פרק כב, ד
וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה. סמוך למואב, וכשיצא דוד משם ליער חרת, הרג מלך מואב את אביו ואת אמו ואחיו, חוץ מאחד שבהם שהחייהו נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד (שמואל-ב יב,) כאשר עשה אביו עמדי חסד, כדאיתא במדרש רבי תנחומא.

פרק כב, ו
כי נודע דוד. כי התבונן להשמר ממנו. תחת האשל ברמה. אחת שהיתה בגבול בנימן. ורבותינו אמרו (תענית ה ב,) היא היתה רמה של שמואל, ושני מקומות הן, וכן מדרשו, ושאול יושב בגבעה, בזכות האשל הגדול אשר ברמה, שהיה מתפלל עליו.

פרק כב, יג
ושאול לו באלהים. עשיתו מלך, שאין נשאלין באורים ותומים להדיוט.

פרק כב, יד
וסר אל משמעתך. כמו (בראשית יט ג,) 'ויסורו אליו', וקרב לשמושך ואל שמע דבריך, וכי היה לי להבין שאינו הולך בשליחותך.

פרק כב, טו
היום החלותי לשאל לו. בתמיה, זה ימים רבים שצורך הצבור בו, שמינהו מוציא ומביא את ישראל, ומאז אני שואל לו באלהים. חלילה לי. מעשות דבר זה למרד ומעל.

פרק כב, יז
לרצים הנצבים עליו. אבנר ועמשא היו. ולא אבו. דרשו אכין ורקין (יהושע א יח,) 'כל איש אשר ימרה את פיך וגו'', יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר רק.

פרק כב, יח
לדויג. נשתנה שמו, אמר לו נתפסת כדג, אתה הלשנת עליהם, אתה הרוג אותם.

פרק כב, כב
אנכי סבתי. סבבתי הדבר עד שבא לידי כך.

פרק כב, כג
כי אשר יבקש את נפשי. אדם אחד רודף שנינו, במקום שאמלט שם אני, תמלט אתה, כי במשמרתי תהיה תמיד, כך תרגם יונתן: ארי מאן דבעי למיקטלי בעי למקטלך. ויש עוד לפרש, כי אשר יאהבני יאהבך, ואשר ישמור את נפשי ישמור את נפשך, ויש דוגמא במקרא (משלי כט י,) אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו, הרי כאן בקשת נפש לטובה.