצא מידי מעילה משיהיה לו שעת היתר לכהנים.
ואף כי היום יקדש בכלי. ואפילו אם היום היתה תחלת קדושתו על השלחן, הייתי זקוק ליטלו משם ולהאכילנו, שאחזו בולמוס ומסוכן הוא, כך מפורש במנחות.
פרק כא, ז
לשום לחם חם. אחר, ביום הלקח זה. ורבותינו אמרו (יומא כא א,) חם ביום הלקחו, גם ביום סלוקו, חם כיום סדורו.
פרק כא, ח
נעצר לפני ה'. עוצר עצמו לפני אהל מועד, לעסוק בתורה.
אביר הרועים. אב בית דין.
פרק כא, ט
ואין יש פה. ואם יש פה.
נחוץ. בבהילות.
פרק כא, י
לוטה. כרוכה, וכן (מלכים-א יט יג,) 'וילט פניו באדרתו'.
אחרי האפוד. אחר ששאלו באורים ותומים, אמר לו כן. וכן תרגם יונתן: בתר דשאיל ליה באפודא.
פרק כא, יב
הלא זה דוד מלך הארץ. אמרו לו לאכיש, תנאי היה בינינו (לעיל יז ט,) אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים, אין לך אלא שתרד מכסאך, ויהיה מלך הארץ הזאת.
פרק כא, יד
את טעמו. את דבריו.
ויתהולל. נשתטה.
ויתו. ויכתוב.
רירו. רוקו, דבר הנוטף קרוי ריר, וכן (איוב ו ו,) בריר חלמות, וכן (ויקרא טו ג,) רר בשרו.
פרק כא, טז
הזה יבא אל ביתי. לשון תמיהה, ולכך נקוד חטף פתח, ורפי.