פרק כג, ז
נכר אותו אלהים בידי. הסגיר, וכן (עובדיה א יב,) 'ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו'. וממשקל החזקים הוא, כמו (איכה ב ט,) 'אבד ושבר בריחיה'. ואם בקש לדבר במשקולת הרפים, היה נקוד נכר. נסגר לבא בעיר דלתים ובריח. ויבטח בכך, ולא יחוש לברוח ממנו.

פרק כג, ט
מחריש הרעה. [תרגום] כמין ית בישתא.

פרק כג, יא
היסגרוני בעלי קעילה וגו'. למדנו מכאן, שהשואל שני דברים, אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון, וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול, היסגרוני בידו, והשיבוהו כסדר.

פרק כג, יג
באשר יתהלכו. [תרגום] באתר דכשר להלכא, במקום הצלתם.

פרק כג, טז
ויחזק את ידו. חידש ברית שביניהם.

פרק כג, כ
ולנו הסגירו. ועלינו להסגירו.

פרק כג, כב
כי אמר אלי. מי שאמר. ערום יערים הוא. מתנהג הוא בערמה, היום כאן, ולמחר במקום אחר, כדי שלא יודע מקומו.

פרק כג, כג
אל נכון. על דבר מכוון ואמת.

פרק כג, כד
לפני שאול. שהיה שאול עתיד לילך אחריהם, והם הלכו לפניו לחפש אל נכון.

פרק כג, כו
עוטרים. מקיפים וסובבים מצד אל צד, כעטרה המקפת את הראש.

פרק כג, כז
ומלאך בא אל שאול. מלאך ממש, כדי להציל את דוד.

פרק כג, כח
סלע המחלקות. שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד, כן תרגמו יונתן.