פרק כה, ב
ואיש במעון. שם העיר. ומעשהו. מקנהו וקנינו. גדול. עשיר. ויהי בגזוז את צאנו בכרמל. ויהי יום אחד בהגיע עת גזוז צאנו בכרמל, ודרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן.

פרק כה, ג
והוא כלבי. מבית כלב.

פרק כה, ו
כה לחי. כה יהיה לשנה הבאה, גוזז. כה לחי. כה יהיה לשנה הבאה, מזל חי וקים. ל"א כה לחי. אמרו על טבחו ונסכו שתראו, כן ראוי לאיש חי, לאיש זריז וחשוב, כמו (שמואל-ב כג כ,) בן איש חי רב פעלים, חי ומזורז, בעל מעשים, ע"כ. לחי. טוב וקיים. ואתה שלום וגו'. כן תהיה לאורך ימים.

פרק כה, ז
לא הכלמנום. אם נצרכו לנו לשום דבר, לא השיבונום ריקם. ולא נפקד להם. מצאנום כי שומרים היינו להם.

פרק כה, ח
וימצאו הנערים. שלי, חן בעיניך, בטובה שיגידו לך עבדיך מהם עליהם. כי על יום טוב באנו. על סמך משתה ויום טוב שיש לך, באנו עתה לשאול. דבר אחר: ערב ראש השנה היה, וצריכין אנו לסעודת יום טוב.

פרק כה, ט
וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו. יגעים היו מטורח הדרך, ונזדרזו למצות דוד, ולא נחו עד שדברו אליו, ואחר כך וינוחו. ויונתן תרגם: ופסקו, כלומר פסקו מלדבר עוד, עד שישמעו תשובתו.

פרק כה, י
מי דוד. מה הוא חשוב שאתן לו את שלי, הלא מרות המואביה בא.

פרק כה, יג
ויחגור גם דוד את חרבו. מכאן שמתחילין בדיני נפשות מן הקטנים בדין תחלה סנהדרין לו א. על הכלים. לשמור אהליהם וכליהם.

פרק כה, יד
אחד מהנערים. שלה. ויעט בהם. [תרגום] אפרחינון במלין (ילקוט שמעוני רמז קל"ד, ופירושו הכריחם בדבריו הרעים,) לשון עיט (בראשית טו יא).

פרק כה, טו
ולא הכלמנו. לא נכלמנו.

פרק כה, יז
כי כלתה הרעה. מאת דוד אליו. והוא בן בליעל מדבר אליו. ואדונינו בן בליעל, מהיות דובר אליו מה שאני אומר אליך, כי יקצוף עלינו.

פרק כה, יח
עשויות. תרגם יונתן: תכברא, ממולאות בשר דק וביצים, פשטי"ץ בלע"ז כמו ששנינו בפסחים (עמוד ד', עיין שם היטב ברש"י ד"ה רבי ישמעאל קורהו וכו', ומצוה ליישב,) ונותן את הכרעים ובני מעיו לתוכו, רבי טרפון קורהו תכברא, מה שבתוכו לברו, כרבי עקיבא דאמר תולין חוצה לו, כך היא שנויה בתוספתא, ורבי קלונימוס זצ"ל מן רומי פרשה לנו כן.
צמוקים. ענבים יבשים. דבלים. עגולי דבלה, תאנים דרוסות וכבושות בכלי.

פרק כה, כ
יורדים לקראתה. גיא היה בין שני ההרים, היא יורדת מהר זה, והם יורדים מהר זה שכנגדו.

פרק כה, כא
ודוד אמר. בלבו כשאמרו לו נעריו גדופי נבל, אך לשקר שמרתי וגו'.

פרק כה, כב
משתין. יונתן תרגם: ידע מדע, משית קירות לבו. דבר אחר: אפילו כלב, שדרכו להשתין בקיר.

פרק כה, כד
בי אני אדני העון. מתחלה אמרה כך, כדי שיטה אוזן לדבריה, ולסוף אמרה לו האמת, אני אמתך לא ראיתי את נערי אדני.

פרק כה, כו
אשר מנעך. ששלחני לקראתך למנעך משפיכות דמים. והושע ידך לך. מלנקום אתה בעצמך את נקמתך ותענש. יהיו כנבל איביך. נתנבאת ברוח הקודש שלא יאריך ימים.

פרק כה, כז
ונתנה לנערים. ותנתן לנערים המתהלכים וגו', נתנה לשון עבר, ונתנה לשון להבא.

פרק כה, כח
כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן. להיות מלך על ישראל, לפיכך, ורעה לא תמצא בך, לכך לא נאה לך לעשות שלא כדין, להוציא לעז על מלכותך.

פרק כה, כט
כף הקלע. חתיכת עור רחבה עשויה כמין כף באמצע הקלע, שנותן בה האבן.

פרק כה, ל
והיה כי יעשה ה' וגו'. ותמלוך.

פרק כה, לא
ולא תהיה וגו' לפוקה. לכשלון, כמו (נחום ב יא,) 'ופיק ברכים', שאם היית עושה זאת, לא יהיה לך פתחון פה לרדות אדם לדורות הבאים על שפיכות דמים. ולהושיע אדני לו. שתנקום אתה את נקמתך.

פרק כה, לג
כליתני. מנעת אותי, כמו (תהלים מ יב,) 'לא תכלא רחמיך', לא יכלה ממך בראשית כג ז. והושע ידי לי. מוסב על מבוא בדמים, מ"ם של מבוא מחוברת על והושע, כמו מבוא בדמים ומהושע ידי לי.

פרק כה, לז
בצאת היין מנבל. [תרגום] כד פג חמרא מנבל. וימת לבו. שנצטער על המנחה שהובאת לדוד.

פרק כה, לח
כעשרת הימים. שבעת ימי אבלו של שמואל תלה לו הקב"ה, שלא יתערב אבל רשע באבלו, ואחר כך חלה שלשה ימים ומת, כענין שנאמר, ויגוף ה' את נבל, ואמר מר (שמחות ג ט,) חלה שלשה ימים ומת, זו היא מיתת מגפה. ורבותינו אמרו (ראש השנה יח א,) אלו עשרת ימי תשובה, שהמתין לו הקב"ה שיחזור בתשובה. ויש אומרים, כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד, ששלח לו דוד עשרה נערים והאכילן.

פרק כה, לט
את ריב חרפתי. גדופי שחרפני (לעיל פרק י,) היום רבו עבדים המתפרצים. ואת עבדו חשך מרעה. שלא הרגתיו.