פרק כד, ג
צורי היעלים. סלעי היעלים.

פרק כד, ד
להסך את רגליו. להפנות לנקבים גדולים.

פרק כד, ו
ויהי אחרי כן וגו'.

פרק כד, ז
ויאמר לאנשיו חלילה. שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן, אלא כיון שהתחיל לדבר בכריתת המעיל, כלה כל דבריו, ואמר שאף בכריתת המעיל נתחרט, ואחר כך חוזר לדברו הראשון, ואומר, על שאמרו לו אנשיו הנה היום וגו', השיב להם, חלילה לי וגו'.

פרק כד, ח
וישסע. הבדיל ודחה אותם בדברים.

פרק כד, י
למה תשמע. למה תקבל עלי לשון הרע של דואג.

פרק כד, יא
ואמר להרגך ותחס עליך. הרי כאן חסרים שתי תיבות, ואמר האומר שאהרגך, ותחס נפשי עליך, כמו (שמואל-ב יג לט,) 'ותכל דוד לצאת אל אבשלום', 'ותכל נפש דוד'.

פרק כד, יב
ואבי ראה. כלומר תן לבך על הדבר, וגם ראה העדות, אשר כנף מעילך בידי, והייתי יכול להרגך.

פרק כד, יד
כאשר יאמר משל הקדמוני. משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב"ה. מרשעים יצא רשע. הקב"ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו, והיכן אמרה תורה (שמות כא יג,) 'והאלהים אנה לידו' כדאיתא במסכת מכות (י ב).

פרק כד, כא
ידעתי כי מלוך תמלוך. שרואה אני שהקב"ה מצילך מידי. ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קלד,) סימן זה מסר לו שמואל, שהקורע מעילו, ימלוך תחתיו.